האלפא ג'וליה שכבשה אותי: הכי נדירה בארץ

"אין היגיון בשיגעון"
למען ההוגנות לא המצאתי את המשפט אבל יעידו עליי קרובי שאני חי לפי מוטו זה. 2 אהבות גדולות יש בחיי לאורה וג'וליה ולמרות שפה כל אחד מכם יתחיל לפנטז להפעיל תאים כחולים במוחו ולקנא, עליי לעצור אתכם מיד. האהבה הראשונה לאורה שייכת רק לי והיא אשתי היקרה. האהבה השנייה שייכת לג'וליה שהיא אהבת נעורי. בדיוק כמוני, החל משנת 1962 החלו מאות אלפי חובבי רכב וחולי אלפא בפרט ליהנות ולהתמסר כמהופנטים לדגם הזה. ולא בכדי, שכן מודל זה ישנה את פני ההיסטוריה המוטורית או לפחות יעשה שינוי בכל הנוגע לרכבים משפחתיים בעלי 5 דלתות וביצועים ספורטיבים, דבר אשר עד אותם השנים היה בלתי הגיוני ובלתי ניתן לתפיסה.

אם בשלב זה עדיין לא חיברתם את הדגם למילים הכתובות אנסה לרענן את זיכרונכם ולצעירים שבניכם אנסה לייצר זיכרון חדש. בסרט המקורי של "הגוב האיטלקי" יש סצינת מרדף מפורסמת שבה השודדים נמלטים על גבי מיני קופר של אותם הזמנים, אחריהם בתוך אלפא ג'וליה "קובייתית" רודפת המשטרה האיטלקית. בשלב זה ולמען הדיוק ההיסטורי אומר שאם הסרט לא היה תחת הפקה בריטית ועל המפיק לא הייתה חובה לשמור על כבוד הממלכה אז למיני לא באמת הייתה סיכוי לברוח מהאלפא (אני אלפיסט לכן חייב לכתוב זאת).

אם יש ספק בליבכם באשר לקביעה הנחרצת אז הביטו נא במספר נתונים יבשים ותשתדלו לזכור כי כבר בשנת 1964 לג'וליה כבר הייתה תיבת הילוכים בעלת 5 מהירויות, 4 בלמי דיסק "מודרניים" (ישנם יצרנים שעד עצם היום הזה משתמשים בתופים מאחור כמו סיטרואן קקטוס למשל) וכל זאת מבלי להתעמק בשימוש במנועי מירוץ שעברו פיתוח למנועי כביש בעלי גל זיזים כפול וקרבורטורים כפולים דבר אשר הביאו מנועים בעלי 1300 סמ"ק לביצועים של 94 כ"ס ומעלה.

אלפא ג'וליה בידינו
אני יכול להמשיך ולספר לכם באופן תאורטי נתונים יבשים נוספים על הג'וליה אך בחרתי בשלב הזה לעצור ולספר מדוע אצלי כלום לא נשאר יבש כאשר זה נוגע לג'וליה הספציפית שהחלטתי להביא לארץ הקודש. האהבה לדגם הזה עבורי היא סיבוב שני, הסיבוב הראשון היה לפני כ-15 שנים כששיפצתי אלפא ג'וליה נובה 1975 שהייתה לא פחות ממדהימה, הביצועים היו בשמיים, היא הייתה מרגשת-עצבנית אבל עם אמינות שואפת לאפס - קצת הזכירה לי חברה שהיתה לי פעם. 

לאחר מספר שנים של זוגיות עם עליות ומורדות החלטנו על פרידה, באותו היום נשבעתי כי בפעם הבאה הקשר בנינו יראה וישמע אחרת. לפני מספר חודשים נזכרתי באהבת נעורי, התחושות והרגשות הציפו את נשמתי מחדש (או שכנראה עבר מספיק זמן לשכוח שהרכיבים הישנים שלה הציפו יותר מפעם אחת את הקרבורטורים), בהחלטה אימפולסיבית של שנייה נמלכה דעתי לאהוב שוב את ג'וליה, הזיכרונות הרעים נמוגו אך לא שכחתי את אשר הבטחתי אז באותם ימים, הפעם זה יהיה שונה מלמלתי לעצמי וכך נשבעתי לזוגתי בשר ודם שאף איטלקייה לא תקח את מקומה בליבי.

החלום עובר דרך הוד מעלתה
הרעיון המקורי היה לבנות מכונית מרוצים על בסיס דגם כביש סטנדרטי, אמנם הדבר מקביל לפסוק "לא יבשל גדי בחלב אימו", אבל איש אני לא ובטח לא שומר כשרות ולכן הדבר היה נראה לי נכון, וכך התחיל פרויקט ג'וליה TI-R לבית סדנאת אלפהוליק שבאנגליה להתגלגל. הסדנא הבריטית מתמחה בהסבת אלפות קלאסיות ובנייתן מחדש רק שהפעם הרכבים החדשים מודרניים, חזקים, מהירים ומדויקים.

לאחר משא ומתן על מחיר הבנייה ועל הרכיבים הרצויים דבר שכלל מספר נסיעות לאנגליה, כל שנותר לי לעשות היה לרכוש רכב שיהווה בסיס לפרויקט שעל פי הערכות ראשוניות מתוכנן להימשך תשעה חודשיים ובסופו כל נהגי GTI למינהם בישראל לא יצליחו להבין או להסביר לחברה שיושבת לצידם למה מהרמזור הקודם ועד לרמזור הבא נאלצו לראות את הפנסים האחורים של הג'וליה הזו משנות ה-60.

