מה אפשר לומר, תגידו לי? מה עוד נשאר לציין שלא צויין, לבקר שלא בוקר, להיגעל את שלא הוגעל. חמישה משחקים בסמי עופר (אני רחמן, לא סופר את החוץ) - אפס (!) נצחונות. זו קבוצה שעד לפני שנה קבוצות היו מפיקות אלבומי אינסטגרם חגיגיים אם הן היו מצליחות לגרד תיקו בסמי. באר שבע בכלל לא הייתה מעזה לדמיין את התסריט של לנצח פעמיים בעונה בסמי - ועוד בכזאת קלות.
איזו מבוכה, איזו מפלה.
אם יש חטא אחד מרשימת החטאים הארוכה של העונה הנוכחית שהוא בלתי נסלח בעיניי, הרי שהוא אובדן הבית, נפילת חומות סמי עופר וכמות ההפסדים הבלתי נתפסת בבית העונה. הכרמל צופה מלמעלה ומסתיר פניו בבושה. אם נהיה אמיתיים - זה לא שבדרבי היה כדורגל מברזיל. אותו הייאוש המתגלגל שמלווה אותנו כבר יותר מדי זמן. היום, מול קבוצה שלא הגיעה בשיא כושרה, אבל טובה הרבה יותר מהפועל חיפה - האמת הפציעה במלוא כיעורה.
עזבו אליפות, עזבו גביע, אפילו את רגע הנחת הזה, הסיפוק מהניצחון על יריבה בקליבר שלנו הם לא מסוגלים לתת לנו. ובואו, ככה בינינו, כן? נגיד תודה שזה נגמר רק 3. יכולנו לדבר פה בספרות אחרות לגמרי. הגנה שהיא כמו בית מקש, וכל זאב חצי כוח נושף ומקריס אותה בבום. כל פס שיעבור את קו האמצע מוצא אותנו חשופים בלפחות אגף אחד. מקדימה? למעט החמצת הענק של סברינה, לא גירדנו בכלל בעיטה לשער. גם היא לא הייתה לשער, עכשיו כשאני חושב על זה.
אני עוד יכול לתת גרייס קטן לעלי מוחמד, שנראה מאושש וטוב יותר מהשבועות האחרונים, אולי גם קצת סברינה במחצית הראשונה, עם נגיעות יפות אך נטולות תכלס. כל השאר צריכים באמת להתבייש בעצמם על מפגן החרפה שהם נתנו על הדשא. אני אפילו לא יכול לפרוט את זה לשחקנים, זו הייתה עיסה של אנטי כדורגל, בוצק כמו שאומרים הילדים.
כל מכה שחטפה מכבי חיפה אתמול, כל ליקוי, כל אופציה שהייתה או לא הייתה מהספסל - כל אחד מאלו הוא עוד פתית שלג בכדור הענק שמתגלגל במורד המדרון, כדור שמורכב מהחלטות ניהוליות ומקצועיות רעות, משילוב של היסוס מחד ויהירות מאידך בקבלת כל החלטה, מתערובת מורעלת של ניהול מקצועי מחפיר וכושל ועבודת אימון אולי הכי גרועה שראיתי במכבי חיפה, להוציא גיא לוזון. לא הרכב, לא חילופים, הכל שקוף, איטי ולא חכם. בכר שלח לעונה הזו את התאום הרשע שלו כנראה. איך הקבוצה הזו, בהינתן התוצאות והיכולת שלה, נמצאת כרגע במקום השלישי?? מלמד, כנראה, על רמתו העגומה של הכדורגל הישראלי יותר מכל דבר אחר.
בכר. זה הוא או האח הרשע שלו? (מאור אלקסלסי)
האם אתמול היה הנקודה הכי נמוכה אליה יכולנו להגיע העונה? האם זו הייתה ההתרסקות? אני מאוד בספק, אבל אפשר רק לקוות. עד כה, למרות היכולת הדלה, התוצאות מול היריבות הגדולות היו עדיין סבירות. תיקו או הפסד בפער של שער או שניים. אתמול, גם הדבר הזה הגיע לסיומו והאמת התגלתה - עם קהל, בלי קהל, עם סבע, בלי סבע, בתלבושת ירוקה, בסמי או מחוצה לו, זה לא משנה. אנחנו פשוט קבוצת כדורגל לא טובה. זו השורה התחתונה. וזה לא שלא ידענו את זה, פשוט אתמול הגיעה הסטמפה שהודבקה לנו על המצח. רבע השעה האחרונה, שהייתה כולה עזיבת המשחק של כל השחקנים והפקרות טוטאלית, הייתה אולי המשפילה והמרתיחה ביותר שלנו בכל העונה הנוכחית. מילא לקבל בראש בבית, אבל ככה?
מחשבותיי ומסקנותיי על עונה זו, אם כן, לא השתנו אחרי אתמול - הכישלון אותו הכישלון, בכר ואלברמן שניהם כשלו באופן מחפיר, אבל למרות זאת, שניהם צריכים להישאר. באופן כללי, מכבי חיפה כמערכת תצטרך להפגין אורך רוח וסבלנות בקיץ הזה לא להתפתות לפעול באופן פופוליסטי מוגזם. שלא יהיה ספק - מהסגל הזה במצבו הנוכחי לא תצא בשורה וישועה, אבל יש שחקנים שברור שבסיטואציה אחרת ובהינתן חיזוק משמעותי יוכלו להוציא מעצמם את היכולת שאנחנו רגילים לקבל מהם ולא את.... זה.
עוד יהיה זמן לסיכומים, אל חשש. האשמים נותרים אשמים, הזוועה בעינינו נותרת אותה הזוועה והכאב על הדרך בה נראית הקבוצה - אותו הכאב. בינתיים, אנחנו צריכים להתרכז בלצאת מהעונה הזו עם כמה שפחות פנסים כמו זה שקיבלנו בעין אתמול.
ואיזו דרך טובה יותר יש לנו להתאושש מתבוסה ביתית אם לא מפגש מול מכבי תל אביב בבלומפילד, ועוד ללא קהל חוץ? חוויה ממש, ממליץ לכם. שבעה משחקים לסיום, נקווה שאולי הכאפה של אתמול תעשה שינוי כלשהו, בגישה או בהרכב, אבל לאור כמות הכאפות שחטפנו העונה והכלום שהשתנה ולאחריהן, לא הייתי בונה על זה. תשתדלו לא לעשות בושות, מה אני אגיד לכם.
ובכל זאת, למרות החושך על המגרש בחולצות הירוקות, אור גדול זרח אתמול עם החזרה של דורון שטיינברכר לסמי עופר. לאורך כל הסרטון שהנציח את הנופלים, דמעתי מהתרגשות ומעצב והדברים שנשאה דורון היו נוקבים וצריכים להגיע לכל לב ולכל פינה, בעיקר לזו של מקבלי ההחלטות בישראל: די עם ההפקרות - תחזירו אותם הביתה עכשיו.