העתיד כבר כאן: יונדאי איוניק חשמלית במבחן על כבישים ישראלים

2019 הולכת כנראה להיות שנת המכונית החשמלית עם לא מעט דגמים חדשים ומאמצי החדרה גדולים של היצרנים, שאחרי שנים של הדחקה משקיעים עתה בפיתוח מואץ של הטכנולוגיה. רק כדי לסבר את האוזן נציין כי אפילו בשוק הישראלי הזעיר והשמרן, הוצגו בחודשיים האחרונים לא פחות מארבעה דגמים חשמליים חדשים/מחודשים ועד סוף 2019 יצטרפו אליהם, לפי הערכות של יבואנים וגורמים שונים בשוק, לכל הפחות 4-5 נוספים. לזאת תוסיפו תוכנית של משרד האנרגיה לפרוס בשנתיים הקרובות כ-2000 עמדות טעינה, את התשתית שפרסה ופורסת חברת ג'ינרג'י הפרטית, והמסקנה ברורה: המהפכה כבר כאן.

השאלה הגדולה היא כמה מהר הציבור הישראלי, שמשלם כל כך ביוקר על כלי הרכב שלו ולכן גם נזהר מהרפתקאות שיכולות לכאוב בכיס, יאמץ את החדשנות. הדלק הוא אמנם הוצאה לא מבוטלת אבל סביב החשמליות יש עדיין לא מעט סימני שאלה - מהשימושיות נגזרת הטווח, דרך עלויות התפעול השוטפות (למשל כל כמה זמן צריך להחליף סוללה וכמה היא עולה) וכמובן הסעיף הכי ישראלי - כמה יהיה קשה למכור. מתוך אלה אפשר להעריך שהרוכשים המשמעותיים הראשונים יהיו ציי רכב ו'מאמצי חידושים' בודדים, ורק בהמשך יגיעו הקונים הפרטיים.

ואחרי ההקדמה הזאת קצת על הכתבה שלפניכם. המטרה שלנו כאן, ובכתבות נוספות שיבואו בשבועות הבאים, אינה מבחן דרכים סטנדרטי, אלא ניסיון לתת תשובה ראשונית לשאלה איך נראים חיי היום יום עם מכונית חשמלית - הטווח, החיפוש אחרי תחנות טעינה וכמובן הכסף. אז שימו את המטען הנייד בבגאז' ובוא נצא לדרך.

המכונית בקצרה

את היונדאי איוניק, מובילת טבלת המכירות המקומית ל-2018, כנראה שלא צריך להכיר לאף ישראלי. הגרסה ההיברידית הוצגה כבר בתחילת 2016 ובהמשך אותה שנה הוצגו שתי גירסאות היברידיות נוספות וגם דגם חשמלי. המפרט, עם מנוע של 120 כ"ס, סוללת ליתיום פולימר של 28 קילוואט וטווח ריאלי שנע סביב ה220-240 ק"מ, אינו יומרני וממש כמו האחות ההיברידית אמור להציע הרבה VALUE FOR MONEY.

העיצוב החיצוני נחבא אל הכלים ולטעמי האישי לא לגמרי החליט מה הוא רוצה להיות כשיגדל. ההבדלים בהשוואה להיברידית מינוריים ומסתכמים (חיצונית) בגריל אטום בחזית.

תא הנוסעים מפצה על העיצוב האנונימי במרחב פנימי נאה ובעיצוב נעים לעין. גם כאן הסביבה מוכרת מאוד מהדגם ההיברידי וההבדלים הם בלוח המחוונים הייעודי ובהעדרה של ידית הילוכים; במקום ישנם ארבעה לחצנים - D,N,R ו-P. למה לא כולם עושים כך? שאלה טובה. עוד הבדל הוא בתא המטען שהוא קטן יותר בשל הסוללות ומכיל 350 ליטרים בלבד. במכונית המבחן הורכב מסך מגע מקומי ברמה סבירה אך מ-2019 האיוניק כבר תגיע עם המסך המקורי של יונדאי. מה עוד? ממשק המשתמש סביר פלוס ופינת הבטיחות כוללת את הכל - מבקרת שמירה על נתיב, בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, התראת שטחים מתים וכו'. VALUE FOR MONEY כבר אמרנו?

יום 1: הנהג של מיס דייזי

בוקר במרכז הגדול של יונדאי בפארק אפק. אני מקבל הסבר קצר על המכונית ומתלבט בקול אם לנסוע לחיפה, מרחק שעם כמה קילומטרים בעיר, פלוס פקק קטן, עלול להשאיר אותי עם התקע ביד. נכון, לקפוץ לתחנה ולהטעין קצת זה לא סיפור גדול, אבל בגלל תכנון קצת אידיוטי שלי, הצ'יפ של חברת ג'ינרג'י - הבעלים של עמדות ההטענה היחידות שיש כרגע בישראל - יגיע אלי רק בערב וכרגע כל מה שיש לי זה מטען נייד שמתאים לשקע כוח (כי כך מחייב החוק), ולך תמצא בישראל שקע כוח שלא צמוד למזגן עילי. הנציג של יונדאי מקשיב, מרגיע ומבטיח שהוא אישית עבר את ה-220 קילומטרים בקלות וזה מספיק כדי לשגר אותי לכביש 6.

