יונדאי חרטה על דגלה לצייד את כל המכוניות שלה במקסימום אמצעים ומערכות בטיחות לשמירה על חיי הנהגים והנוסעים ברכב. בחברת כלמוביל נצמדים לעניין הזה ודוגמה מצוינת לכך תוכלו לקבל אם תסקרו את שפע המערכות המסייעות לנהג בבטיחות ביונדאי איוניק או ביונדאי i30 ובוודאי שבאלנטרה ובסונטה. אבל משהו חסר ביונדאי קונה וקוראים לו רדאר לשמירת מרחק. זה לא שהמערכות של הקונה חלשות ונחשלות, הן לא, אבל חסרונו של הרדאר מורגש בעליל במיוחד אחרי שעברנו חוויה מטלטלת תרתי משמע ב-i30 והרדאר של מערכת בקרת המהירות האדפטיבית פעל ללא דופי. הציון שהיא קיבלה במבחני הריסוק בשנה שעברה הוא 5 כוכבים.
בצד הפאסיבי ציינו לטובה את ההגנה הצידית ובסך הכל המכונית נחשבת לבטוחה מאוד. יש לה 6 כריות אוויר וציון הבטיחות של משרד התחבורה הישראלי הוא 7 מתוך 8. ובכל זאת, לצד אלה מורגש חיסרון של מערכת לזיהוי תמרורים, הולכי רגל ורוכבי אופניים (תכונות שקיימות במובילאיי ודומיו). לא הצלחנו להבין מדוע היצרן מציע בקרת ירידה במדרון והנעה כפולה (שיש בהן אלמנט בטיחותי גרידא) ולא משלב מערכות שקיימות אצלו במדף הטכנולוגי. אנחנו מקווים ומאמינים כי בגרסה הבאה ישלימו ביונדאי את כל החוסרים הללו לרבות זיהוי תנועה חוצה מאחור, רדאר למהירות אדפטיבית וזחילה בפקקים וזיהוי תמרורים.
במבחנים בארה"ב המכונית מצוידת בתאורת LED מלאה ובישראל זה לא נמצא ברשימת הציוד הסטנדרטי ובהמשך ישיר לכך, גם תאורת פנסים קדמית חכמה למניעת סנוור. כשמשלבים את כל הדברים יחד, אפשר לומר בוודאות גמורה כי היונדאי קונה היא מכונית בטוחה אבל יש שם כוכבית שמטרידה במיוחד בזכות העובדה שהמכונית היא סופר דינאמית וגומאת מרחקים ומטפסת למהירויות בקצב מאוד גבוה ולכן תחושת הביטחון חייבת להיות מושלמת ולא פחות מכך. מערכות הבטיחות המבוססות מצלמה בלבד בשילוב בדיקה של מצב לחיצה על הדוושה אינן מספיקות בעידן של היום והמצלמה מוגבלת בתנאי ראות וחושך וגם התגובה איננה תמיד עקבית למרות שיש התראת התנגשות ובלימת חירום אך היו מקרים של שיוט במהירות גבוהה והתקרבות למכונית מאחור והמערכת לא זיהתה זאת כלל.
הקליקו והצטרפו לעולם הרכב ברשתות החברתיות: טלגרם, אינסטגרם, טוויטר
איכות חיים זאת לא מילה גסה
איכות חיים זאת לא מילה גסה
דווקא במכונית שהחלל הפנימי שלה קטן יותר, כדאי להשקיע יותר בפרטים ובאיכות החומרים וליצור שם משהו שישרה אווירה טובה ואנרגיות חיוביות על אחת כמה וכמה כשהעיצוב החיצוני הוא כרטיס הביקור המאוד מרשים שלה. אז בניגוד למחשבה ולציפיות, ליונדאי קונה אין את זה בהשוואה לעיצוב החיצוני. החומרים שמהם עשוי החלק הפנימי של המכונית רגילים לגמרי ו-95% מהם זה פלסטיק/בד בצבע שחור (השאר זה פלסטיק בצבעים אחרים).
זה לא שיונדאי לא יודעים לשחק ולשמח את העיניים בצבעים, הם בהחלט יודעים זאת ותוכלו לקחת לדוגמה אפילו את ה-i10 הקטנה שמגיעה עם משחקי צבע בתא הנוסעים. אז את מה שהם הבינו ב-i10 הם לא הבינו בקונה והאווירה בתוך המכונית פשוטה וקודרת. בולט (תרתי משמע) מסך המולטימדיה הצף במרכז הקונסולה ורק הצבעוניות של מערכת המולטימדיה שוברת את הקדרות הפנימית.
בדגם שלנו אין גג פנורמי ולכן אין מושיע גם מהשמיים. האפלוליות מתגברת נוכח החלונות הקטנים והאופנתיים מאחור ולנוכח הקורות הגדולות והעבות מלפנים ומאחור שמקטינות את שטחי כניסת האור למכונית. איכות המושבים טובה ונוחה למדי עם תמיכות טובות במושבים הקדמיים. שלושה מבוגרים יכולים לשבת מאחור, אבל החיים שלהם יהיו יותר אינטימיים מכפי שהם חושבים. נסיעה של ארבעה נוסעים תיחשב לקלאסית.
תא המטען איננו גדול אבל גם לא ננסי ועם 360 ליטר (ללא קיפול מושבים) תוכלו להסתדר בחיי היום יום בלי בעיות מיוחדות (הצלחנו לדחוס שם באופן מפתיע 3 מזוודות בגודל בינוני) ובכל זאת נציין כי סף הטעינה גבוה מעט ולא רחב עד קצה הדלת האחורית, מה שיכול היה לאפשר יותר משחק בנפח ובגישה להעמסה ופריקת ציוד ומזוודות. לוח השעונים של הנהג ברור ואינטאיטיבי ואפשר לשלוט בכל הפרמטרים שקשורים לטלפון ולמערכת הבידור מההגה. מערכת המיזוג טובה אך המצב החלש ביותר עדיין הרגיש לנו כמו מיני הוריקן. זה טוב כשאפשר לקרר במהירות את חלל הרכב במיוחד בקיץ הישראלי, אבל לאחר מכן כשהעברנו את מהירות המאוורר למינימום, הרוח שנשבה מהמערכת הייתה יותר מאשר חרישית ונעימה ובכל פעם שאנחנו מפעילים את מערכת המיזוג נדרש להתעסק עם הטמפרטורות עצמן ועם כיוון הרוח ולא מש הצלחנו למצוא נקודת איזון לתחושה של אוויר קריר וממוזג לארך זמן ולכן נאלצנו לכבות את המזגן או להעלות את הטמפרטורה וחוזר חלילה. עדכון מהירות המאוורר בגרסה הבאה יתקבל בברכה.