במסגרת אירוע חגיגי נפרדה אמש (רביעי) פולקסווגן על פס הייצור במקסיקו מדגם החיפושית האחרון. בכך, חתמה פולקסווגן את מחזור חייה של אחת המכוניות החשובות ביותר בתולדות ענף הרכב עם שורשים ב-1939 בשירות הנאצים, עד לימים הצבעוניים וחסרי הדאגות של הצעירים האמריקנים בשנות ה-60 ועוד לגלגול המודרני שלה ב-1998 שלמעשה סדק בעיני רבים ממעריציה את הצביון הקלאסי שלה והביא, גם אם באיטיות מייגעת לגסיסתה כנגד השתלטות הג'יפונים המודרניים על הכבישים.
קשה לסכם במאמר אחד את השפעתה של החיפושית על תרבות הרכב במשך 80 השנים האחרונות, אבל נדמה לנו שמנכ"ל פולקסווגן אמריקה, סקוט קיאו, השתדל לתמצת אותה בצורה די מקורית: "קשה לדמיין היכן הייתה היום פולקסווגן ללא החיפושית. מהרגע הראשון שייבאו אותה לאמריקה ב-1949 ועד היום, דרך העיצוב הרטרו-מודרני שלה היא הוכיחה כיצד ניתן להתאים עיגולים לתוך חורים רבועים בתעשיית הרכב. הרגע שלה הגיע, אבל אנחנו ננצור בליבנו את התפקיד שלה באבולוציה של המותג".
הרעיון לרכב "עממי" היה פרי המצאתו של הצורר הנאצי אדולף היטלר, ובסיועה של מחלקת התכנון של פרדיננד פורשה (המהנדס האוסטרי שהקים בשנים שלאחר מכן חברת מכוניות ספורט על שמו) היא קרמה פח ופנסים עגולים והפכה למכונית הפופולרית ביותר בעולם. הדור הראשון, המקורי של החיפושית עתיד היה לצאת לכבישים חודשים לפני פתיחת מלחמת העולם השנייה, אבל נוכח המצב השברירי בין המעצמות המפעל בפוולסבורג הוסב למטרות צבאיות והושמד לקראת סיום המלחמה. שנים לאחר מכן עם שיקום ההריסות ועם קצת יוזמה בריטית ורוח תעוזה החיפושית קיבלה הזדמנות שניה, שגשגה בארה"ב ואף הגיעה לציון דרך ב-1972 כאשר מכסת הייצור נערמה ל-15 מיליון מכוניות - יותר מהיקף המסירות של פורד מודל T.
החיפושית שרדה היטב במשך השנים ככלי תחבורה יעיל ונגיש, אבל המכונית שכנראה חיסלה אותה סופית הייתה פולקסווגן גולף. בצומת הזה היצרן הגרמני החל להתמקד בדגמים הרבה יותר מתקדמים על פלטפורמות חדשות ואלקטרוניקה מעודכנת שלא התאימה כל כך לחיפושית המזדקנת. גם הניסיונות להחיות את הסדרה ב-1998 ועם דור שלישי ב-2011 לא עלו בקנה אחד עם התחזיות של הקונצרן, וביולי אשתקד הכריז ש-2019 תהיה השנה האחרונה של החיפושית.
ה-Final beetle שעזבה את רצפת הייצור במקסיקו תשלח למוזיאון החברה למטרת שימור.