פורמולה 1: עולים למסלול הטוב מכולם

זו הייתה אהבה ממבט ראשון. התאהבתי במסלול בבאקו עוד לפני שהמכוניות התחרו עליו בפעם הראשונה. קיימים מסלולי רחובות שמשלבים בין קטעים מפותלים לישורות ארוכות. ראש וראשון ביניהם כמובן המסלול המדהים במקאו, אבל מסלול שכזה בפורמולה 1 לא היה מאז אדלייד ולונג ביץ. למעשה, אחד מהמשפטים שתשמעו הכי הרבה לגבי מונקו, הוא, שאם כיום מישהו היה מציע לערוך שם מירוץ, בפעם הראשונה, היו צוחקים עליו. אם כך לגבי המסלול במונקו הסופר איטי, מה הסיכוי למסלול רחובות סופר מהיר? נס מבחינתי. למה הדבר דומה? שבמקום לערוך את הגראן פרי הספרדי במסלול מונטמלו, היו מחדשים את מסלול הרחובות בתוך ברצלונה משנות החמישים (פדרלבס) והיינו חוזים במכוניות פורמולה 1 שועטות במרכז שדרת הדיאגונל במעל ל-300 קמ״ש!

בסיכום של המירוץ בסין כתבתי תחזית פסימית לגבי האליפות השנה כמו אחרון המתלהמים באינטרנט. ייתכן שכאוהד פרארי הושפעתי רגשית, אבל האופן בו האליפויות התפתחו בשנים האחרונות, הוכיח שלפרארי לא די ביתרון במחצית הראשונה של העונה, כי במחצית השנייה, הקבוצה ופטל לא מחזיקים מעמד בלחצים השונים. קשה לראות איך פרארי ופטל (שלא לדבר על לקלר) מצליחים לצאת מ״בור״ שכזה לעומת מכונה כה משומנת הנמצאת בשיאה כמו השילוב בין מרצדס להמילטון. כמובן שאנחנו רק בתחילת העונה, אבל צריכים לקרות יותר מדי דברים שלא קרו בשנים עברו. איזה שילוב של עליונות של פרארי ופטל בלי טעויות שלהם או טעויות גסות של מרצדס והמילטון.

מה שכן, מירוצים מרתקים ונצחונות של פרארי או קבוצות אחרות בהחלט עשויים לקרות. השינויים בצמיגים השנה, שהפכו להיות דקים יותר ובלי תרכובת הסופר סופט, יחד עם השינויים האווירודינמיים ובמגבלות הלחץ והחימום של הצמיגים, יצרו מצב בו לא הפוטנציאל המקסימלי של המכונית קובע את הביצועים, אלא היכולת להתאים אותה לצמיגים ולמסלול. זה המצב מזה כמה שנים, אבל כפי שמסביר הוידיאו המצויין הזה, המצב השנה החריף את הקושי הזה של הקבוצות. זה אומר שהקבוצה שמצליחה להוציא את המיטב מהצמיגים תוך איזון בין הדירוג למירוץ, תנצח. היכולת להוציא את המיטב מהצמיגים היא הגורם המשפיע ביותר על רמת התחרותיות בהפרש ניכר.

אם נחזור למאפייני המסלול בבאקו, אסביר את הכותרת, בעיקרון הישורות הארוכות, במיוחד ישורת הזינוק סיום (כמעט שני קילומטר פלאט אאוט, כולל דרך הפניות האחרונות), מחייבות את הקבוצות להריץ את המכוניות עם גרר נמוך לטובת מהירות מירבית גבוהה. בהקצנה שה נקרא להריץ חבילה אווירודינמית של מונזה במסלול רחובות כמו מונקו, כי זה מדגיש את הדרישות ההפוכות לכאורה בין מקסימום האחיזה הנדרשת במונקו (ומכאן מקסימום הצמדה אווירודינמית) לבין מקסימום המהירות המירבית של מונזה (ומכאן מינימום הצמדה אווירודינמית).

