מבחן דרכים: מזראטי לבנטה. לא מושלם, אך מיוחד

מזראטי. מורשת מפוארת, עיצוב איטלקי אלגנטי, אקסקלוסיביות. מכוניותGT  יקרות ומהירות עם צליל גרוני מלהיב, שמדיפות ניחוחות של עור ועץ.  מכונית שמעידה על בעליה שהוא לא רק עשיר אלא גם בעל טעם משובח. אבל חלק גדול מהמתעשרים מעדיפים כבר מזמן לקבל את היוקרה והביצועים באריזה של SUV. לשבת גבוה זה הקטע. גם באלפיון העליון שלא מתרגש מהעברה בנקאית בסכומים של שבע ספרות.

ריינג' רובר הוא סמל אריסטוקרטי. ב.מ.וו X6 ומרצדס GLE  קופה עושים חיל, ופורשה קאיין הציל את היצרנית בשעתה הקשה ביותר והפך אותה למצליחה ביותר. שילוב של SUV  עם מכונית ספורט?.... חובבי ההגה עיקמו את האף, אבל הלקוחות הצביעו בארנק. המותג כבר פחות אקסקלוסיבי?... חלק גדול מהלקוחות החדשים ערסוואתים כבדים?.... נו שויין. העיקר שהקופה לא מפסיקה לצלצל.

זה לקח הרבה זמן. אבל הלבאנטה כבר כאן מולנו, ואצל היבואן שהתרגל למכור מכוניות בודדות מדי חודש, מתכוננים לקצב מסירות שונה לחלוטין מזה שהורגלו לו. כי האלפיון העליון הישראלי אוהב "ג'יפים" יוקרתיים כמו הלבאנטה. והלבאנטה נראה בדיוק כמו שתצפו מ-SUV של מזראטי. הוא "עבה" ומאיים, חרטומו ארוך ושרירי, גריל גדול ופנסי חזית צרים ומשוכים לצדדים, כתפיים שריריות וזנב שמשתפל בחדות. הזנב הוא החלק הפחות מוצלח במראה הכללי, מזכיר קצת את הקו של אינפיניטי למשל שלבטח אינו מכוער, אבל ממזראטי אפשר לצפות למשהו אחר ושונה.

תא הנוסעים כבר מרשים יותר – עיצוב קלאסי, דונמים של עור משובח, עיטורי עץ ממורט ופריטי אלומיניום מלוטשים. אבל יש גם פאולים – כל מיני מתגים שנראים כאילו נשלפו ממחסני החלפים של פיאט וקרייזלר (אולי כי הם באמת הגיעו משם), תאי אכסון בקונסולה המרכזית שנפתחים ונסגרים בגסות זולה, בורר הילוכים מעצבן ולעתים סרבן ולא מעט פלסטיקים במרקם לא יוקרתי... איכות הגימור של המתחרים הגרמניים גבוהה יותר, אבל אלה באמת זוטות והאווירה הכללית משדרת הידור ועושר.

יותר מפריע מרחב מחייה לא נדיב במיוחד במושבים הקדמיים ושדה ראייה שאינו מהטובים. במושב האחורי דווקא יש מרווח רגליים סביר והנוסעים מתפנקים בפתחי מיזוג, צמד שקעי USB ושקע 12V. תא המטען מפתיע לטובה עם נפח מרשים של 580 ליטרים, אבל כמקובל בכמעט כל מותגי היוקרה – היצרן מתקמצן על גלגל רזרבי.

איבזור? לא חסר כאן מזה. כבר בגרסת הבסיס (625,000 שקל) תקבלו גג שמש, ריפודי עור משובח, מושבים קדמיים ממונעים עם זכרונות, דלת תא מטען נפתחת ונסגרת חשמלית גם בהסטת רגל, מסך מגע עם מצלמת נסיעה לאחור, מולטימדיה ו-Apple car play וחישוקי 19 אינץ'. בסעיף הבטיחות יש 6 כריות אוויר ומערכות התראה על שמירת מרחק, סטייה מנתיב ושטחים מתים, בלימה אוטונומית מלאה ובקרת שיוט אדפטיבית. רכב המבחן בגרסת גראן-ספורט (725,000 שקל) כבר מתפנק בחישוקי 21' עם צמיגים בחתך 40 מופרך לחלוטין, מנופי החלפת הילוכים מההגה עשויי אלומיניום מלוטש, מערכת מצלמות היקפית, מושבים קדמיים ספורטיביים ומערכת סאונד משוכללת עוד יותר.

