כמה קיוויתי שלא אצטרך לכתוב כותרת כגון ״פורמולה 1 מצליחה שוב להרוס את עצמה״, אחרי מירוץ מעולה ומותח באוסטריה! נראה שטום קריסטיאנסן (גיבור לה מאן וגודווד) עמד בפרץ כשופט באוסטריה היכן שעמנואלה פירו נכשל בקנדה. פרשנות מילולית דווקנית של החוקים הורגת את הספורט. אם העקיפה של ורסטאפן על לקלר לא הייתה חוקית, מה דעתכם היו אומרים על זה?
אני מכיר את חוק ה״לעבור בפנייה צד לצד״ מזה שנים ומעולם לא הבנתי איך זה מתיישב עם הנוהג של ״חצי אורך המכונית בקו הפנימי״ שהצדיק לפחות בעבר ניסיון עקיפה. במירוצים באופן די עקבי, אם נהג מצליח להיות בקו הפנימי בכניסה לפנייה ובמקביל (פחות או יותר – בערך חצי אורך המכונית כאמור) למכונית בקו החיצוני (קו המירוץ הנכון), אזי לנהג בפנימי יש יתרון, אפילו אם הוא נסחף רחב בפנייה וחוסם את הנהג בקו החיצוני. כמובן שיש לסייג מקרים של ״התאבדות״ בקו הפנימי, שזה בעצם מצב בו הנהג בקו הפנימי כלל לא מצליח או לא היה מצליח לקחת את הפנייה בלי מגע עם הנהג בקו החיצוני. זה לא המקרה שהיה בין ורסטאפן ללקלר לצערי כאוהד פרארי אך לשמחתי כאוהד מירוצי מכוניות. נראה כאילו ורסטאפן לא מסוגל לבצע עקיפה נקייה אפילו עם יתרון צמיגים גדול, אבל אפילו אם העקיפה הייתה ״מלוכלכת״, היא לא הייתה בלתי חוקית! החוקים חייבים להיות מפורשים בצורה הגיונית ולא דווקנית – מילולית. זו הבעיה עם העונש לפטל בקנדה וזו ההצלחה עם השיפוט הנכון כאן. לכל האוהדים הקולניים בעד או נגד פרארי: החוק צריך להיות מפורש (באופן אחיד) לטובת הספורט ולא לטובת הקבוצה או הנהג שלך. הספורט ניצל ולא רק ממבוכה נוספת של ניצחון שמשנים, אלא מהרס של יכולת המאבק ועקיפה.
עכשיו אפשר להתייחס למירוץ עצמו! איזה מירוץ אדיר! מותח מדגל לדגל, עם הרבה מאבקים ועקיפות, כולל עקיפה יפה לניצחון ממש לפני הסיום! בדיוק מה שאוהדי הספורט נזקקו לו! לפני המירוץ היה דיון מי הקבוצה שתנצח ראשונה את מרצדס העונה, והנה כנגד כל הציפיות, רד בול עשתה זאת ולא פרארי (באופן רשמי ובהתעלמות ממה שהיה נכון לדעתי בקנדה). הפתעות זה דבר נפלא מלבד למפסידים.
ורסטאפן הפעם לא הרוויח מבעיות של אחרים (כמו בשנה שעברה), אלא ההיפך, הוא נאלץ לתקוף מאחור לאחר הזינוק הקטסטרופלי שלו. הוא ללא ספק נהג המירוץ ואולי אפילו העונה אם מחשיבים את החולשה היחסית של רד בול הונדה. וזהו! הונדה חזרו להיות מנצחים בפורמולה 1 אחרי שאכלו הרבה הרבה מרורים מאז 2015. ראיתם את הדמעות על הפודיום? איזה לחץ השתחרר ביפן! במוטו גיפי הונדה שולטת (הרבה בזכות מארקז) אבל הם היו חייבים להוכיח את עצמם בזירה היוקרתית ביותר ועכשיו סוף סוף הצליחו. בוודאי זה עוד רחוק מרחק עצום מאליפות, אבל עם רד בול ומקס, המרכיבים הנכונים נמצאים ומוכנים.
