שגיב יחזקאל פתח הכל. בראיון לדני הכט חדשות 12 היום (ראשון), המגן של מכבי ת"א דיבר על התקופה הקצרה באנטליהספור ועל הסיום, בו היה בכלא הטורקי לאחר שעשה מחווה למען החטופים, הובל באזיקים וגורש מהמדינה.
יחזקאל, בקול חנוק, אמר: "שיחקתי עם נעליים עליהן כתוב 7/10, עם ישראל חי ומגן דוד. תוך 24 שעות כבשתי, הייתי כוכב הערב, ואז מצאתי את עצמי בדרך הביתה, לא בקבוצה ולא חוזר יותר".
יחזקאל התייחס לתחילת הדרך בטורקיה: "אנטליה עיר תיירותית, עיר של שמש, נהננו. גרנו ליד הים, גרנו באזור טוב. היה כיף. לא חשבנו על זה שטורקיה יכולה להיות מסוכנת".
"ב-7 באוקטובר קמנו בבוקר, סרטונים התחילו להציף את הטלפון", אמר יחזקאל. "גם אני וגם אליאן, אשתי, לא עיכלנו. זה היה יום של משחק. לקחתי את זה קשה, ניסיתי לעשות את ההפרדה ועליתי לשחק. אחרי המשחק התפרקתי, התחלתי לבכות. אני זוכר שהמאמן חיבק אותי, שחקנים עטפו אותי. משם התחילה כל התקופה הקשה הזאת. השחקנים והמאמן העריכו אותי, הייתי שחקן חשוב בקבוצה. היו ארבעה חודשים טובים, הייתי בשיא שלי. אז ארדואן התחיל לדבר על ישראל ופתאום הייתה אזהרת מסע על טורקיה, גם השגרירות עזבה. זה התחיל להלחיץ. הבקעתי בדקה ה-80 ביום ה-100 ל-7.10 ואז רצתי למצלמה".
אקס אנטליהספור התייחס לתנועה שעשה: "התחלתי מחצי לב, ואז חזרתי למצלמה והצבעתי עם התחבושת על היד. הרגשתי גאווה. גם עכשיו יש לי צמרמורת כשאני מדבר על זה. גם במשחק זה היה ככה. להבקיע שער במדינה זרה ולהזכיר את החטופים? שמחתי לעשות את זה. סיימתי את המשחק, הכל היה רגיל. זה עלה לאינסטגרם של הקבוצה".
"יצאתי מהקבוצה, ואחד העוזרים של בעלי הקבוצה אמר שיש בעיה עם מה שעשיתי. לא חשבתי שזה קשור למחווה, וכשהגעתי הביתה התחלתי לקבל הודעות. הבנתי שהמצב קשה ושאני צריך לצאת משם מהר. הזמנתי טיסה פרטית ל-2 בלילה, התחלנו לארוז הכל. זרקנו בגדים. ברחנו מטורקיה".
יחזקאל המשיך: "ב-21:30 ישבנו בסלון, פתאום דפיקה בדלת. הסתכלתי על אליאן, ואמרתי לה להיות בשקט. הלכתי על קצות האצבעות, ברמה הזאת, הסתכלתי וראיתי את מנהלי הקבוצה שלי מחוץ לדלת. נרגעתי, אבל אמרו לי שאני צריך לבוא איתם לתחנת המשטרה לתשאול קצר. ללכת לתחנת משטרה על דבר כזה?".
"שאלתי אותם מה יקרה אם לא אלך לתשאול, והם אמרו שאם לא אבוא יקחו אותי בכוח". מיד לאחר מכן, יחזקאל נעצר. "חשבתי על הדברים הכי גרועים שיכולים להיות, לא סמכתי על אף אחד. חשבתי שאשתחרר אחרי תחקיר קצר ואלך הביתה. אמרתי למנהל הקבוצה ש'אני צריך לישון בבית, יש לי טיסה'. הוא סימן לי 'לא', אמר לי לבטל את הטיסה".
חזר לכדורגל (אלן שיבר)
"ואז תפסו אותי מהגב ונעלו עליי את התא"
יחזקאל התייחס למאסר: "ניסיתי לשכנע את השוטר שיתן לי לחזור הביתה לבד, אמרתי לו שאשתי לבד עם הילד. הפרצוף של השוטר לא יצא לי מהראש. הוא עישן מולי סיגריה ואמר ש'אתה הבאת את זה על אשתך' וחייך בזלזול, כל זה כשאני שומע הפגנה של כ-100 אנשים מהחלונות. דגלי פלסטין, צעקות על השם שלי. גזרו לי את השרוכים של הקפוצ'ון, הוציאו לי את השרוך מהנעליים".
"לקחו אותי לעשות טביעות אצבעות וצילומים בפרופיל, כמו פושע. ירדנו למרתף בו ראיתי שבעה או שמונה תאים. אמרתי לשוטר שאני לא ישן פה, שתוציא אותי מפה. הסוהר התעצבן, תפס אותי מהגב ונעל עליי את התא. בכל פעם שהגעתי למחשבה ש'קשה לי' ושלא הבנתי למה אני שם, חשבתי על החטופים. אמרתי לעצמי שאם הם שם, מי אני בכלל שאתלונן ואחשוב שאני פה. אין לי זכות".
"הגענו ב-12 לישראל, הטיסה הייתה ב-17:00. הייתי יכול לחכות ליד המטוס, אבל הלכתי ישר למטוס כדי להמתין שם. כשהגלגלים התנתקו הסתכלתי על אשתי, נשמתי ואמרתי 'ברוך השם'. אני זוכר שהשפריצו מים על המטוס, היו מלא אנשים כשנחתתי. עטפו אותנו באהבה ובדגלי ישראל".
יחזקאל התייחס: "מהרגע הראשון שחזרתי לארץ, מכבי ת"א הייתה מאחוריי. אמרו לי שברגע שהכל יסתיים הם ירצו אותי. אני לא מתחרט שעשיתי את זה, אני מתחרט שסיכנתי את אשתי ואת הילד. אני מרגיש גאווה שהזכרתי את החטופים, שהזכרתי את המדינה שלנו. אנחנו לא נחזור לטורקיה. לא אחזור למדינה שעשתה את מה שהיא עשתה לנו. התנהגו אליי כמו פושע".
אליאן יחזקאל: "היו רגעים בהם רצינו לקום וללכת, מה שעצר היה הקבוצה של שגיב. עטפו אותנו, הראו לנו שהכל בסדר. שהם איתנו, שהקהל אוהב אותנו, שאין עוינות או משהו כזה. דברים השתנו והייתי צריכה להיזהר ברחובות. לא דיברתי עברית בחוץ, דיברתי עם הבן שלנו ברוסית. זה הגיע למצב שבו אנחנו חיים בפחד. מה עושים? איך מתנהלים?".
"נכנסתי לפוסטים, גילינו שהוא מושעה דרך האינסטגרם. קיבלתי תגובות מזעזעות של 'תמותו', 'מוות', 'אנחנו נמצא אותך'. ידעו איפה אנחנו גרים, אנשים אמרו שהם יבואו אלינו הביתה. רצו לעשות משהו למען יראו וייראו, תפסו שעיר לעזאזל".