רבע שעה אחרי ואני לא יכול להוריד את העיניים ממד הטווח שהתחיל עם 235 ק"מ. בנסיעה ראשונה ההתעסקות הזאת ממש מייצרת לחץ, אז אני מחליט על תוכנית חיסכון קיצונית; אני מעביר את המכונית למוד ECO, מכבה את המזגן, את האורות, את מערכות הבטיחות ולחמש דקות אפילו את הרדיו. כן, כשחוסכים חשמל לא מתפשרים וכיון שאני מוכן ללכת עד הסוף אני גם מפעיל את הקרוז קונטרול על 84 קמ"ש ומשחרר את הרגל מהדוושה. מה אני אגיד לכם, האוטו כל כך חסכוני כך שאני בטוח שתכף תגיע בדואר תעודת הצטיינות מטעם חברת חשמל והארגונים הירוקים ביחד. מצד שני אני לא חושב שנהגתי כל כך לאט אפילו כשלמדתי נהיגה, וזה משעמם שאפשר למות. אני מעביר את הזמן בשיחה בסלולרי, שיש לו, תודה לאל בטרייה נפרדת. הנה יתרון שלא הכרתם של מכונית חשמלית: לא מפחדים יותר ממשטרת התנועה.

מערכת העברת ה"הילוכים" של האיוניק החשמלית

אני מגיע לפגישה בחיפה, במסעדה מקסימה ששמה חמארת תלפיות, באיחור של 20 דקות אבל עם עוד 160 ק"מ בסוללה והרבה ביטחון שאני והאיוניק יכולים להגיע אפילו לירח. סלט ירוקים וקלמארי על הפלאצ'ה אחר כך, ואני שוב באיוניק כשהיעד הפעם הוא המשרדים של ג'ינרג'י ברמת גן. וייז מספר שבין צומת מורשה לרמת גן יש פקק של שעה ואני מחליט לא להתגרות בגורל, להשאיר את האיוניק בבית ולהמשיך עם הקטנוע.

בינתיים, בפאתי חיפה מתחיל לרדת גשם. וישרים, בטח תשמחו לשמוע, לא שורפים הרבה סוללה ועל כביש 6 אני מרשה לעצמי להתפרע עם 100 קמ"ש בקרוז קונטרול. שוב משעמם וכיוון שהסוללה של הנייד עושה קולות של סוף אני מניח את המכשיר במטען האלחוטי (המשובח) שיש באיוניק. גם וישרים, גם טעינה לסלולרי? אני מרגיש בזבזן בטירוף.

אני נוחת בבית אחרי 180 קילומטרים מהבוקר עם עוד 70 שנותרו בסוללה, זאת אומרת טווח של 250 קילומטרים. האיוניק הייתה כנראה שורדת גם את הפקקים האכזריים של העיר אבל אני מעדיף לא לנסות. בלילה אני לוקח אותה למגרש חניה לא רחוק מהבית שבו יש לג'ינרג'י תחנת הטענה. התהליך פשוט למדי - הצ'יפ פותח מכסה קטן שאליו מתחברת המכונית, אור כחלחל מתחיל להבהב בדשבורד וכל מה שנותר לעשות זה ללכת 300 מטר הביתה ולחזור אחרי בערך 5 שעות. אם תקנו מכונית חשמלית מן הסתם תתקינו עמדה ייעודית בבית מה שיחסוך את ההליכה.

טעינה לילית

תא הנוסעים. עדיין איוניק אבל עם מעט התאמות למערכות החשמליות (צילום: יצרן)

יום 2: שורפים חשמל

לאור הביטחון העצמי שצברתי בדרך לחיפה החלטתי שאת היום השני נעביר האיוניק ואני במקסימום פזרנות. צעדתי במרץ את 300 המטרים לחניון רק כדי למצוא ששכחתי בבית את הצ'יפ של ג'ינרג'י שבלעדיו מסתבר גם אי אפשר לנתק את האוטו מהתקע. עשיתי את הסיבוב הביתה וחזרה והנה עוד יתרון של החשמליות: הולכים יותר ברגל. בכל אופן ניתקתי את המכונית, התנעתי - אם אפשר לקרוא כך לפעולה שכוללת לחיצה על כפתור וצלילים שמזכירים הדלקת סלולארי ישן של נוקיה, העברתי ממוד ECO ל- SPORT ויצאנו לסידורים במרכז תל אביב. שעתיים אחר כך יצאנו לפגישה בחדרה עם תחנת ביניים בעמדת הטעינה המהירה בקניון M הדרך בצומת בית ינאי.