היה זה בעצם קרב הראש בראש הראשון לנצחון בין מקס לשארל. ״דור העתיד״ של הפורמולה 1. דור העתיד אולי, אבל עם עבר עשיר ביניהם (תודה ירון). ניתן לראות שכבר בנערותם האישיות של השניים הייתה שונה. האחד היסטרי משהו ובכיין והשני רגוע ושקול. גם בתגובות לשאלות של מרטין בראנדל לפני הפודיום ניתן היה לראות שהדברים לא השתנו כל כך. השאלה היא האם לקלר יכול לעמוד מנטלית מול האיום של ורסטאפן. בזינוק בצרפת הוא הצליח, באוסטריה פחות, אבל ייאמר שמצבו היה קשה והוא נהג בצורה נקייה והוגנת. כמעט יותר מדי נקייה…
זה מביא אותי לפרארי. לכאורה עוד כישלון. הבלאגן בעצירה הראשונה של פטל כשבפיטס הצמיגים לא היו מוכנים (והמכונאי של הצמיג השמאלי אחורי כמעט נדרס והפיל את הצמיג), אסור שיקרה, אבל נראה לי שהייתה סיבה לזה והיא ששינו את הצמיגים ברגע האחרון. אולי חשבו מראש לעצור את פטל פעמיים ואז לשים אותו פעמיים על מידיום וברגע האחרון העבירו לניסיון לעצירה אחת עם קשים. זה לא שהמכונאים נרדמו. טעויות קורות, אבל לא כאלה. הקבוצה גם הייתה מוכנה למכונית. חבל, כי הוא יכול היה לסיים לפני בוטאס.
מעבר לזה עולה שאלת אסטרטגיית הצמיגים של פרארי. האם הבחירה לזנק עם האדומים הייתה הנכונה? לכאורה, פרארי יכלו בקלות לעבור את Q2, עם הצהובים ולזנק איתם כמו מרצדס וורסטאפן. זה היה מאפשר ללקלר לנסות סטינט ארוך יותר בפתיחה על הצהובים ואז קצר יותר על הלבנים, כמו ורסטאפן. זו חוכמה בדיעבד. התוכנית המקורית של פרארי הייתה שיהיו לה שני נהגים בחוד וזה לא לקח בחשבון את התקלה של פטל ב-Q3. לקלר לבד היה חשוף להתקפת האנדר קאט של בוטאס והיה חייב להגיב. לקלר אמר אחרי המירוץ שהצמיגים הלבנים איבדו ביצועים יותר מהצפוי, כלומר כל סיום המירוץ, שהיה צמוד גם כך, עשוי היה להיות שונה מאד. בוודאי אם היו שתי פרארי בחוד וכל זה לפני שהתחלנו לחשב את הסיכונים שבזינוק על צמיגים זהים לאחרים באוסטריה. זוכרים את הזינוק לפני שנה? פרארי לא יכלו לדעת שורסטאפן יתקע ויפגע גם בזינוק של המילטון מאחור. בפועל היה ברור שלפחות בזינוק ובהקפה הראשונה, אמור להיות לפרארי על הצמיגים הרכים היתרון שבפועל היה ללקלר. הוא נעלם לבוטאס. אני לא רוצה להגיד שאם פטל היה לצידו של לקלר, המירוץ היה נראה אחרת, אבל פרארי לקחו הימור אגרסיבי עם הצמיגים האדומים הרכים ועל זה אני דווקא מכבד אותם. הימור דומה (הפוך) לא עבד בגלל הנסיבות בדירוג בבאקו ולא עבד באוסטריה, אבל אני מכבד את מי שמעז.
בדומה למירוץ בקנדה היה ניתן לראות שלקלר, המוביל בפרארי מתקשה לעקוף סמנים אחוריים בגלל אובדן ההצמדה, יותר מאשר הרד בול שמאחוריו (המילטון במרצדס בקנדה). זו נקודה שחשוב שפרארי יקחו בחשבון. בעונות שעברו, דווקא הפרארי הייתה המכונית שפחות הושפעה מקרבת מכוניות לפניה, אבל השנה המכונית שלהם סובלת ממחסור בהצמדה וזה פוגע ביכולת העקיפה שלה אפילו מול סמנים אחוריים. במסלול הקצר של אוסטריה המוביל צריך לעקוף המון פעמים וזה השפיע.
