בסוף החודש שעבר חתמה ג'ילי על שותפות אסטרטגית עם Nio לטובת פיתוח טכנולוגית החלפת סוללה מהירה ברכבים חשמליים והקמת רשת תחנות החלפה. הרעיון שאולי נשמע חדשני ויחסוך כמובן דקות ארוכות בהמתנה לסיום הטעינה, כבר עבד בישראל (בערך) באמצעות חברת "בטר פלייס" שהוקמה ב-2007, כאשר תחנת החלפה ראשונה הוקמה כבר ב-2011 ושנה לאחר מכן נמסרו מכוניות ראשונות, רנו פלואנס Z.E.
למרות תחזיות מרחיקות לכת עבור החברה, הסוף כמובן ידוע, והחברה פשטה רגל ב-2013. מאידך, יש הסוברים שהרעיון המרכזי של "בטר פלייס" פשוט הקדים את זמנו (לצד ביקורות על תמחור גבוה לרכבים והחבילות השונות) ושהעולם וישראל בפרט עוד טרם היו בשלים לרכב חשמלי. עשור לאחר מכן, המצב כמובן שונה לגמרי.
כעת, חודש לאחר ג'ילי, גם קונצרן סטלנטיס חותם על שותפות עם חברת ample, המפתחת טכנולוגיות להחלפת סוללה מהירה, אשר בניגוד ל"בטר פלייס" לא דורשת תכנון מחדש של הרכב (רנו פלואנס של "בטר פלייס" הייתה בעלת מרכב ארוך יותר למשל, ומיקום הסוללה הגדולה גזל לא מעט מקום מתא המטען) ומאפשר התאמה לכל רכב חשמלי קיים עם זמן החלפת סוללה של פחות מ-5 דקות. בהתאם לכך, סטלנטיס, באמצעות מותג פיאט, יחלו בתהליך הבחינה כבר בשנה הקרובה, עם צי של 100 רכבי פיאט 500e במדריד, המשמשות את צי הרכב השיתופי Free2move שגם הוא בבעלות הקונצרן.
סטלנטיס וג'ילי הן שתי יצרניות ענק עם תקציבי פיתוח והשקעה לא מבוטלים, זה בניגוד ל"בטר פלייס" בזמנו שהייתה למעשה חברת סטארט-אפ שהתבססה על גיוס כספים. האם היצרניות הוותיקות יצליחו להביא לידי מימוש את חזון החלפת הסוללה? יתכן. העולם בשל יותר מתמיד למעבר להנעות חלופיות, כאשר טווח הנסיעה ויכולת התקנת עמדת טעינה הם מהחסמים הבולטים, שעמדות החלפה מהירות הן פתרון יעיל עבור לא מעט נהגים.