הלוואנטה מבוסס במפתיע על פלטפורמת הגיבלי, למרות שבמזראטי יכלו לנצל את הקשר המשפחתי לקרייזלר ולעשות לעצמם חיים קלים יותר עם פלטפורמת הגרנד-צ'רוקי. בצד המכני נמצא כאן מנוע אלומיניום טווין-טורבו בנזין במבנה V6 ובנפח 3 ליטר שמיוצר עבור מזראטי ע"י פרארי במפעל המנועים שלה במארנלו. המנוע יפהפה והתפוקה שלו מכובדת בהחלט – 350 כ"ס ו-51 קג"מ, אבל מוגשת בסל"ד גבוה יחסית, מה שמעיד על אופי ספורטיבי שחובב טורים גבוהים ומתאים פחות לעבודת שטח.

תיבת ההילוכים היא אוטומטית-פלנטרית מבית ZF  בעלת 8 מהירויות וההנעה הכפולה מעבירה יותר מומנט לגלגלים האחוריים לטובת ניהוג ספורטיבי. העברת המומנט לציר הקדמי מבוצעת ע"י מצמד רב-דיסקי בהתאם למידת החלקת הגלגלין האחוריים ולתוכנית הנהיגה הנבחרת (ספורט, שלג, רגיל או שטח). ארבעת המתלים הנפרדים נתמכים בכריות אוויר עם אפשרות להגבהה/הנמכה ומאפשרים מרווח גחון שמשתנה בין 16.3 ס"מ מינימליים במצב ספורט ועד ל-24.8 ס"מ מקסימליים במצב שטח.

הביצועים משכנעים למדי – 6 שניות בזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש, 4.7 שניות מרשימות בסימולציית העקיפה מ-80 ל-120 קמ"ש ו-251 קמ"ש מרביים. כשעוסקים במזראטי למי אכפת מ"צריחת" דלק ממוצעת של 6 ק"מ לליטר בנהיגה מתחשבת למדי... תוכנית הנהיגה "ספורט" פותחת פרפר נסתר במערכת הפליטה שמשנה את הסאונד מגירגור מתפנק ליללה מרושעת, צרודה וזועמת בנוסח האיטלקי של פעם, כולל כל רפרטואר הבאק-פיירים הגרוניים. ואם אתם חובבי צומי והעיצוב החיצוני של הלוואנטה לא מסובב מספיק ראשים לטעמכם, אני מבטיח לכם שאף עובר אורח לא יישאר אדיש לצליל המחרמן הזה...

במזראטי מודעים לכך שרבים ייסעו קבוע במצב ספורט רק על מנת להינות מהמוסיקה שבוקעת מהמפלטים, ולכן פיצלו את תוכנית הספורט לשניים –מצב 2 זה הדבר האמיתי שמנמיך את המרכב, מחדד את תחושת ההיגוי ומקשיח את המתלים, אבל פוגם בנוחות באופן מורגש – אני בספק כמה מהלקוחות אכן ישתמשו בזה, וגם הם יעשו זאת רק כשתנוח עליהם הרוח להתגרזן בכביש מפותל כלשהו. כל היתר יעדיפו את מצב 1 שהופך בנזין לרעש מבלי לפגום בנוחות הנסיעה שמלכתחילה אינה מושלמת.

הלוואנטה מתנהג היטב ובסה"כ די נוח, אבל הוא לא מושלם. על אספלט עירוני שבור הוא מרגיש קשיח ולא מלוטש עד הסוף, ומין הסתם הוא מעדיף לטוס נמוך על כביש 6 במהירויות פליליות. בכביש מפותל הוא יפגין התנהגות נייטרלית, ריסון מרשים, זוויות גילגול מינימליות ואחיזה גבוהה מאוד-מאוד. אבל – תמיד יש אבל.

עם 2,100 ק"ג הלוואנטה מרגיש כבד ומגושם לעתים. תגובת הדוושה אינה מיידית – יש השהייה, קלה אך בהחלט מורגשת, בין הלחיצה על המצערת לבין תגובת המנוע, גם במצב הספורטיבי. הלוואנטה הוא רכב גדול ורחב עם מרכז מאסה גבוה וחרטום ארוך והתחושה שהוא מעביר בכבישים צרים ומפותלים היא שאתם רוצים יותר כביש מסביבכם על מנת לחוש ביטחון מלא ולאפשר לו להתבטא. גם ההגה מאכזב עם הרבה פחות דיוק ותחושה ממה שהייתם מצפים ממערכת מתוגברת הידראולית בכלל, וממכונית שנושאת את סמל מזראטי בפרט. מן הסתם, לבנטה לא באמת מיועד לעשות שטח, אבל יש תוכנית נהיגה ל"OFFROAD" עם הגבהת מרכב וכיול שונה לגיר, והיצרן נשבע ביכולות השטח שלו. גם אנשי היבואן לא ממש נבהלו כששאלתי אם יקבלו בהבנה נסיונות שלי לרדת איתו מהאספלט.

