"למה לעזאזל אין תחנת רכבת במתחם הנתיב המהיר?" אני תוהה לעצמי בביקור הבכורה שלי באתר. 7:00 בבוקר, אמצע השבוע, הכל מסביב גועש ורועש, צפירות, אוטובוסים, עבודות תשתית ומעל הכל, רעש הרכבת החולפת את המתחם באין עצור. סביר להניח שבדומה למיזמים אחרים בארצנו, גם כאן יחלפו מס' עשורים עד שלמישהו ייפול האסימון. ללא ספק חומר למחשבה, אך לא לשם כך אני כאן. אני בדרכי לקפה- “JOE” שבמתחם, שם ממתין לי צוות מנהלי המותג של חברת- "עופר אבניר", יבואנית- CAN-AM לישראל. היכרות קצרה, קפה, מאפה ואני מצטרף ליתר חברי המשלחת, בדרכנו לפגוש מקרוב את ה- CAN-AM COMMANDER XT MAX 2022.
אל תסתכל ב- CAN כאן
45 דקות נסיעה ממתחם הנתיב המהיר ואנחנו כבר חוצים את הבירה ממערב למזרח, בואכה מעלה אדומים, בדרכנו לנקודת המפגש ב- "קידר הישנה". בהגיענו לשם, מקבלים את פנינו ארבעה רכבי קן-אם קומנדר חדשים ומבריקים, שלושה קודקודי לוגיסטיקה, שני צלמים נמרצים ואחד עופר אוגש- האיש וההרפתקה, אשר ירד מפסגת הקלימנג'רו על-מנת להוביל אותנו בנופי מדבר יהודה, כמו שרק הוא יודע. אני עומד ומביט בארבעה כלים מסדרת ה- XT MAX ותוהה מה באמת מסתתר מתחת למעטה המודרני, המוקפד והכמעט מצועצע של הכלי בעל ארבעת המושבים, פנסי ה- LED, הצג הדיגיטלי וזוג הרמקולים הבולט לעין. האם מדובר בעוד כרכרת דאווין מנקרת עיניים (ואוזניים, כפי שאני חווה על בסיס יומיומי במקום מגורי), או שמא מדובר ביותר מכך. לאחר שיחת התוודעות קצרה, אני למד שהקומנדר במראהו היאפי, אולי מנקר עיניים, אבל צעצוע הוא לא! עם כושר נשיאה של- 580Kg, יכולת גרירה של- 907Kg, כננת- 2TON מובנית וארגז רכינה בנפח- 233,000 סמ"ק (115x75x27cm), אני מבין שמבחינת היצרן הקנדי, הקומנדר לפני הכל בא לעבוד! איך אומרים: BUSINESS BEFORE PLEASURE.
אולם, ככל שפרטים נוספים נחשפים לאזניי, כמו מנוע ה- ROTAX בתצורת- "וי טווין" ובנפח- 1,000 סמ"ק, המאכלס בתוכו כ- 100 סוסים, או המודולריות הבלתי נדלית של הקומנדר, המאפשרת תצורות זיווד שונות ומגוונות, באמצעות לא פחות מ- 150 אביזרים, אני מתחיל להבין את כוונת המשורר, המציע שני עולמות בכלי אחד, או בקיצור: BUSINESS&PLEASURE האם אכן כך הדבר? יצאנו לבדוק.
שיטת השקשוקה
אנחנו עולים על הכלים ומתחילים לנוע בכיוון דרום מזרח אל הר המונטאר. הנדסת אנוש ומיקוד ארגונומי ברמה גבוהה, ניכרים עוד בשלב החגירה אל מושבי ה- BUCKET המתכווננים ומתיחת הרגליים בתא הנוסעים המרווח. כמו כן, חוויית הנסיעה הכוללת, נחשפת כבר בדקות הנסיעה הראשונות, בזמן שארבעת המתלים האוטונומיים ומוטות הפיתול, בולעים באופן מרשים מהמורות ואבנים הנקרות בדרכנו ומותירים קבינה מאוזנת וגב שקט ונינוח. חוויית הנסיעה בכלל והנהיגה בפרט, תמשיך ותוסיף להוכיח את עצמה לאורך היום, ככל שתוואי השטח משתנה, אך בינתיים אנחנו מרותקים אל חוויית הנוף הנשקף מהר המונטאר וההסבר המעשיר מפיו של עופר אוגש, אודות בור המים העתיק הנמצא על פסגתו, משמעותו בעבר, בהווה והקשר המפתיע שלו לאיחוד האירופי.