מה שמקל על הקבוצות עם הדרישות ההפוכות הללו, הוא שכמעט כל הפניות בבאקו הן איטיות וקצרות, כך שבעזרת כיוונון המכוניות לאחיזה מכנית מוגברת (למשל סטאפ רך יותר) ניתן לפצות במשהו על אובדן האחיזה מההצמדה האווירודינמית המופחתת מבלי לשלם מחיר יקר מדי בפניות מהירות. הבעיה היא שכמו בכל מסלול רחובות, האספלט אינו מקנה אחיזה גבוהה, אבל זה משתפר במקצת ככל שסוף השבוע מתקדם. האחיזה הנמוכה הזו, תקשה על המכוניות לחמם את הצמיגים ומזג האוויר צפוי להיות יבש, אך קר, כך שגם זה עשוי לעורר קושי בחימום הצמיגים.

פירלי בחרה את תרכובת המידיום לצמיג הקשה, את תרכובת הסופט לצמיג הביניים ואת תרכובת האולטרה סופט לצמיג הרך. על המסלול הזה קשה לי לראות כיצד הצמיג הקשה תחרותי, והבעיה הרגילה תהיה למצא את האיזון בין סטאפ טוב מספיק לדירוג על הצמיג הרך (כולל שהצמיג הרך יחזיק מעמד במירוץ) לבין סטאפ, שיעבוד טוב במירוץ עם צמיג הביניים. להזכירכם, מדובר בקפיצה של שתי תרכובות במונחים של שנה שעברה, כי אין השנה סופר סופט. בחירות הצמיגים על ידי הנהגים מצביעות על כך, אך ייתכן, שכמו בסין, שלושת הקבוצות הגדולות, תוכלנה לעבור את מקצה הדירוג השני עם צמיגי הביניים וכך לזנק על הצמיג העדיף למירוץ. מנגד, כל הקבוצות לוקחות בחשבון הופעת מכונית בטיחות במהלך המירוץ ובוודאי תנסנה לשמור סט צמיגים רך למצב שזה יקרה קרוב מספיק לסיום המירוץ.

קשה לדעת איזה סדר דירוג תחרותי נקבל בבאקו. הקושי בהוצאת הביצועים מהצמיגים גורם לביצועים שונים מאד בין הקבוצות. לכאורה מאפייני המסלול מתאימים לפרארי בשל הפניות האיטיות והישורות הארוכות, אך מזג האוויר קר בהרבה משהיה בבחריין, היכן שהובילו, וסוג האספלט שונה מאד וחלקלק בהרבה. מרצדס מובילים כה בבטחה באליפויות, כי הם אלה שעד כה נתקלו בהכי מעט בעיות בהוצאת הביצועים מהצמיגים. למעשה לא הייתה להם בעיה עד כה ורק בבחריין, היכן שפרארי היו במיטבם, מרצדס לא הובילו. רד בול לעומת זאת נתקלו בבעיה דווקא בבחריין, דבר שמצביע על הקושי הרב של הקבוצות. אם נותר תחום של מסתורין במירוצי מכוניות, הרי שזה תפקוד הצמיגים ואת זה מגלים רק על המסלול ביום וברגע הנתון.

אם הימור על דירוג שלושת הגדולות בעייתי, הרי שמרכז הגריד בלתי אפשרי. השילוב של קבוצה ונהג שהוכיחו לאורך השנים הבנה טובה ביותר של הצמיגים, מצביע על רייסינג פוינט ופרז. התקציב מצביע על רנו, והמומנטום על מקלארן. אבל אלה שטויות. הכל יכול לקרות כי ההפרשים הם במאיות שנייה. וכל זה מבלי להיכנס לתרחיש של מכונית בטיחות שתהפוך את פני המירוץ. לעומת זאת, תרחיש של ויליאמס מסיימת על הפודיום, קשה לי לראות. רק שלא נתבדה כמו בסין.