מה בעצם קרה למרצדס באוסטריה? ובכן ראינו כבר בשנה שעברה שהחבילה שלהם, שכה מתאימה לרב המסלולים בשל היכולת בפניות יחד עם גרר נמוך יחסית ומנוע עוצמתי, לא מצליחה לשמור על הצמיגים באוסטריה וזה חזר על עצמו גם עם הצמיגים הדקים יותר השנה. מרצדס הימרה עם בוטאס על סטינט ארוך עם הקשים בכדי להפעיל לחץ על לקלר המוביל, אבל המילטון שהיה אמור למשוך את המידיום עליהם זינק, סבל מפגיעה כלשהי בהצמדה. מההילוכים החוזרים במהלך המירוץ נראה היה שעבר כמה פעמים בצורה מאד פוגעת על קרב (אבן השפה) בצורת הנקניק ביציאה מהפנייה הראשונה. דווקא לא זיהיתי פגיעה בכנף הקדמית שלו, אבל ניתן היה לראות ממש נסורת עפה מרצפת המכונית בהתנגשות עם הקרב. ייתכן שמשהו ברצפה נשבר והחלפת הכנף של המילטון הייתה ניסיון לתקן במשהו את זה.
המירוץ הזה מעלה לעניות דעתי את חשיבות ה-DRS. האם היינו מקבלים משהו שדומה בכלל אם לא היה DRS? לפי דעתי לא! לא קרוב אפילו! אני לא אוהב את המלאכותיות של ה DRS, אבל זהו עיוות שנועד להקל על הבעיה של העקיפות. עד שרוס בראון וצוותו לא ימצאו פתרון מהיסוד לבעיה האווירודינמית של הפורמולה 1, ה DRS הוא הרע במיעוטו שיש לסבול.
אם יש גיבור שמתחרה בורסטאפן כנהג המירוץ, הרי זה לנדו נוריס במקלארן, לא רק שסיים שישי ולפני בן קבוצתו, אלא שהצליח להישאר לפני גאסלי האומלל (לא שזה יקלקל במשהו את החגיגות בקבוצה של ורסטאפן). כל הסופ״ש נוריס נתן תצוגת נהיגה מרשימה וניתן כבר לצרפו ל״דור העתיד״. סאיינז היה קרוב, אבל חיסרון קטן שווה פער גדול בתוצאות. בדיוק הפוך מבצרפת. בכל אופן, הקבוצה בוודאי מרוצה מהנהגים שלה ועוד יותר מהנוק האוט שנתנה לרנו באוסטריה. אין הרבה מה להרחיב על רנו. כואב הלב.
אלפא רומיאו הפתיעו לטובה, במיוחד ג׳יובנצ׳י שעד עכשיו לא הצליח להחזיק מעמד במירוץ ולסיים בנקודות. על רייקונן אפשר לסמוך כמו בונקר שבמירוץ של הישרדות צמיגים, הוא יגיע לסיום בתוצאה מעולה. זה תמיד היה טבוע בסגנון הנהיגה שלו.
אם על רנו קשה לדבר, אז על האס אינני יודע מה להגיד יותר. הם ממשיכים ללכת עם הראש בקיר ולדחוף בדירוג אפילו כאשר יש עונש מראש למאגנוסן ויודעים שהם לא יחזיקו במירוץ. באוסטריה אסטרטגיית שתי העצירות הייתה קרובה מאד לאסטרטגיית העצירה האחת. יכלו מראש לכוונן את המכוניות לצמיגים הקשים ולצמיגי הביניים ולנסות שתי עצירות מראש. על הדירוג לא מקבלים נקודות.
טורו רוסו כשלו באוסטריה והם מראים את ההבדל בין רק בול לקבוצה ב. לפי דעתי הם גם מראים שמנוע ההונדה אינו באמת עדיף על הרנו. המכונית שלהם עדיפה בפניות ולא בישורות והנהגים לא יכולים לשנות זאת. רייסינג פוינט ניצלו את יכולות שימור הצמיגים שלהם, אבל כצפוי לא הצליחו להיכנס לניקוד. חסרים להם ביצועים. ובויליאמס ראסל הצליח לנצח את מאגנוסן ולא רק את קוביצה, אבל איפה ההייפ סביבו ואיפה סביב נוריס. אני לא רואה אותו כרגע במצב בו יקבל עדיפות על אוקון בשורות מרצדס.
בעוד שבועיים מגיעים לסילברסטון, לחגיגות האליפות השישית של המילטון. הבעיות של מרצדס תהפוכנה לזכרון רחוק…
לאנדו נוריס