כמעט שלוש שנים אחרי שהוצגה, אודי RS7 מתייצבת למבחן ישראלי ראשון ובינינו, מה יש לבחון באוטו הזה על 560 כוחות-סוסיו? האם אפשר בכלל להתייחס אליו בצורה מקצועית יבשה, למדוד לו מרווחי פנים, נפח תא מטען, צריכת דלק ורשימת אבזור? או רק לחגור את חגורת הבטיחות, לכוון מראות, לשלב הילוך, לאחוז חזק בהגה ולבעוט בגז? תנחשו בעצמכם.
אלף מילים פלוס-מינוס הקציב לי העורך למבחן הזה. אלף מילים לאוטו כזה, אלוהים אדירים. כמה זמן לקח לכם לקרוא את המשפט הקודם? כי בפחות מזה - 3.9 שניות ליתר דיוק, אאודי RS7 זינקה ממקומה והגיעה ל-100 קמ"ש. אם פספסתם את עצירת הסטופר ב-100, יש לכם עוד שמונה שניות בערך עד שהספידומטר יחצה את הספרה 200. ולא יפסיק עד 250 או 280, או 305, אם החלטתם להשקיע עוד, ועוד קצת, בגרסאות הפחות מוגבלות (עניין פעוט של שורת תוכנה בלבד).
כיום, עם פריחת קטגוריות היוקרה והסופר-ספורט גם בישראל, אאודי RS7 הוא כבר לא האוטו הכי יקר, הכי חזק או הכי מהיר שנמכר בישראל, ועדיין הוא נמצא בשורה הראשונה בכל מה שקשור לכוח ולמהירות והוא אוטו שגורם לכם להתעסק הרבה מאוד במספרים: האורך יותר מחמישה מטרים, המשקל יותר מאלפיים קילוגרמים.
למנוע יש שמונה צילינדרים, 3,993 סמ"קים, שני מגדשים שדוחסים 1.2 באר ומשחררים 560 סוסים ו-71.3 קג"מים. לתיבה האוטומטית-פלנטרית יש שמונה מהירויות, ההנעה היא לכל ארבעת הגלגלים ומחלקת 60% אחוזי דחף לגלגלים האחוריים ו-40% לקדמיים. במיכל נכנסים רק שישים וחמישה ליטרים ואם לא נספור את הסכומים שעל דו"חות המהירות, את ימי השלילה ואת הסכומים שנוציא על מוניות בזמן הזה, בשורה התחתונה היא מפציצה גם חתיכת מספר על תג המחיר שלה – 1,108,600 שקלים.
(צילום: יצרן)
באמת שאין טעם לבזבז זמן ומילים על בחינת ה-RS7 כאילו הייתה עוד מכונית. נכון שיש לה חמש דלתות ושהיא מרווחת למדי, היא אוטומטית ומאובזרת היטב ויש לה 535 ליטרים מרשימים בבגאז' ואפילו הילדים ישתגעו על כל נסיעה בה (כי היא כל כך מהירה וכי הגג המשתפל מאחור לא מפריע להם), אבל לא לזה היא נועדה. מי שחושב שזו "משפחתומטית" לסחוב בה עוללים לגן וקניות מהסופר, שיחשוב פעמיים או שיסתפק ב-A7 בסיסית שנראית כמעט אותו דבר, עולה פחות מחצי, עושה פחות רעש, צורכת הרבה פחות דלק, מנקרת פחות עיניים ובעיקר – הרבה פחות מפחידה והרבה-הרבה פחות מרגשת.
כי זה הסיפור של RS7, אם נוריד מהמשוואה את הרושם והפוזה הרי שזו מטרתה האמתית – לרגש אתכם, להפחיד אתכם, למרוח לכם חיוכים דביליים מאוזן לאוזן כי RS7 היא גרסת הסופר-על ל-7S, שבעצמה בלעה חבילה של סטרואידים שהוזרקה ל-A7, גרסת הקופה-חמש-דלתות של A6, והמכניקה המשוגעת הגיעה היישר מה-RS6 אוואנט. 7RS היא אאודי קלאסית ברמ"ח איבריה – עיצובה שרירי ומאיים. תא נוסעים שלה מעוצב היטב, מהודר באיפוק ואיכותי מאוד, אם כי במכוניות מקבילות של ב.מ.וו ומרצדס התחושה איכותית אפילו יותר.
הגישה כאן ספורטיבית ותכליתית עם הרבה עור שחור, מושבים מחבקים ונמוכים וגלגל הגה קטום ושמנמן. יש כאן את כל הגאדג'טים ומערכות הבטיחות שצריכים להיות במכונית יוקרה מודרנית, אבל בכל זאת, כשמעמידים אותה ליד אאודי מודרנית משנת 2016, מבינים מיד שזהו דגם בן שלוש. חסרים כאן כמה מהגאדג'טים כמו לוח מחוונים TFT למשל, שתמצאו בכלTT חדשה. לעומת זאת, כמו ב- TTובעוד גרמניות מהירות, גם כאן אין גלגל רזרבי, תזכרו את זה ואת הצמיגים העדינים שלה לפני שאתם מקפצים עימה על כביש מטולא ומלא בבורות.
וכל זה גם נוסע בסופו של דבר. ועוד איך נוסע! המנוע העצום טס בטורים, השהיית הטורבו כמעט ולא קיימת, הדחף בגב אלים ממש וביחד עם צליל בס ברוטאלי שמימי בכל לחיצה על המצערת מדובר בחוויה ממכרת, לא פחות. כל הזמן חיפשנו הזדמנויות ללחוץ – בזינוק מעמידה, בהאצה, תוך כדי נסיעה, בכל הזדמנות בה נפתחו לפנינו כמה מאות מטרים פנויים.
