ניר דוידוביץ' היה אחד מהשוערים הגדולים בתולדות מכבי חיפה. "התמנון" מאז משמש כמאמן שוערים, אבל בראיון ל"גורמים במועדון", הפודקאסט הרשמי של מכבי חיפה, הוא חזר ללא מעט סיפורים בקריירה בראיון מרתק במיוחד.
מה אתה זוכר מהופעת הבכורה שלך?
"לא ציפיתי שטבילת האש שלי תהיה מול בית"ר י-ם (אז ב-1995). היא הייתה מעצמה באותו זמן. שידור ישיר בטלוויזיה, קרית אליעזר מפוצץ. הגעתי להר געש כנער צעיר. לא הכינו אותי לזה, גיליתי רק ביום המשחק שאני פותח. לא ציפיתי שבמשחק כזה, יתנו לי לפתוח במקום רפי כהן, שהיה אז שוער נבחרת ישראל. רציתי רק לעבור את המשחק בשלום - מול אלי אוחנה, רונן חרזי ועוד. אחרי המשחק הזה, הפכתי למפורסם - כל המדינה ראתה, וכולם הכירו אותי".
איך מנטלית קמים כל פעם מהפציעות?
"זה מה שחינכו אותי - לקפוץ לרגליים של שחקנים, להתאבד על זה ולעשות הכל כדי שלא יהיה גול. זו הייתה הדרך שלי מגיל צעיר, וזה עלה לי בהמון פציעות. קשה מאוד גם מבחינה מנטלית וגם מבחינת הכאב הפיזי לעבור דברים כאלה. אלה ההיעדרויות של למעלה מחצי שנה בארבעה מקרים שונים. זה מצד אחד אתגר מאוד גדול, שהוא לא פחות מאתגר מקצועי כשאתה כשיר. זה היה קשה לי, בעיקר כשעלינו לליגת האלופות שנפצעתי ולא שיחקתי בשלב הבתים".
אחת ההופעות הבלתי נשכחות שלך הייתה מול נבחרת ספרד בנבחרת ישראל, שגם זכורה בגלל שנפצעת במחצית הראשונה אחרי סדרת הצלות
"באו לעקוב אחרי באותו משחק. סיימתי חוזה במכבי חיפה, והיה שיחות על הארכת החוזה, אבל מאוד רציתי לצאת מחו"ל, ואז נפצעתי. הטיימינג היה מאוד בעייתי, ובגלל זה לא יצאתי למעשה".
איך זה מרגיש שמכבי חיפה עלתה לשלב הבתים ואתה יושב פצוע בבית?
"זה היה קשה לי, לא אשקר. חלמתי על זה, להיות חלק מזה - ואז זה התפקשש. שמחתי בשביל הקובצה, אבל הייתי מבואס מעצמי. רואה את ההגרלה עם מנצ'סטר יונייטד ואני מכין את המזוודות לניתוח. לא מאחל את זה לאף ספורטאי, אבל זו חלק מההתמודדות. אתה מנסה שההצלחה הקבוצתית תיתן נחמה, אבל זה לא באמת".
כל הקריירה שיחקת במכבי חיפה ולא באף קבוצה אחרת. יכול להיות שהפציעות זה מה שגרם לזה?
"קודם כל מכבי חיפה זה המקום שגדלתי בו, הקבוצה אותה אהדתי. רציתי לשחק בחו"ל וגם ידעתי שאני מסוגל. הייתי במבחנים פעם אחת בסנדרלנד, אבל היה קשה יותר מהיום - הייתי תופס משבצת של זר, וגם היה צריך לשלם כסף למכבי חיפה. תוסיף לזה את הפציעות, ויצא שפספסתי את ההזדמנות לצאת לחו"ל. מצד שני, להגיע להישגים עם קבוצה קטנה באירופה כמו מכבי חיפה, נתן לי סיפוק עצום".
תחזיר אותנו למפגש מול פ.ס.ז' ב-1998 בגביע המחזיקות
"עשינו 1:1 בפריז שזה לא מובן מאליו. חשבנו איך אנחנו שומרים על זה בישראל. מבחינה התקפית היינו אדירים, לי היה משחק סביר, לא מעבר לזה. אחרי הגול השלישי שנתנו להם, התחננתי שישרקו, אבל זה היה אחד מהרגעים המאושרים. כשאתה חולם להיות שחקן כדורגל, אתה חולם על רגעים כאלה - לנצח מעצמה כמו פ.ס.ז'. האווירה הייתה מדהימה, הרגיש כאילו האדמה רעדה מהשמחה של הקהל".