בפועל - כמו שקורה לא מעט בחיים - דיבורים לחוד ומעשים לחוד. יומיים לפני רכישת המכונית שהייתה מתוכננת לעבור "מייקאובר" טואטלי כשהיא תורמת את גופה למדע, עלתה ברשת מודעה שתפסה את עיניי, חיזיון שיכול לקרות פעם בחיים. והנה לשון המודעה בתרגום חופשי מאיטלקית: "למכירה עקב שלילה 'הבן המועדף', אמנם אשתי מרשה לי פעם בשבוע לבלות שעה איתה ולנהוג מהחנייה ועד החיבור לכביש אבל זה לא מספיק עבורי".

לוחות הברית המוטוריים
בשלב הראשון היה נדמה לי כי לא הבנתי את סבא ג'פטו שבדיעבד עמד מאחורי המודעה, בהתכתבות איתו טען כי עובד מפעל אלפא רומאו לשעבר והמכונית היא יד ראשונה ובעלת עשרים וחמש אלף קילומטרים מקוריים (!!!) ועולה על כל הנתונים האלו העובדה שהרכב לעולם לא שופץ או שוחזר. רק לאחר ששלח אליי תמונות של טופס ההזמנה המקורי וחוברת הטיפולים הכוללת תאריכים ותיעוד הקילומטראז' הבנתי כי הדבר מקביל למציאת לוחות הברית המוטוריים. בשלב הזה כולכם תשאלו כמה זה עולה? הרי בכל זאת כולנו ישראלים וחייבים לדעת.

אז תרשו לי לענות לכם בדיוק כמו במערכון של הגששים כאשר מר קלאראשו הכניס את רכבו למוסך ושאל לעלות הטיפול והתשובה היתה "ככה וככה". אז אני מקווה שלא תכעסו אבל בכל זאת שלום בית עם זוגתי (ארגנטינאית עם שורשים מרוקאים) חשובים לי יותר מהסקרנות שלכם ואיתכם הסליחה. לאחר משא ומתן קצר שכלל הבטחה מצידי לשמור על הרכב ודו"ח מפורט מחברה אנגלית אשר מתמחה בבדיקת רכבים מסוג זה, החלטתי לרכוש את הרכב ולהתחיל בתהליך הגיור שלה שיסתיים בארץ המובטחת.

בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה ובדרך הספיקו לקבל את לוחות הברית ולשבור אותם. בהקבלה היסטורית אותי הבירוקרטיה הישראלית כמעט שברה, אך לאחר חודשיים של ייסוריים ועינויים -בעזרת אנשים טובים- המאהבת האיטלקיה שלי סיימה את תהליך הגיור, עשתה עליה ומסתובבת פה בניינו "כאחת המכוניות". הנסיעה מנמל חיפה ועד ביתה החדש ארכה כשעה במונחים אמפרים אבל במונחים קוסמיים זה היה מסע בן 47 שנים אחורה.

להזכירכם הכל מקורי, הכל עובד כולל "המזגן" שהינו משולש קטן לצד החלון וכל מה שצריך לעשות זה לסובב אותו וליהנות מרוח קלילה (ביום של 43 מעלות צלסיוס אין רוח קלילה אבל זה נשמע טוב) וגם הדינמו מערכת שעזבה את עולמנו כבר לפני עשרות שנים דואגת להזכיר לי בשעות הערב כי אם לא אדאג ללחוץ על דוושת הגז, לא אזכה לשיתוף פעולה עם מערכת התאורה ברכב. ולמרות הכל ואולי בעצם בזכות הכל, הדבר מעלה בי חיוך, חיוך מטופש בכל פעם מחדש.

אילו יכולתם לראות את אותם בני אנוש הנוהגים ברכבים חדשים, מביטים במחוג המהירות כשאני חולף על פניהם בכביש החוף במהירות של 110 פלוס (הפלוס שמור אצלי) הייתם מבינים שהחיוך לא נשאר רק אצלי אלא מדלג בין המכוניות המודרניות העמוסות לעייפה בטכנולוגיה חדישה ובין הנהגים שלוטשים מבטים לקפסולת הזמן המוזרה והמרובעת, מרימים אגודל וצועקים "כל הכבוד".

ואולי בסופו של דבר אנו בני האדם תמיד שואפים להשתפר להתקדם להביט קדימה אבל ברגע אחד של נוסטלגיה כאשר מזדמן לנו להציץ על העבר אי אפשר שלא לחשוב אולי באמת, פעם היה קשה יותר אבל באותה המידה טוב יותר ממש כמו אותו משפט נדוש שכל דודה פולניה יודעת לדקלם בעל פה: "לנו הייתה ילדות קשה יותר אבל היינו מאושרים יותר". אין לדעת כיצד ומתי ה"מגויירת" תחליט אם בכלל להתחיל להתגעגע הביתה ולעשות "קונצים", אך בכל אופן אנחנו ה"אלפיסטים" שחולים במחלה חשוכת מרפא נהייה שם בשביל לקבל ולאהוב אותה שכן "משפחה לא בוחרים". הדגם הנדיר יושק באופן רשמי בתאריך 11.11 במתחם נוקיה במסגרת מפגש שבוע של מועדון החמש, כולם מוזמנים.