ממשיכים לכיוון דרום מזרח, כשפנינו לכיוון מנזר המארסבא, אלא שכעת אנחנו במגמת ירידה משיא הגובה, שכמו בהזמנה, מציעה לנו מדרון תלול וארוך, רצוף במדרגות, כפלי קרקע ובורות לכל אורכו. הגוף הנטוי בחוזקה לפנים, החשש מהחרפת הצלבה לכדי שפ"צ, המחשבה הבלתי פוסקת על מיקום גלגלים ומיתון עוצמת הבלימה, כל אותם אלמנטים העלולים לייצר אווירת לחץ בקרב הנהג הממוצע ונוסעיו, בטלים ומבוטלים! העברת בורר ההילוכים מ- HIGH ל- LOW, שחרור דוושת הבלם והקומנדר מתגלגל לאטו בבלימת מנוע אחראית ומרוסנת, כאילו אומר במבטא קנדי: “I GOT THIS! ENJOY THE RIDE”.
ההיגוי רך ומדויק, הודות למערכת ה- DPS, אשר עוד תפגוש אותנו בהמשך ויחד עם תפעול מסונכרן למשעי של ארבעת המתלים הנפרדים, הנעים לאורך מהלך של- 38 ס"מ, בשילוב עם מרווח גחון של- 33 ס"מ ומרחק סרנים העומד על כ- 306 ס"מ, הקומנדר משרה אווירה יציבה, נשלטת ובעיקר מהנה, כל הדרך מההר לעמק. התוואי המתון יחסית המתפתל בין גבעות מדבר יהודה, מעודד אותנו להרים קצב וקצת אבק לאוויר. בהחזרת בורר ההילוכים ל- HIGH מבטי חולף על פני בורר מצבי הנעילה, המצוי לכל אורך הדרך במצב- 4X4 ואני שואל את עצמי האם זהו הזמן להתפתות ולשטוף את מקטע הדרך שלפניי בהנעה אחורית בלבד... עצמי עונה לי באופן לא מפתיע- "למה לא?" אני אגיד לך למה לא: הקומנדר הזה לא פראייר! אמנם מנוהל מחשב, נתמך במערכת היגוי מפצה ומשובחת, יושב בבטחה על צמיגי- "28 מדגם- XPS TRAIL KING במפתח רוחבי מכובד של- 162 ס"מ, אבל... להזכירך, מדובר על לא פחות מ- 100 כוחות סוס על משקל של- 875Kg (לא כולל צידנית)! מה שאומר שלחיצה על דוושת המצערת האלקטרונית, תשגר אותך אל האופק בלי שאלות מיותרות ועד מהרה תוציא ממך את ה- "דריפטר" שבך, בתקווה שהוא יודע מה הוא עושה. מסקנה: הישאר בהנעה כפולה ותהנה מאחיזה ויציבות גם במהירות גבוהה.
עצמי לא השתכנע ומפה לשם אני עובר בלחיצת כפתור להנעה אחורית וכדי להוסיף חטא על פשע, בוחר באמצעות בורר מצבי הנהיגה במצב- SPORT מה שלמעשה אינו משנה את ההספק, אך מעלה את חדות המצערת, כמו גם ההיגוי. לחיצה ראשונה על הדוושה מבהירה לי את משמעות השינויים שביצעתי, בעוד מכלולי ההנעה מצייתים מיידית לפקודת המצערת, הסרן האחורי יורה חול ואבנים משמאל לימין והקומנדר שועט קדימה! עצמי אומר לי: "מה צריך יותר מזה?" ואני נאלץ להסכים אתו- לא צריך יותר! אולי רק איזה משהו קטן לאכול... לשמחתי, מידע פנימי ברכב מעדכן שישנו עוד טיפוס אחד המפריד ביני לבין ארוחת הבוקר המובטחת אל מול נוף המארסבא.
