פולקסווגן טוארג החדש במבחן: מחיר השדרוג

עוד לא היה אפילו 11 בבוקר אבל העננים השחורים והנמוכים מעל ראש פינה, והגשם שלא הפסיק לרדת, החשיכו את הגליל הירקרק, פיזרו אווירת נכאים וגרמו לי לתהות אם לא הייתי צריך לנסוע דרומה. ואם זה לא מספיק אז גם הרדיו עבר משום מה לפלייליסט של אפר, אבק ודכדכת. יודעים שם ברדיו ליצור אווירה.

אני פונה ימינה בצומת מחניים ונתקל בשלוש טרמפיסטיות צעירות שהמתינו בתחנת האוטובוס ונראו כל כך קפואות שלא יכולתי שלא לעצור. לאן, הן שאלו ולא הייתה לי תשובה. בגדול, כשיצאתי מהמרכז של פולקסווגן בבני ברק, הייתה לי מטרה כללית - למצוא קצת מהשלג שירד באותו הבוקר - מטרה שהכתיבה נסיעה לרמת הגולן. איפה בדיוק ברמה? איפה שיצא.

הסברתי לטרמפיסטיות שאני מחפש שלג, לא סגור על היעד ואם זה בכיוון שלהן אז סבבה. לי אישית ההסבר הזה נשמע כמו סוג של פתיח שהיה נותן צ'ארלי מנסון בבוקר שבו התעורר לא מרוכז, אבל כנראה שההיכרות של הבנות עם נפלאות התחבורה הציבורית בישראל, פלוס המתנה בתחנת אוטובוס בשש מעלות צלזיוס בהשוואה לסלון המפנק והחמים של הטוארג, הכריעו את הכף. השלוש, וכמות ציוד שהייתה מספיקה למשלחת בינונית לאנטרטיקה, טיפסו לטוארג, הודיעו לי שבבנטל יש שלג, שיש להן פק"ל קפה ותמרים - כנראה תחליף נשי לבפלות - ושאני מוזמן לתת גז. מישהו אמר משהו על אווירה חורפית מדכדכת?

(צילום: יצרן)

קצת רקע

הדור הנוכחי של הטוארג הוצג לראשונה במארס 2018 והוא השלישי במספר. הוא מבוסס על פלטפורמת MLB של הקונצרן, המשותפת גם לאודי 7Q ולפורשה קאיין, והוא עבר עדכון טכנולוגי ומכני מקיף וכמקובל בפולקסווגן גם אבולוציה עיצובית שהפכה את הקווים שלו למעודכנים ועכשוויים יותר, אבל גם השאירה המון דמיון לדור הקודם. עוד נחזור לכל אלה אבל נתחיל עם השינוי הכי משמעותי ובסיסי בטוארג ששום מפרט לא מתאר, והכוונה שלי היא לדחיפה - בעיטה כנראה תהיה מילה יותר נכונה - שנתנו לו המתכננים כלפי מעלה. פולקסווגן רצתה שהטוארג החדש, קצת בשונה מקודמו, יסתכל בעיניים לדגמים כמו ה-X5 והמרצדס GLE, וכדי להגיע לשם נדרש ניתוח די רציני גם כי הדור השני הזדקן מאוד בשמונה שנותיו על הכביש וגם כי העולם נסע הרחק קדימה. את תוצאת הניתוח רואים בכל פינה במכונית אבל יותר מכל בכמות העצומה של אלקטרוניקה שבה היא עמוסה. בעין אפשר ממש לראות את זה כבר כשפותחים את הדלת ונתקלים במסך ענק של 15 אינץ' (!!) במרכז הקונסולה, מסך שאותו ניתן לעצב, לשנות ולהגדיר איזה אייקון מבין הפונקציות השונות של המכונית יהיה איפה. והמסך הזה הוא רק הקצה הנראה של הקרחון: הטכנולוגיה שולטת במערכות הבטיחות שבהן הטוארג עמוס, במערכות ההנעה, המנוע, ואפילו בפינוקים הקטנים. כך למשל הטוארג יבדוק כמה אתם עייפים, יבלום אם אתם לא מתפקדים, יזכור איזה מסז' בכיסא חביב עליכם, יחנה אוטונומית ברחוב הצפוף מתחת לבית ואפילו יזכיר לכם לפני שאתם יוצאים לנתק את הטלפון מהמטען. וזאת, אני מדגיש, רשימה חלקית מאוד.

עיצוב, תא נוסעים ובטיחות

הפזילה כלפי מעלה מתחילה בעיצוב. אמרנו שבפולקסווגן, כמו בפולקסווגן, מדובר באבולוציה כך שהדימיון לדגם היוצא קיים וניכר אבל נוכחות הכביש הועצמה באופן דרמטי. את זה עשו המעצבים באמצעות חזית מחודדת יותר וגריל עצום ועמוס בכרום נוצץ ובאמצעות יחידות תאורה גדולות ומלאות בלדים. צללית הצד דומה למדי לדגם הקודם אבל לאורכה יש קפלים חדשים ומעודכנים וכמובן גם נגיעות כרום. כך גם מאחור עם יחידות תאורה חדשות וגדולות. אני לא יודע אם המילה יפה מתאימה לטוארג (או לאיזשהו SUV בכזה גודל) אבל הוא בהחלט בולט מאוד על הכביש.

