מידי שנה עולות על כבישי העולם קרוב ל-100 מיליון מכוניות חדשות וזהו נתון מדהים ומטורף לכל הדעות. המכוניות החשמליות תופסות רק אחוז אחד ובודד מתוך הכמות הפנטסטית הזאת והתחזיות הן שהנתון ילך ויגדל באופן לא פרופורציונאלי ככל שמדינות רבות בעולם תאמצנה את הרגולציה המחמירה בתקנות זיהום האוויר, וככל שיצרניות רכב תלכנה אחרי הרגולציה והמוצרים שלהן יעברו ממכוניות בהנעת בעירה פנימית למכוניות היברידיות, חשמליות או מימניות.
כעת זהו תור הזהב של החשמל והמכונית החשמלית היא הדבר החם ביותר בעולם ועדיין, רק אחוז אחד מכלל המכוניות המיוצרות בעולם כולו הן מכוניות שכאלה. צוואר הבקבוק המשמעותי ואולי היחידי בתעשיית המכוניות החשמליות/פלאג אין הן הסוללות. העולם ריק מסוללות והיריבות הגדולות ביותר של תעשיית הרכב הן יצרניות הטלפונים הסלולאריים שמשתמשות בכמויות אדירות של סוללות ולא משאירות מספיק מקום ליצרניות הרכב להכין את המלאי הנדרש.
טסלה הקימה ברינו שבנוואדה, מפעל ענק בשיתוף עם חברת הסוללות היפנית פנאסוניק שמטרתו לייצר עצמאית סוללות עבור המכוניות של טסלה מבלי להזדקק לשירותים של חברות חיצוניות. גם יצרניות רכב מגרמניה ובמיוחד בקטגוריית הפרימיום, מכינות מפעלי סוללות משלהן והקרב על חומרי הגלם שמהן עשויות הסוללות הוא אחד הקרבות המדהימים שמתחוללים בעת הזאת בעולם התעשייתי. המעבר מסוללות ניקל-מטאל מיושנות לסוללות ליתיום-איון חדישות אף החריף את המלחמה על כל סוללה תרתי משמע וההתגברות של מספר הדגמים החשמליים שמוכנים לייצור וממתינים לסוללות רק הופך את הסיפור לקרב מר. המשוואה כאן פשוטה למדי: מאגר סוללות=מכירת מכוניות.
בדקות אלה ממש כשאתם קוראים את הכתבה, נערכות עסקאות ברחבי העולם בין ספקי סוללות וחברות שונות שלא היו שייכות לתחום עד היום וכעת הן נכנסות לשוק הרכב ומציעות סוללות לכל המרבה במחיר. ההצלחה בשיווק המסר לנסיעה במכונית חשמלית חסכונית ולא מזהמת הייתה מעבר לכל שיעור ובקיה אירופה מבינים את זה על בשרם. לאחרונה שיגרו אנשי
קיה מכתב מיוחד ופנימי לנציגויות באירופה עם הנחיה ברורה לדחות את מועדי האספקה של הנירו החשמלית במינימום 6 חודשים ולא להתחייב על אספקה לפחות בטווח של שנה מיום הזמנת המכוניות על ידי הלקוחות. המכתב הזה מעיד על התמורה העצומה בקרב הנהגים והצרכנים באירופה ויותר מכך, על אי המוכנות של יצרניות הרכב לעמוד בדרישות הרכש ביום פקודה.
התוצאה של המשבר העולמי בחיפוש ורכישת סוללות עלול להוביל לשני פתרונות שונים: נטישת המכונית החשמלית עם הסוללות בשלב זה על ידי היצרנים וייצור מכוניות היברידיות או בעלות מנועים קטנים בלבד בכדי לעמוד בתקנות הרגולציה. אופציה אחרת שכבר מקבלת ביטוי היא דילוג על עולם הסוללות ומעבר לטכנולוגיית מימן שאינה מחייבת סוללות כי המנוע החשמלי של המכונית מקבל את האנרגיה החשמלית מתאי דלק מימניים. אם התרחישים הללו יתממשו, הדבר ישפיע על מחירי חומרי הגלם ומחירן הסופי של המכוניות עצמן. כעת המכוניות המימניות (במיוחד של טויוטה) נחשבות ליקרות וגם הזמינות של תחנות הדלק איננה כה גדולה, אבל ככל שיותר יצרנים ודגמים יעברו לעולם המימני, יפחת הלחץ על החיפוש אחרי סוללות ובמקביל הטכנולוגיה המימנית תהיה זולה יותר ונגישה לצרכנים ומחיר המכוניות יוכל להיות יותר שפוי.
הדילמות של יצרניות הרכב הן דילמות עצומות וכבדות משקל בהיבט בחירת הטכנולוגיה שתניע את המכוניות שלהן. מדובר במהפכה תעשייתית היסטורית עצומה יותר מכל מהפכה תעשייתית שהעולם חווה מאז המכונית הראשונה. איחוד ומיזוג בין חברות רכב וחברות טכנולוגיה כפי שאנחנו עדים לו כיום, הוא רק פתרון שנובע ממצוקה וחיפוש אחר יעילות כלכלית. קונצרן פולקסוואגן הוא דוגמה קלאסית לפיתוח פלטפורמות אחידות לכל כלי הרכב של פולקסוואגן, סיאט, אאודי וסקודה (פורשה ובנטלי עדיין חריגות) והפלטפורמה החשמלית הבאה תיתן להם מענה לכל המכוניות של המותגים הללו ושימוש באותם מארזי סוללות לאותם מנועים וציוד חשמלי ואלקטרוני שיש במכוניות ללא הצורך לפתח מארז מיוחד לכל מכונית, מה שהיה מייקר אותה משמעותית ויוצר אי זמינות במקרים רבים.