עם המידע הזה, חדור מוטיבציה מאי פעם, אני ניצב למרגלות המעלה התלול, רכון בזווית עם העיניים לשמיים, ממתין למרווח עבודה נאות מזה שלפניי, לוחץ על הדוושה ו... כלום!!! מה? איך? למה? מתחיל בדיקות על-פי הפרוטוקול: מנוע- עובד, גיר- משולב, גז ברגל ימין... מה כואב לו?! מסתבר שאכן כואב לו, אולי פחות על עצמו ויותר על הכיס של בעליו שהרי הוא זה שישלם בסופו של דבר את עלויות הבלאי המצטבר ואם ניתן לצמצם אותן, הרי זה משובח! וכך במבט אל מסך התצוגה הדיגיטאלי שלפני, אני נוכח להבין שהקומנדר מעביר לי מסר ולאחר שחישב את זווית המעלה והעומס העתיד לפעול על מכלוליו, כשמו כן הוא- פוקד עליי לבצע את הטיפוס הזה במצב- LOW, אחרת לואו נזוז לשום מקום!
הטיפוס מבוצע בקלות כמעט מזלזלת, אשר גורמת לי לתהות האם בכלל, יבואו לידי ביטוי האפשרות לנעילת דיפרנציאל אחורי, או יכולותיו של הדיפרנציאל הקדמי מוגבל ההחלקה במהלך יום זה... (ספויילר: לא יבואו!) הטיפוס מאחורינו ועד מהרה נגלה לפנינו המראה המרהיב של מנזר המארסבא הבנוי באופן מעורר השתאות על גדתו המערבית של נחל קדרון. בעוד אנחנו מתקבצים לשמוע את הסבריו המאלפים של עופר אוגש, אודות המנזר וסביבתו, אנשי עופר אבניר החרוצים פורקים חיש מהר את ארגזי המשא של הקומנדרים העמוסים כל טוב ופותחים לנו שולחנות כיד המלך: פיתות, גבינות ירקות וגולת הכותרת: שקשוקה חמה וטעימה! מה אומר ומה אדבר? כשלכל ארגז כושר נשיאה של- 272Kg זה אומר הרבה ביצים ועגבניות. רק בדיעבד אני מבין את תפקידה של השקשוקה המתגלה במערכה הראשונה, שהרי היא מהווה את האינדיקציה המדויקת ביותר לאיכות הנסיעה בקומנדר- השקשוקה לא משקרת!
אין לא יכול, יש לא רוצה
אם ישנה אמירה המיוחסת לרכבי ה- SIDE BY SIDE בישראל השגורה בפיהם של הנוגעים בדבר היא: "הוא עובר הכל!" אמירה שיש בה וייב של קלות דעת מסוימת, שאני באופן אישי פחות אוהב. אני פחות אוהב את הגישה הזו, מהסיבה הפשוטה שנראה כי המסר הנובע ממנה ובמיוחד אל האדם הממוצע ודל הניסיון, הוא- "תן גז והכל טוב", מסר מטעה אשר במקרים רבים מסתיים רע ודוגמאות לכך לא חסרות. אני מודה ומתוודה שבאופן מפתיע, ההיכרות עם הקומנדר מקדמת אותי במסע ההשלמה שלי עם אמירות מסוג זה ומה שהן מייצגות. אם נסתכל על הבסיס, ברור לנו שז'אנר הכלים הזה על כל סוגיו, בא במטרה ברורה מאוד והיא הנגשת השטח לי, לך, להם, לאנשים המבקשים להנות מנהיגת שטח, להגיע למקומות פחות שגרתיים ולעשות זאת בקלות ובנוחות, מבלי להיות תלויים בפיתוח יכולות מהותיות כאלה ואחרות.