המשחק הכי גדול שלך היה במסטאייה נגד ולנסיה
"אני לא אשכח - הגעתי לחדר ההלבשה והכינו לי אפודה צהובה. אמרתי להם 'תקשיבו, אני לא לובש צהוב'. לא רציתי גם כי זה לא מתאים למכבי חיפה שאני אשחק עם צהוב, וגם כי זה צבע כזה שמושך תשומת לב וזרקור לשחקני היריבה. צדקתי בזה גם - הם לא הפסיקו לבעוט לשער. החולצה הזאת הפכה ביום מן הימים למיתולוגית. אחרי זה היה משחק נגד מכבי ת"א, והקהל לא רצה שאלבש אפודה צהובה".
בוא נחזור למשחק מול מאלמו, שהוליד את "אוי דוידוביץ'"
"הפריע לי מאוד הפספוס שפספסנו מול רוזנבורג, יותר מאשר מאלמו. בסיטואציה הזאת ספציפית, שוער נתקל בהרבה סיטואציות. לפעמים זה קורה, שכדור נופל ומחליק. קרה לפני, קרה אחרי. זה מאוד עיצבן אותי - כי זה היה במעמד שרציתי לעשות הכל בצורה מושלמת כדי להצליח להגיע לרגע הזה של שלב הבתים של ליגת האלופות. הכדור החליק לי, זה היה יום לח מאוד באוגוסט. אני כבר חשבתי על המהלך הבא, ולרוע מזלי היה גם חלוץ תקוע לי ברחבה. המזל לא היה איתי במצב הזה".
איך קמים מכל הדברים האלה שהיה לך בקריירה?
"אתה אומר לעצמך - 'מפה מה האפשרויות - אתה שוקע או מבין שזה חלק מהמשחק?'. מי שרוצה להשתייך לרמות הגבוהות, צריך מנטלית להתגבר על מצבים כאלה. לא רציתי שירחמו עליי בשום שלב של הקריירה. רציתי להראות שאני יודע להרים את עצמי, ובאותו משחק מול מאלמו היו לי עוד הצלות".
ואז בהמשך הקריירה, אתה עולה לליגת האלופות ופוגש את יובה, בורדו ועוד
"יש לי המון מזכרות מהפגישה עם בופון - הוא הביא לי את האפודה שלו, הביא לי עוד דברים. אמר לי גם שהוא מעריך את השוער שאני. אני זוכר שראיתי אותו במנהרה, שהוא צעק על השופט שהעיר לו על הצבעים של המגן זיעה. הערצתי אותו, וזה ריגש אותי לשחק מולו. הקמפיין הזה היה חוויה שקשה להסביר. היו לי 6 משחקים טובים שם והצלחתי להציג את היכולת שציפיתי. הגדירו את הקמפיין הזה כלא מוצלח (0 נקודות, 0 שערים), אבל מבחינתי כשוער הייתי בסדר גמור - ספגנו רק 8 שערים. אני יצאתי מרוצה מהיכולת האישית שלי. לא מזמן אחרי ההצגה של דונארומה הראו לי סטטיסטיקות ומסתבר שאני מקום שלישי באלופות בכמות עצירות. כקבוצה אומנם לא הוצאנו נקודות, אבל התמודדנו שווה בשווה, ואישית הייתי מרוצה מהיכולת שלי".
אתה גידלת בין היתר את שריף כיוף כמאמן שוערים
"אני זוכר שהביאו אותו מנשר. זה אחד השוערים שהכי נהניתי לעבוד איתם. כשהוא סיים אצלי, ידעתי שהוא קיבל הכל. הוא שוער מצוין, ועבדנו על הכל בצורה יסודית. אני מדבר איתו, עוקב אחריו ומחזיק לו אצבעות".
מה מכבי חיפה עבורך?
"אני יותר מ-30 שנה הייתי במועדון - כנער, כשחקן וכמאמן שוערים. זה הבית השני שלי".