(צילום: יצרן)
חוץ מהמון כוח, 7RS מתיימרת להיות חכמה ונקיה, עם מערכת סטופ-סטארט מעודנת ומערכת לניתוק ארבעה משמונת הצילינדרים בזמן נהיגה חסכונית בעומס נמוך, מה שמביא את ההצהרה היומרנית של אודי על 10.2 ק"מ לליטר בממוצע. והצריכה במציאות? אתם לא רוצים לדעת וזה גם לא חשוב.
כשמדברים על עדרי סוסים כאלה, הגרמנים העדיפו תיבה פלנטרית מקובלת ומוכחת על פני כפולת המצמדים, מסיבות של טיפול טוב יותר במומנט העצום והיעדר השהיות. ואם לשפוט על פי התגובות המיידיות והעברות ההילוכים החלקות, הם החליטו נכון. גם מערכת מתלי האוויר מרשימה ביותר – יש כמה מצבי נהיגה, כאשר גם במצב הספורטיבי ביותר שם המתלים מתקשחים מאוד (מאוד), המכונית עדיין שומרת על רמת נוחות טובה סבירה בנסיעה עירונית וזו בהחלט מחמאה, במיוחד עם צמיגי הספורט בחתך 30 שבד"כ לא מתחברים עם נסיעה נוחה.
אבל מהר מאוד מבינים שלא מדובר כאן במכונית ספורט, כי מידותיה לא מסתדרות עם נהיגה ספורטיבית אמתית. למרות הנעת הקוואטרו, הצמיגים הייעודיים וכמויות דמיוניות של אחיזה, הרי שהמשקל, האורך והרוחב מורגשים בכל ניסיון לשינוי כיוון מהיר. גם ההיגוי רחוק מלהיות מושלם – הוא אמנם מהיר, מדויק ובעל משקל מורגש, אבל המשקל הזה מלאכותי - הוא מרגיש כבד "כי כך צריך להיות במכונית ספורטיבית" ולא מגבה את משקלו גם בתחושות.
יותר מזה – תחת האצות חזקות הוא סובל מ"לחימה" מורגשת וגם עלול להרגיש לפתע קל מדי ולפגום בתחושת הביטחון – כל אלה באמת הערות שוליים, אבל במכונית שכזו אלה דברים שקל להרגיש וקצת מקלקלים את חוויית השלמות שלה. בסופו של דבר זו מכונה אדירה לטיסות נמוכות על האוטובאהן, או ל"סוויפים" רחבים ומהירים. אבל בכבישים צפופים ומפותלים כדבעי כנראה שתעדיפו משהו אחר – קטן, קל וממוקד יותר. גם במחיר של 200 סוסים פחות.
(צילום: יצרן)
אף אחד לא צריך מכוניות כמו אודי RS7, זהו צעצוע שאוהבי ריגושים שהם גם מאוד עשירים, קונים לעצמם כי בא להם ברגע נתון, עד שנמאס להם והם מחפשים צעצוע חדש. כדרכם של צעצועים לעשירים, גם ה-RS7 היא מכונה מרשימה ביותר, חזקה בטירוף, מהירה כשטן בכבודו ובעצמו ובעיקר דורשת הרבה מאוד מיומנות, איפוק, ריסון ומשמעת עצמית. וזו אחת הבעיות הגדולות שלה על כביש ישראלי אם לא הגדולה מכולן. "מה כבר אפשר לעשות עם אוטו כזה בישראל" יגידו לכם ובצדק - התנועה הצפופה שמסביב מפריעה ל-RS7 לשעוט קדימה.
כל נסיעה בה היא תרגיל מייאש בהתאפקות לפחות 3-4 פעמים בכל קילומטר, כאשר שוב ושוב מזדחלת לפניכם הסבתא התורנית בקורולה/פריוס/אלמרה במהירות 60 קמ"ש בנתיב השמאלי או האמצעי. ביחד עם מיזם ההלשנות החדש והאנטגוניזם הנפוץ בציבור כלפי כל מי שנוסע ברכב יקר ומנקר עיניים, קשה ליהנות ממכונית כזו למעט בכבישים נידחים וריקים בשעות הבוקר המוקדמות. וכך ה- 7RS נשארת מבחינתי חוויה מסעירה ומתוקה, שאני שמח שחוויתי ועוד יותר שמח שסיימתי בשלום. ללא נזק למכונית ובתקווה שגם לא לרישיון הנהיגה ולחשבון העו"ש שלי.
למי שזה באמת רלוונטי עבורו, נוכל לספר שה-RS7 לא לבד באולימפוס שלה – הקולגות שלה נמכרות כאן בייבוא סדיר – מרצדס CLS63AMG, ב.מ.וו 6M גראן-קופה ופורשה פנאמרה הן המתחרות הישירות מגרמניה שמעמידות מולה איכות, מפרטים ומחירים מבהילים די דומים. אסטון מרטין ראפיד היא ההצעה יוצאת הדופן מבריטניה, וקאדילק CTS-V שהיא האלטרנטיבה מאמריקה – פרשנות מודרנית למכוניות השרירים הקלאסיות של דטרויט. היא פחות איכותית אולי, אבל החזקה מכולן ובעיקר – עולה הרבה-הרבה-הרבה פחות. אז מי מהן הטובה ביותר? זה היה יכול להיות המבחן ההשוואתי מהחלומות, אבל מה זה כבר משנה. כל מה שחשוב זה שאם אתם רוצים וגם יכולים לכו על זה. אתם חיים רק פעם אחת, תחגגו את החיים האלה עד הסוף.
(צילום: יצרן)