הדבר הנוסף שצריך להיות ברור לכולנו, הוא שאין תחליף לשכל ישר ושהשילוב שבין קלות ביצוע לקלות דעת, עלול להיות קטלני! ככל שהתובנה הזו מלווה אותי לאורך היום מאחורי ההגה של הקומנדר, אני מרגיש כאילו קיימת התייחסות ברורה של היצרן אל קהל היעד, תוך הכרה ברורה בבעייתיות של השילוב בין קלות התפעול לבין חוסר ניסיון והבנה. אז נכון, הכלי הזה ללא ספק ילעס בקלות יתרה כל מכשול שייקרה בדרכו והוא לרגע אינו מספק תחליף להיגיון ושכל ישר! אולם, אין כל ספק ששילוב כלל מערכות ההינע, ההיגוי, השיכוך וניהול המנוע, באות להעביר מסר מאוד ברור, להניח בפני המשתמש אופציה נוספת ולאפשר לו לבחור בין תפעול מתון, מרוסן, נעים ובטוח, לבין תפעול קרבי ועתיר אדרנלין, אשר באופן טבעי מעלה את מפלס הסכנה. מה שבטוח, כך או כך, הקומנדר מצויד בכל האמצעים אשר יאפשרו לו להביא אתכם בקלות לכל נקודה שתבחרו, אך חשוב לזכור דבר אחד: ישיבה מאחורי ההגה של הקומנדר מייצרת תחושה עליונות, אך לא הופכת אתכם לסופרמן!
אריזה משפחתית
המשך המסע שלנו לוקח אותנו במגמת ירידה אל חציית בקעת הורקניה, בצירים שוטפים, כשאנחנו כבר מחוברים אל הכלים בנפשנו ומרשים לעצמנו להרים קצב ולחגוג את השבילים המשתרעים לפנינו ואת מזג האוויר המושלם של המדבר בשלהי הסתיו. בעליה על קטע הכביש המוביל אל נבי מוסא, הקומנדר חוצה בזריזות מפתיעה את קו מאה הקמ"ש וכאילו בלי כוונה, מצפין בהתמדה.
בשלב זה באה לידי ביטוי מיטבי מערכת ההיגוי החשמלי המכונה- DYNAMIC POWER STEER. בעוד היא מקשיחה את תפעול ההגה בהתאם למהירות ולתוואי הקרקע. בדרכנו לנקודת הסיום שלנו, אנו עוצרים להתפעל ממראה מנזר סנט ג'ורג', הבנוי גם הוא על צלע המצוק אשר בשיפולי ואדי קלט ומנצלים את יכולות השטח שלנו, לטובת עליה לאמת המים הזכים של עין פרת. משם אנו מפלחים את שביל- "דרך הדמים" ומסיימים את מסענו, סמוך למוזיאון- "השומרוני הטוב".
סיום
אנחנו נפרדים מהקומנדרים ויוצאים בחזרה אל מתחם הנתיב המהיר. בחוץ כבר חשוך וגשום ואני, שקוע במחשבותיי, מזקק תובנה אחת ברורה ומוחלטת: הקומנדר צריך משפחה, או המשפחה צריכה קומנדר... כך או כך, התכלית היא אחת! הכלי הנו כאמור רב-תכליתי בהגדרה ובפועל, אך בעוד הוא תוכנן לשמש כרכב ציד ייעודי, או כרכב עבודה בחוות הספר הקנדיות, פה זה ישראל ולצערי הרב, מספר המשקים הפעילים ועובדי האדמה, הולך ומצטמצם בצעדי ענק! מנגד, פה זה ישראל! הישראלים אוהבים לטייל, הישראלים אוהבים להתנחל, להעמיס כל מה שרק אפשר ולהרגיש בבית בכל מקום! כמובן שאלו שעוד נותרו ויגדילו לרתום את יכולות הכלי הזה לצורכי עבודתם, ירוויחו פעמיים. אך מרביתנו ימצאו בכלי הזה את רכב הפנאי המשפחתי האולטימטיבי! הכלי שיאפשר לנו לזווד באלגנטיות את השולחן, הכיסאות, המנגל, הצידנית, הגיטרה והנרגילה. הכלי שיכניס אותנו לפרספקטיבה שונה ממה שהכרנו, שיקנה לנו ביטחון, שיחבר אותנו לאדמה ולאהבת הארץ ובשורה התחתונה: הכלי שיאפשר לנו לבלות זמן איכות משפחתי, חווייתי ומגבש, במקומות שאליהם לא נעז להגיע, אפילו לא עם רכב חברה!