עדיף מאוחר מלעולם לא. זה נכון לגבי כתבה זו, אבל כוונתי להצלחה של הנהגים מספרי 2 במרצדס וברדבול. מרוץ מעניין מאד, למרות שלא קיבלנו מאבק ישיר בין המתמודדים על האליפות ולמרות שתנאי המסלול המיוחדים והמוזרים מנעו סיום מותח. במקום זאת, קיבלנו את מספרי שתיים בשתי הקבוצות הגדולות, נאבקים להוכיח את עצמם מול המובילים ומצליחים בגדול לשם שינוי.
בוטאס לא רק הוכיח שהוא מסוגל לנצח מול ורשטאפן, אלא עשה זאת בתנאים משתנים, בהם מקס נחשב לטוב ביותר, יחד עם לואיס, ועל המסלול שלפני שנה, גרם לו לבושות רבות (הרבה סבסובים, למרות שלא בטוח שהיו באשמתו, שכן המכונית הייתה פגועה אחרי התאונה בפנייה ראשוננה). זה תיקון לא קטן ומרשים מאד ברמה האישית לולטרי. הייתי מעניק לבוטאס את תואר הנהג המצטיין, אילולא היה ברור (והוא הודה בזה מייד בראיון בסיום המרוץ) שמכונית המרצדס נהנתה מיתרון מובהק באיסטנבול על פני הרדבול ביבש ובמיוחד בתנאים רטובים. המרצדס פשוט יכלה להתחרות עם יותר הצמדה מבלי לפגוע במהירות הסופית שלה לאורך הישורות ונהנתה מאחיזה עדיפה בפניות הארוכות והמהירות.
בניגוד לסוצ'י שם הגשם הפך את הכל, באיסטנבול נוצר מצב מוזר של מסלול מתייבש, אבל לא מספיק בכדי להחליף לצמיגי הסליקס (כפי שפטל הוכיח). כלומר בשליש האחרון של המרוץ הנהגים עדיין היו צריכים להחליף לצמיגי האינטרמידייטס הבעייתיים, שסבלו בתוך הקפה או שתיים מרגע ההחלפה, שלב של "התפוררות" שכבת הגומי החיצונית עם החריצים, בה במשך כחמש הקפות, הצמיגים נתנו אחיזה גרועה עד שהפכו למעיין סליקס והאחיזה השתפרה. במקביל, המצב הזה יצר קו יבש יותר על המסלול, שכאמור לא הספיק לצמיגי סליקס יבשים, אבל גם מנע יכולת לעקוף מחוץ לאותו קו צר, משום שמחוץ לו הייתה עוד פחות אחיזה.
נקודת עניין מרכזית בסיום המרוץ הייתה האם המילטון (ולקלר) היה צריך לעצור לצמיגי אינטרמידייטס חדשים או להמשיך עם המקוריים ולראות כמה ישרוד. באתרים מובילים אחרים, ניסו לקחת את המהירות של אוקון שסיים על הצמיגים איתם זינק, ובאחוזים להפעיל אותה על המילטון. התוצאה הייתה זמן כולל מהיר בחמש שניות שבספק שהיה מצליח לעצור עקיפה חוזרת של לקלר לפחות ומעמידה את לואיס, מועמד לאליפות, בסכנה של פנצ'ר ואובדן נקודות עצום. האינסטינקט של המילטון כנהג מרוצים הוא לקחת את הסיכון, אבל ההימור באליפות היה גדול מדי עם רווח מינימלי בצידו. לקלר אולי יכול היה להצדיק את זה כמו בסוצ׳י, אבל לא המילטון.
נחמה מסויימת חייבת להיות בכל זאת להמילטון מהביצועים של מרצדס. מלבד בזנדוורט, נטול הישורות, המרצדס הפגינה יתרון קטן אך ברור על רדבול בכל המסלולים האחרונים. אני יודע שבמקסיקו ובאינטרלגוס יש לרדבול ובמיוחד להונדה יתרון, אבל ממש לא ביתר המסלולים. כרגע אם ורשטאפן מנצח רק בדרום אמריקה והמילטון שני, וביתר המסלולים התוצאה הפוכה, האליפות של לואיס! זו הסיבה מדוע ההתעוררות של מספרי שתיים בקבוצות כה קריטית, כי כניסה שלהם בין המתמודדים תכריע! בוטאס הוריד איזה קוף מהכתף בטורקיה, אבל גם פרז נראה אחרת. המאבק של סרחיו עם לואיס היה המאבק הקשה והנקי ביותר שאני יכול לדמיין בין מספר 2 למתמודד על האליפות של הקבוצה השנייה. אני לא מצליח לדמיין מאבק כזה בין ולטרי למקס ולא בגלל בוטאס...