כבר באיילון מתברר שהאיוניק החסכונית והאיוניק הספורטיבית לא כל כך דומות. אני אסייג כאן שהרבה ספורט אין במכונית הזאת - אולי בעצם יותר מדוייק להגיד שאין בכלל - אבל שהמומנט הבשרני של המנוע החשמלי במוד הנהיגה הספורטיבי - 29.5 קג"מ מסל"ד 0 - מספק תגובה נחושה מאוד בכל נגיעה בדוושה ושזה חביב מאוד. יותר מזה - מכוניות רגילות הרגישו לי אחרי האיוניק נורא איטיות בגלל הצורך שלהן 'לצבור סל"ד' כדי להגיב. בכל אופן האיוניק מאיצה למאה קמ"ש ב9.9 שניות וזורמת גם עם שיוט ב-160 קמ"ש. העניין הוא שמהירות/תאוצה גורמת לטווח לרדת בקצב שהיה גורם גם ליו״ר חברת חשמל להחוויר.

אני נוחת בקניון M הדרך ובמשך חצי שעה מחפש את עמדת הטעינה המהירה. כשאני מוצא אותה מתברר שלמרות שמסביב יש עשרות מקומות חנייה פנויים מול העמדה חונות שתי מכוניות בנזין אפורות ואין לי איך להתחבר. עוד רבע שעה חולפת ומחדר הכושר שבקניון מגיח קשיש מזיע ומסריח שלא מבין מה אני רוצה ממנו. כשהוא סוף סוף מתפנה אני מחבר את המכונית באמצעות ידית מסיבית וכבדה לעמדה. ההוראות משום מה בספרדית אבל כיוון שבסוף היום זה לחבר תקע לשקע וללחוץ על מסך מגע, אני מסתדר. ההפעלה גורמת לתחנה להשמיע רעשים שמזכירים כור אטומי בסרטים אז אני מסתלק משם כדי לא לחטוף את הקרינה שבסרטים באה עם הרעש. 23 דקות אורכת טעינה של 80% מהסוללה, וזה בדיוק מספיק להפוך קטן עם עוגיה בקפה למעלה. האמת? הפסקה נחמדה.

היונדאי ואני חוזרים לכביש וממשיכים לבזבז חופשי כולל מזגן, מוזיקה והטענה של הנייד. וזה עוד לפני שדיברנו על המהירות שמטעמים מובנים לא נפרט כאן. בחדרה אני עוצר לשעה לא רחוק מסופרמרקט שנושא את השם הבלתי סביר "פוליצר, סופר עם אופי", קופץ לפלאפל שהבטיחו לי שהוא הכי טוב בעיר ומחייב סיבוב עירוני לא קטן. משם חזרה לכביש 6 וגיהוץ של עוד כמה עשרות קילומטרים.

בגלל הטעינה באמצע היום אני לא יכול להגיד לאיזה טווח יכולה האיוניק להגיע בסיטואציה ׳בזבזנית׳ של מהירות, תאוצות, מזגן וכל היתר, אבל להערכתי מדובר בסדר גודל של 140-150 קילומטר. זה כמובן לא הרבה אבל נזכיר שהנסיעה הזאת לא מייצגת שום שימוש טיפוסי. אגב, לאיוניק יש גם מוד נהיגה ׳רגיל׳ שמן הסתם יציע טווח ביניים סביר.

שורה תחתונה

האיוניק היא ללא ספק אבן בוחן משמעותית בכל הנוגע לחדירת מכוניות חשמליות לישראל שכן יש לה את כל מה שצריך כדי להצליח: האחות ההיברידית היא רבת מכר, המחיר (מוערך כרגע ב140-150 אלף שקל לא סופי) סביר, המותג של חברת האם נהנה ממוניטין מצויין בשוק וליבואן יש יחסים חמים עם ציי הרכב הגדולים. מה שיקשה עליה להצליח היא שאלה שאפשר להגדיר כשימושיות פסיכולוגית, ואסביר. טווח נסיעה שנע סביב ה-220 ק"מ הוא הרבה יותר ממה שרובנו צריכים ביום יום, מה גם שבעתיד הלא רחוק האיוניק צפויה לקבל סוללה חדשה שתגדיל אותו. אבל כיוון שעדיין אין עמדות טעינה מהירה לאורך הכבישים, את הנסיעות הארוכות, נדירות ככל שיהיו, אי אפשר יהיה לעשות באיוניק החשמלית עד שתסתיים הפריסה. האם מר ישראלי מוכן לחתום על דיל שבצידו האחד חיסכון משמעותי בעלויות הדלק ובצידו השני מכונית שכורה בנסיעה השנתית שלו לאילת? אין לי מושג. כך או אחרת, היומיים וחצי שלי עם האיוניק לא חייבו שום שינוי בהתנהלות הרגילה בהשוואה למכונית בנזין, וזה כשלעצמו הישג לא קטן.

יונדאי איוניק חשמלית

מחיר: 140-150 אלף שקל (מחיר מוערך)

סוללה: ליתיום פולמיר בהספק של 28 קילוואט

הספק מנוע: 120 כ"ס

מומנט: 29.5 קג"מ מסלד 0

מידות (ס"מ): 447*182*145

משקל: 1.42 טון

טווח מקסימלי: 280 (יצרן) 250 (מבחן)

איך עוקבים אחרינו:

פייסבוק: https://www.facebook.com/carworld5/

טלגרם https://t.me/carsworldisrael

עמוד רשמי http://cars.sport5.co.il/