אבל אין להם מה לדאוג. ניסיתי, ומהר מאוד שבתי לאספלט מבטחים כל עוד נפשי בי... אני מבטיח כאן חגיגית, שזה לא רכב שטח, אפילו לא קצת ואפילו לא רכב שבילים –לא ג'יפ וגם לא ג'יפון וחבל על נזקים יקרים שייגרמו לו. במצב "שטח" המתלים אמנם נמתחים כמו חיילים במסדר ומעניקים מרווח גחון מכובד, אבל הם גם מתקשחים כמו בטון ויכולת הספיגה שלהם מתבטלת כמעט לחלוטין... ואז החבטות בלתי נסבלות בעליל. להבדיל מכמה  SUV פרימיום אחרים שנכנסים להיסטריה בשטח, כאן העברת הכוח לקרקע טובה בהחלט, אבל רק המחשבה על אבנים חדות שיישסעו לגזרים את צמיגי הספורט העדינים והיקרים ועל היעדר גלגל רזרבי, מגרשים כל מחשבה על נהיגת שטח. חוצמזה, נראה לכם שמישהו מהלקוחות המפונפנים חושב לטנף מזראטי באבק ובבוץ?

סיכום
אם מזראטי קלאסיות הן במובהק מכוניות "של גברים", הרי שהלוונטה הוא המזראטי הראשונה שתדבר גם לנשים. וזה לא סוד שנשים אוהבות SUV, בעיקר בגלל הישיבה הגבוהה שנותנת תחושת בטחון (מזויפת כמובן, אבל לכו ותתווכחו). כמו שקרה עם הקאיין של פורשה – אפשר לייבב עד מחרתיים שהלוונטה הוא "לא מזראטי אמיתית", אבל אין ויכוח שהוא יגדיל את מספר לקוחות המותג בעשרות אם לא במאות אחוזים.

הלוונטה לא מושלם. רחוק מזה. יש לו חסרונות, כולל בסעיפי הנהיגה שבהם הוא היה אמור להיות בליגה משל עצמו. יש לו גם מתחרים שכל אחד מהם מצויין ומרשים לכעצמו. אבל על כל חסרונותיו, הלוונטה הוא משהו אחר ושונה. הוא ייחודי ואקסקלוסיבי יותר, הנהיגה בו היא חוויה שונה שמדברת לחושים ולא נמדדת במילימטרים, שניות, קמ"שים או ליטרים – הפרסטיז'ה, העיצוב האיטלקי, צליל המנוע המרטיט והתגובות הכוחניות וכן – אפילו תחושת הבוסר-הלא-מהוקצע-עד-הסוף. לא מוכרחים להיות חובבי הגה מושבעים או להסתכן במהירויות שוללות-רשיון על מנת להתענג על כל אלה. תמורת התכונות הללו ותמורת הייחוד, יימצאו לא מעטים שיהיו מוכנים להתפשר על כמה וכמה חסרונות.

מנוע: טווין-טורבו-בנזין, V6, 2,979 סמ"ק
הספק/מומנט: 350 כ"ס ב-5,750 סל"ד/51 קג"מ ב-4,500 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 מהירויות, הנעה כפולה קבועה
אורך: 5,003 מ"מ
רוחב: 1,968 מ"מ
גובה: 1,679 מ"מ
בסיס גלגלים: 3,004 מ"מ
משקל: 2,109 ק"ג
תא מטען: 580 ליטר
תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): 6 שניות
תאוצת עקיפה 80 – 120 קמ"ש (מבחן): 4.7 שניות
מהירות מירבית (יצרן): 251 קמ"ש
צריכת דלק משולבת (יצרן): 12 ק"מ/ליטר
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 6 ק"מ/ליטר
פליטת CO2 לק"מ: 249 גרם
זיהום אוויר/מיסוי ירוק: קבוצה 15
מחיר: 625,000 ש' (בסיס) 725,000 ש' (רכב מבחן)

מתחרים: פורשה קאיין, ב.מ.וו X6, מרצדס GLE קופה, ריינג' רובר ספורט
בעד: צליל מנוע, ביצועים, התנהגות כביש, אבזור
נגד: היגוי, צריכת דלק, בורר הילוכים
שורה תחתונה: לא מושלם, אבל כן מיוחד