1. מכבי ת"א. הניצחונות יכולים לכסות על חלק מהבעיה, אבל לא על הכל: רגע לפני שמתחיל הפלייאוף העליון, ומכבי תל אביב נכנסת למאבק של עשרה משחקים - היא מגיעה לכך כשהאווירה הפנימית בין הקהל לקבוצה והמאמן בשפל. שריקות הבוז החוזרות ונשנות, כולל הקללות (המגונות) לעברו של המאמן ז'רקו לאזטיץ' - הגיעו בהחלט בזמן הכי לא נכון.

ושם אפשר להרגיש את הפער. כי על הנייר, מאז שמכבי ת"א נפרדה מאירופה היו לה שישה משחקי ליגה - ארבעה מהם הסתיימו בניצחון, אחד בתיקו ועוד אחד בהפסד. מאזן סביר לגמרי לקבוצה שרצה לאליפות. אבל יש דיסוננס ברור בין התוצאות לבין היכולת - או אם תרצו, בין מה שמכבי ת"א משיגה, לבין מה שהיא יכולה להיות.

נדמה לי שהדיסוננס הזה אצל הקהל מגיע מתוך תחושה עמוקה שהאליפות בעונה הזאת ברת השגה. נכון, באר שבע קבוצה נפלאה - יש בה יציבות אדירה, יש לה זרים יוצאים מן הכלל ויש לה גם מאמן יוצא דופן. אבל האם באמת הפער בין הקבוצות כל כך גדול? לא בטוח (בטח כשבמאבקים הישירים באר שבע לא ניצחה את מכבי ת"א העונה). ולכן, אם לשפוט לכף זכות, מגיע הכעס - התחושה שהקבוצה הזאת נואשת לשאר הרוח, שתבדיל אותה מכל היתר ותאפשר לה לרוץ קדימה.

אולי זה מסביר גם את הכמיהה הגדולה לערן זהבי. יש תחושה שבתוך התלכיד הזה, חסרה רגל מסיימת - חסרה דמות גדולה ו-ווינרית שתוביל את כל הפרויקט שלב אחד קדימה. זהבי אינו במיטבו, אבל ייתכן מאוד שלאזטיץ' יוכל למצוא בו את מה שקצת חסר לו במכבי ת"א נכון לעכשיו - את המנהיג. נכון לעכשיו, לאזטיץ' מנסה מאוד להסתדר בלי זהבי. יכול להיות שבקרוב כבר לא תהיה לו ברירה.

הצהובים דולקים על אש קטנה (אלן שיבר)

2. סכנין. כמו בסאגת הכרטיסים מול בית"ר, כמו בסאגות המתישות הקודמות סביב ההתנהלות הלקויה שלה, סכנין מנסה לאחד את הכל סביב תחושת הקורבנות. מין תחושה שכולם מתנכלים לה - שכל הגורמים עשו יד אחת, כדי לראות את סכנין קורסת אל תוך עצמה. אבל באמת שהמשימה הזאת גדולה על כל היתר. כמאמר השיר הישן של "רדיוהד", היא עשתה את זה לעצמה. היא, ולא אף אחד אחר.

הקריסה של סכנין במחזורים האחרונים (מאז תחילת 2025 יש לה רק ניצחון אחד!) היא ההוכחה שקבוצת כדורגל לא יכולה להתנהל טוב על בסיס של מועדון גרוע. שבסופו של דבר, אותה שכונתיות שהולידה את סאגת הכרטיסים, ואותה שכונתיות שהובילה את פרשת אומאונגה, היא אותה שכונתיות שגורמת לכך שסכנין מאבדת גובה בטבלה.

סלובודאן דראפיץ' פוטר מסכנין לפני שישה ימים, ואין אפילו רמז למאמן שיחליף אותו. סלאח חסארמה, איש מערכת נאמן, הוקרב למערכה - אבל המשימה הזאת, של הישרדות, קצת גדולה עליו. אתמול, במשחק תחתית חשוב נגד הפועל ירושלים, היו בכל האצטדיון בעכו 523 צופים. וגם אם המספר הזה מדויק ולא מנופח (אני לא בטוח), לסכנין היה אמור להיות קהל הרבה יותר גדול - אז איפה כשהקבוצה נאבקת על חייה?