הטעות שלי לגבי מקלארן – בהכנה למרוץ צפיתי הצלחה למקלארן, אבל לא לקחתי בחשבון את הבעיה של המכונית שלהם עם פניות ארוכות. הסברתי את ה״טריק״ שבבסיס מכונית ה-High rake (הפחתת זוית התקיפה של הכנפיים במהירות גבוהה בגלל ירידה גדולה יותר יחסית של החלק האחורי במכונית ובמהירות נמוכה גם קרבה גדולה יותר של הכנף הקדמית לפני המסלול שמשפרת את ההצמדה) ייתכן שבגלל הקושי לשלוט בגובה החלק האחורי של המכונית ובהפחתת ההצמדה כאשר המכונית נדרשת לאורך זמן לעבור במהירות גבוהה מאד, פניות מהירות וארוכות, כמו בפנייה 8. מנגד, ייתכן מאד שהמכונית של מקלארן, פשוט לא מגיבה טוב לתנאים של מסלול מתייבש. זה לא קרה באימולה, אבל זה היה ממזמן.
סרחיו פרז
פייר גאסלי
קארלוס
פרארי דווקא נהנו מתחרותיות משופרת. יחידת הכוח החדשה (למעשה כל החלקים החשמליים שכנראה ימשיכו לשנים הבאות יחד עם, בשנה הבאה, מנוע בנזין חדש ומגדשים חדשים), היא לא איזה יתרון אלא שהיא מחקה את החיסרון שהסקודריה סבלה ממנו כל השנה.
לקלר נתן סופש טוב ואין מה להתאכזב מאובדן הפודיום. אפילו באיטליה, שם משוגעים על המאזוכיזם של ירידה על פרארי, דווקא חגגו את הניסיון של שארל ופרארי להמר על הניצחון. המאבק מול מקלארן מבחינתי משני ביותר ופרארי צריכים להתרכז בפיתוח לעתיד והימור במה שנותר מהעונה הזו. בכל אופן, אני מקווה שהמהנדס של לקלר לא יתן לו תשובות מטופשות נוסח התשובה לשאלה מה הוא צריך לעשות מעכשיו בכדי לנצח – להישאר ראשון לפני בוטאס. בלחץ המרוץ מדברים שטויות לפעמים, אבל זה בדיוק סוג הדברים שפרארי חייבים לשפר אם הם רוצים להתקדם בעונה הבאה.
סאיינז נבחר כנהג המצטיין של המרוץ וקשה להתווכח עם ההופעה הזו. הבלימות שלו בקצה הישורת האחורית היו 5 ואפילו עשרה מטרים מאוחרות יותר מהנהגים האחרים. כבוד. יחידת הכוח החדשה עזרה כאמור לשמור אותו קרוב בישורת, אבל בלי DRS, האומץ שלו בבלימה היה מרשים ביותר! אילולא הבעיה בעצירה שלו, הוא בהחלט היה מסיים גבוה יותר.
גאסלי נתן סופש מעולה, והיה מעורב באירוע מאד גבולי בזינוק עם אלונסו ופרז. הוא היה באמצע ונגע בפרננדו וסבסב אותו החוצה מהעמדה הטובה ביותר של הספרדי כל העונה. העונש לפייר נראה לא הוגן, אבל אני מבין את טענת השופטים שבפועל גאסלי בלם מאוחר מדי ביחס לאלונסו ולא בגלל פרז, כך שלמרות שכנוצר המגע, פרז צץ בפנימי, למעשה, פייר כבר ביצע את העבירה על פרננדו. זה מחזיר אותי לכך שטענתי שהחולשה של גאסלי היא שיקול הדעת שלו בפניות הראשונות. אם הוא יפתור את זה, דרכו חזרה לרדבול סלולה. זו הייתה תאונה עצובה לפייר, אבל עוד יותר לפרננדו, כי לזנק חמישי למרוץ קשה כזה, פתח לאלונסו אפשרויות מדהימות והפורמה בה הוא נמצא כרגע בוודאי גורמת לאביטבול לאושר רב. הכל תלוי במה הם יצליחו להרים לעונה הבאה.
לאנדו נוריס
מיק שומאכר
ג'וניור
זמני קצר, אבל ראוי להתייחס לדירוג של מיק שומאכר. אני ממש לא הייתי בטוח עד כמה הוא באמת כישרון גדול, וזה מוכיח שהשהות שלו בהאס פוגעת בקריירה שלו. אם זאת, לעבור את Q1 במכונית הכי איטית בהפרש, זה הישג פוקח עיניים. לא ביחס למזפין, אלא ביחס לכולם. לבחור יש מהירות והוא חייב להגיע למכונית שבה יוכל להפגין את זה על בסיס קבוע.
בעוד שבוע המרוץ באוסטין אז שימו לב לפרסומים בדבר צפייה משותפת. מקווה לראותכם.