לקח כמעט שעתיים מהרגע שיצאתי מהסוכנות ועד שהעננים התחילו סוף סוף להתפזר. הנחתי אצבע כבדה על הלחצן שבלב קיומה של הב.מ.וו 440 i קבריו, שורה של מנועים חשמליים התחילו לזמזם והיקום לא נשאר אדיש; הולכי רגל נעצרו, נהגים ברמזור הסתובבו ואפילו שתי נשים בקומה השנייה של הבניין ממול שלפו ראשים מהחלון. בינתיים, הגיזמואים החשמליים פתחו את מכסה הבגאז', הפרידו בין הגג לחלון האחורי והתחילו לדחוף את החלקים פנימה. תוך כדי התהליך הזה, ואנחנו לא מדברים על יותר מ-20-30 שניות, נסחפתי למקום אחר לחלוטין שבמרכזו עיסוק עצבני בשאלה אם העניין הציבורי הנרחב הזה מביך אותי, או מביך אותי מאוד.
צפצוף חד מהדשבורד החזיר אותי לרחוב. הגג נתקע פתוח ועל לוח המחוונים הופיע העדכון המפתיע שהגג התקוע לא סגור בצירוף המלצה חמה לבדוק בספר הרכב מה הפתרון. ספר רכב כשעשרים-שלושים בני אדם צוחקים עליך בפנים? אתם רציניים? ומה בדיוק יהיה כתוב שם - תן גז חביבי וברח?
אני לוחץ בעצבנות על הכפתור אבל כלום - הגג תקוע ואני יודע בדיוק מה הצופים חושבים, ותאמינו לי, זה כואב גם כשהמכונית לא שלך. אני מנסה את הכפתור לצד השני ולהיסגר הגג דווקא מסכים, מה שמאפשר לבימר ולי להימלט למקום מבטחים. רבע שעה אחר כך, ולפי המלצה של ספר הרכב, אני פותח את הבגאז' ומוצא פח זבל קטן מפלסטיק שחור - אלה שמכריחים אותך לשים בטסט - שחוסם את מנגנון הקיפול. כן, מכונית של יותר מחצי מיליון שקלים ופח פלסטיק של עשרה שקלים עושה בושות.
אפשר לסכם את האפיזודה הזאת בכמה קלישאות ישראליות משומשות. 'צדק פואטי' למשל, או 'הפרטים הקטנים' ואפילו עם 'במזדה 3 זה לא קורה'; אבל המסקנה שלי אחרת, ועוד עם טייק קטן על רב המכר הספרותי ההוא: גגות פותחים בסתר, על אחת כמה וכמה כשמדובר במכונית יוקרה.
על מזג אוויר וגג נפתח
הסתיו ותחילת החורף בישראל הם העונות המושלמת לקבריו; אין שמש קופחת, לא קר, לא יורד הרבה גשם והאוויר צלול ונקי. זמן אידיאלי לקפל את הגג, לסדר את משקפי השמש ולהפליג אל האופק הרחוק. מזג האוויר הזה כמובן מציף את השאלה איך זה שבישראל נמכרו במשך השנים כל כך מעט קבריו בזמן שלמשל בבריטניה הגשומה הם (יחסית) כל כך פופולריים. לא נחפור בעניין אבל על קצה המזלג אפשר להניח שיש שתי סיבות מרכזיות. הראשונה והטריוויאלית היא המחיר היותר גבוה של הקבריו בהשוואה לדגם הרגיל, השנייה והמכוערת היא הוונדליזם שממנו סבלו - אולי עדיין סובלות - קבריו עם גג ברזנט שכל מיני מפרגנים ליטפו עם סכינים יפניות.
בחזרה לענייננו: מזג האוויר הסתווי היה סיבה מצויינת לסיבוב ב-440 i בממשק המשתמש ועוד. שינויים יותר מהותיים אך בלתי נראים נגעו לכיול מחדש של השילדה ועדכוני מנוע.
במבט ראשון בחנייה צללית הקופה של הבימר נראית מוכרת לעין, וגם עכשיו, שנים אחרי ההשקה, היא יפה ואלגנטית עם פרופורציות חטובות של מכונית קופה; בחלק האחורי, מסיבות טכניות הכרוכות במנגנון קיפול הגג, יש לקבריו סרח עודף קטן בהשוואה לקופה אבל הוא לא מצליח לקלקל את האפיל הסקסי של המכונית.