זה המקום שבו סכנין משלמת מחיר מקצועי על הכשלים הניהוליים שלה. היא ידעה טוב מאוד לגייס את הקהל הזה למשחקים מול בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב, אבל היא לא ידעה להביא את הגייסות האלה למשחקים שבאמת יקבעו את עתידה בליגה (לא בית"ר ולא מכבי יהיו בפלייאוף התחתון). הקבוצה התנתקה מהעיר שלה, כבר שנה שהיא לא משחקת בכלל בסכנין (למרות שיש שם אצטדיון לא רע בכלל).

סכנין לא נופלת בגלל מזימה, ולא נופלת בגלל הגזענות שבהחלט קיימת בחברה הישראלית. היא נופלת בגלל שהמועדון מתנהל בצורה נוראית, בכל מדד. פעם מי שנדפק מזה היו אוהדי מכבי חיפה, שבאו לראות משחק אליפות ונאלצו לחזור הביתה עוד לפני השריקה. עכשיו, מי שמשלמים את המחיר זה אוהדי בני סכנין.

עתיד מתוק? (קובי אליהו)

3. משינה. ואחרי שאמרתי משהו על הכדורגל של מכבי תל אביב, זמן להגיד משהו על המועדון - יותר מהמשחק, הרגע שאותי תפס אתמול בשבת הזאת, הגיע דווקא לפני השריקה. וזה הטקס המכובד והמרגש שעשתה מכבי תל אביב לחברי להקת "משינה", במלאת 40 שנה לצאת אלבום הבכורה שלהם. האימג' שבו חברי הלהקה מתבגרים רצים לשערים 10-11 באמוק של ילדים, היה כמעט סוחט דמעות.

זה היה רגע נדיר יחסית בכדורגל הישראלי, שבו קבוצה יורדת לשורשים שלה - ומצליחה להוציא מהם זהב. הרגע שבו מכבי תל אביב ייצרה שיתוף פעולה על תרבותי - בין מועדון כדורגל ללהקת רוק - הוא רגע ייחודי בכדורגל שלנו. הסרט הדוקומנטרי (המצוין), החולצות ובסופן גם הטקס עמוס הקלאס - רק הגדילו את מכבי תל אביב כמועדון, והפכו את החוויה סביבה למשהו הרבה יותר כיפי. כמו שזה אמור להיות.

וזה מתחבר לי היטב לטקס שראינו ביום שני האחרון, על הדשא של טרנר, שם התזמורת של באר שבע ביצעה עם רוני דלומי את "תחזור", השיר למען החזרת החטופים. ובאופן כללי, כל כך הרבה מופעים שראינו השנה מצד הקבוצות - המחווה של בית"ר ירושלים ועירוני טבריה למשפחת ביבס עם החולצות הכתומות, הסרטון של אמילי דמארי שחזרה מהשבי לפני המשחק של מכבי ת"א נגד בית"ר, הטקסים המכובדים שכל הקבוצות והקהלים עשו למען החיילים שנהרגו והחטופים שחזרו או שצריכים לחזור - זו היתה עונה שבה הכדורגל הישראלי עיכל את הטראומה, והוציא ממנה את הצד היפה שלו.

הכדורגל הישראלי רחוק מלהיות מושלם. על הבעיות שלו נכתב לא מעט, חלק מהפעמים גם ממני בעצמי. אבל אחרי השבועות האחרונים והעונה האחרונה, חשוב מאוד שנזכור שיש כאן רוב טוב. ומי שמאמין בדמוקרטיה, צריך לזכור שהרוב קובע. לא המיעוט.