בתא הנוסעים מתגלה הסביבה המוכרת של ב.מ.וו . עם חוגת האיידרייב במרכז, מרחבי עור ופלסטיק איכותיים שבמקרה הזה גם משובצים גם בעץ ואלומיניום, ורשימת תוספות ארוכה שכוללת בין היתר חימום למושבים - תוספת חשובה אם אתם בונים על גג פתוח בחורף, KEYLESS
צפו בוולוג ל-440:
VIDEO
ורגע לפני ההתנעה הצצה קטנה אל פינת הבטיחות. בגדול רשימת האביזרים כוללת את כל המקובל - 4 כריות אוויר, התרעה מפני סטייה מנתיב, התרעה על תאונה ובלימה אוטונומית. בכל הנוגע לבטיחות גם ניכרות השנים שעברו מאז השקת המכונית, שנים שבמהלכן עלתה רמת האוטונומיה המקובלת בפלח; כך למשל הסטייה מנתיב שהפכה להיות אקטיבית עם תיקון של ההגה והבלימה האוטונומית שקיבלה יכולות נוספות.
עמק האלה
שעת בוקר והכבישים הצדדים של עמק האלה בואכה צומת מסמיה שוממים כמעט לחלוטין. משאית בקר או טנדר עמוס חולפים מדי פעם בין השדות שהתחילו להוריק והפקק הקבוע של איילון הוא לא יותר מזיכרון כואב ורחוק. אני מדפדף בין מצבי הנהיגה ונוחת בספורט פלוס. לוח השעונים הופך לאדום ומעלים כל מיני נתונים לא חשובים כמו צריכת הדלק והטמפרטורה, והמכונית מוכנה. אני מצמיד את הדוושה לרצפה ואחד הצלילים הכי ממכרים שיש - שישה צילנדרים צרודים וזועפים שנרדפים על ידי מדחס טורבו - ממלא את האוויר. 326 כ"ס זורמים לגלגלים האחוריים דרך תיבת הילוכים של שמונה מהירויות, וקצת מגחכים אל מול האתגר של 1.8 טון מכונית. ואיזה מנוע נפלא: חזק וגמיש, חובב את הקו האדום בשעון הסל"ד ובכל מצב ותנאי מספק את הסחורה ובגדול. 5.4 שניות אורכת הדרך למאה והמהירות המקסימלית מוגבלת אלקטרונית ל-250 קמ"ש, נתונים שעל הכביש מרגישים מאוד אמיתיים.
למנוע הזה מצטרפים בהרמוניה השילדה, ההנעה (ואולי צריך לכתוב את זה בכלל ב-א') האחורית, כיול המתלים וההגה. וב"הרמוניה" אני מתכוון לזה שמאחורי ההגה החבילה הזאת היא פשוט תענוג צרוף ומתמשך גם אם בסיטואציות מסוימות היא בהחלט יכולה לגרום לשיער לסמור. עכשיו אל תבינו לא נכון: לא מדובר במכונית עם נטיות ספורטיביות קיצוניות - כיול המתלים לא מספיק קשיח והמשקל קצת גבוה מדי למשימה - אלא במכונית שפשוט יודעת לעשות כיף והרבה מאחורי ההגה. ובמילים אחרות: ה-440 i M
אפילוג
ארבע וחצי אחר הצהריים על כביש 90 ושקיעה חורפית צובעת את ים המלח והצוקים שסביבו בכתום רך. האוויר צלול, נעים ורווי בחמצן כמו שיכול להיות רק במקום הכי נמוך בעולם. אני פותח את הגג, בוחר פלייליסט באייפון ומשום מה גם מחליט לחבוש כובע. יום ארוך של נהיגה לפני סיום אבל אני רוצה עוד קצת בנזין לווריד ו- 150 ק"מ עד הבית אמורים להספיק.
אני לוחץ חזק, מתענג שוב על הזעף הצרוד שבוקע מהאגזוזים ודי מהר מגיעים הסיבובים של אזור מצוקי דרגות. ושם, במקום שהאדרנלין יפמפם והקצב יעלה, המהירות הולכת ודועכת ככל שהקסם של הקבריו, עם השמיים הכחולים מעל והנוף עוצר נשימה בטווח הושטת יד, מחלחל אל מתחת לעור. אני מתחת לשמונים, המוזיקה מהדהדת מהצוקים ותחושת ריחוף שלווה משתלטת עלי. כן, הבימר הזאת יודעת משהו על גומי שרוף אבל לגמרי ביננו, היכולת שלה להעניק רגעים קטנים ושלווים של אושר, עוצמתית לא פחות.
מחיר: 545,000 שקל
מנוע: 6 צילנדרים מוגדשי טורבו
נפח: 2998 סמ"ק
הספק: 326 כ"ס ב 5500 סל"ד
מומנט:45.6 קג"מ ב-1380-5000 סל"ד
מידות (ס"מ):138*182*464
משקל: 1845 ק"ג
צריכת דלק (מבחן): 8.7 ק"מ/לליטר
איך עוקבים אחרינו?
פייסבוק https://www.facebook.com/carworld5/
טלגרם https://t.me/carsworldisrael
עמוד רשמי http://cars.sport5.co.il/
אינסטגרם https://www.instagram.com/sport5_car/
טוויטר https://twitter.com/car_world5