המנצח: אוהד לויטה. דיברנו כאן גם בשבוע שעבר על שובם של השוערים כפיבוטים של הקבוצות, והנה חדרה הוכיחה את זה לא מעט - עם שוער שהוא אנדרייטד בזכות עצמו. אוהד לויטה סיפק כמה הצלות חשובות בניצחון הכל כך קריטי של הפועל חדרה מול ריינה, ולמעשה היה ההבדל בין עוד הפסד מתסכל - לבין ניצחון הירואי, שהחזיר אותה מחדש למאבק התחתית.

המפסיד: יוסי אבוקסיס. טכנית אבוקסיס לא הפסיד, הוא רק סיים בתיקו - והוא גם רשם הישג גדול כשהעפיל עם נתניה לפלייאוף העליון. ועדיין הציטוט שלו אחרי המשחק, בנוגע לכושר של איגור זלאטנוביץ', היה בעיניי רגע פחות מוצלח שלו. מין רצון, מודע או שלא, לגלגל אחריות על החלוץ שסחב אותו עד הנה - בגלל תקופה פחות טובה, ועוד ניסיון לקשר את זה למעבר שלו להפועל ב"ש בסוף העונה. אם זלאטנוביץ' באמת לא יכול לשחק בקבוצה שלך, אל תתן לו לשחק. אבל אם אתה פותח איתו בהרכב, בתוך הסיטואציה שבו הוא נמצא - ראוי גם לתת לו גב לצאת מהתקופה הרעה שלו.

המספר החזק: 18. עירוני טבריה סגרה אתמול את הסיבוב השני, עם כמות נקודות כפולה (!) לזו שעשתה בסיבוב הראשון. ב-13 המחזורים הראשונים היא הוציאה 9 נקודות, ב-13 האחרונים זה הגיע ל-18. כפי שזה נראה עכשיו, טבריה היא סיפור הצלחה משוגע - של קבוצה עם אמצעים לא גבוהים, שבמידה רבה עדיין שייכת ללאומית, אבל הצליחה לבנות את עצמה מחדש בינואר - ואולי גם לרשום הישג ענק, בדמות הישרדות בליגת העל. שאפו.

השם החם: מתן חוזז. מפה לשם, כבר שבעה שערים יש לו העונה במדי הפועל ירושלים - וכולם שייכים לתקופה האחרונה, שבה הירושלמים נותנים את הספרינט האחרון בדרך להישארות בליגה. חוזז היה מעורב בשער אחד לפחות בחמשת המשחקים האחרונים של הפועל י-ם, וכשהוא לא כבש או בישל - ירושלים סיימה ב-0:0 עם ק"ש. חוזז מצא בית בהפועל ירושלים, הוא נמצא שם שנה שנייה - ויכול מאוד להיות שזה גם המקום שבו הוא יוכל לממש את עצמו גם הלאה. בינתיים, הוא נהנה שם - ורואים את זה.

אל תשכחו את: מ.ס. אשדוד. היא אולי נראתה לנו כמו הקבוצה שהתחזקה הכי טוב בינואר, ופה ושם הגיע גם איזה גול של אורי עזו או הניצחון על ריינה, אבל אשדוד - מפה לשם - כבר נמצאת במצב קטטוני. אחרי הניצחון של חדרה היא ירדה למקום האחרון, ואם היא לא תצליח לחולל נס נגד מכבי חיפה - היא עלולה להגיע משם גם לפלייאוף התחתון. לאשדוד יש על הנייר את הכלים, ועכשיו יש לה גם מאמן שיודע איך להיאבק בתחתית (סילבס) - אבל היא תהיה חייבת נקודות ומהר, כדי לשרוד בליגת העל.

שלח לה מלאך: מכבי ת"א צריכה ווינר

יש פער בין התוצאות ובין היכולת של הצהובים, שזקוקים לדמות גדולה מהחיים שתבדיל אותם מהיתר. סיכום השבת על האלופה, הבעיות בסכנין ושיתוף הפעולה המוצלח של האלופה ומשינה