תא הנוסעים בנוי סביב מסך הענק שמתבסס על ממשק משתמש חדש. לזכותו אני יכול לומר שהוא יותר ידידותי למשתמש מכל ממשק אחר שבו אי פעם נתקלתי במכונית - מעניין אם פולקסווגן גנבו איזה בכיר מאפל לצורך העניין - אבל יש גם 'אבל'. אולי בגלל היעילות של הממשק הזה, ואולי בגלל סיבות טכניות שנבעו מגודל המסך שלא השאיר מקום לשום דבר אחר, פולקסווגן ויתרו כמעט לחלוטין על הכפתורים הפיזיים. במקום כפתורים הממשק החדש מקבע חלק מהפונקציות למסך - למשל לבקרת האקלים יש פס קבוע משלה - ומאפשר ל'בנות' מסך בית. בא לך כפתור שמנטרל את ה"סטופ אנד גו" המציק? אין בעיה - שתי לחיצות והוא על מסך הבית. רוצה דווקא מצלמה אחורית? בקלות. זה אמנם פתרון טוב לפשפוש המרגיז והמסוכן בתפריטים של מסכי המגע, אבל לטעמי, ובניגוד לכפתורים פיזיים, הוא עדיין מחייב הסטה של המבט מהכביש, עניין שכידוע יכול להיגמר רע. המסך העצום כולל גם את הגרסאות האחרונות והעדכניות של אפל קאר פליי ואנדרואיד אוטו, וזה אומר שאפשר סוף סוף לראות את הווייז מהסלולארי על מסך המכונית. מה אגיד לכם, אם לא ראיתם וייז על מסך של 15 אינץ' לא ראיתם פקק מימיכם.

גם לוח השעונים גם הוא מסך גדול שניתן לשינוי אם כי הרבה יותר מצומצם וכדי שלאף אחד לא יהיה חסר זמן מסך יש גם תצוגה עילית על החלון הקדמי מול הנהג של חלק מהנתונים.

תא הנוסעים כולו מרופד מצד לצד בעור איכותי ונעים, מדופן בעץ ומשופע בתחושת האיכות והיוקרה שכל כך חשובות למכוניות בסגמנט הזה. פולקסווגן ניסו לשמור על מה שהם מגדירים כ"מראה היי-טקי נקי ומינימליסטי" והצליח להם. רשימת התוספות היא פשוט אינסופית וכוללת הכל. וכשאני אומר 'הכל' אז זה הכוונה להכל ואחסוך מכם את הפירוט. את פינת הבטיחות לעומת זאת אפרט ולו רק מהטעם שמדובר בסוג של הצצה למה יהיה במכוניות הדור הבא של הקונצרן. נתחיל בכך שהטוארג יכול לזהות חוסר שליטה של הנהג ובמידה וזה קורה ישמיע התרעה קולית. לא עזר? המכונית תעצור אוטונומית ותפעיל את האורות המהבהבים. מערכת מעניינת אחרת - שאותה כבר פגשנו בדגמים היקרים של אודי - היא מערכת בקרת צמתים שבאמצעות חיישני רדאר בודקת תנועה חוצה ומסוגלת, עד מהירות מסויימת, לבלום את המכונית כדי למנוע התנגשות. וישנה גם מערכת הגנה אקטיבית על הנוסעים שתכין את המכונית לתאונה שהולכת להתרחש, ובכלל זאת יישור המושבים, סגירת חלונות ודלתות והידוק חגורות, ומערכת ראיית לילה בהזמנה מיוחדת. ואחרי אלה ישנן גם כל מערכות הבטיחות ה"סטנדרטיות" - בלימה אקטיבית, בקרת סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, 10 כריות אוויר, מצלמות לכל הכיוונים וזאת רשימה חלקית.

גיר מעורפל

אנחנו מטפסים לרמת הגולן, הטמפרטורות יורדות לאזור ה2-3 מעלות ובאופק רואים קצת לבן. הבנות מספרת שהן מדריכות טיולים בשירות לאומי ושאחת מהן חוגגת היום את יום הולדתה ה-20. חברתה נאנחת שבמזג האוויר הזה הייתה שמחה לכוס שוקו חם. כן, כיף להיות בן 20. הטוארג על שלל מסכיה מרתקת אותן ופונקציות כמו חימום לכיסאות בכלל משאירות אותם פעורות פה. במכוניות של ההורים שלהן, הן אומרות, אין את זה ואני עונה שבענתיקה הפרטית שלי בכלל אין חימום.

אנחנו מתקרבים לבנטל והחלק העליון שלו אכן מושלג ויפה אבל השער למטה נעול ופק"ל הקפה (עם התמרים) נשאר ארוז. הבנות קצת מתעצבות, ולמרות שהייתי רוצה לחשוב שזו האישיות המלבבת שלי כנראה שזו שהפרידה הממשמשת ובאה מהמסז' בכיסאות, אז אני מציע שנמשיך לכיוון החרמון והעליצות שבה לתא הנוסעים. אנחנו חוזרים לכביש 98 ואני מרשה לעצמי ללחוץ קצת, כמובן רק כדי לוודא שהשלג לא יימס, ומקבל מהטוארג תצוגת תכלית לאיך עובדת כל הטכנולוגיה הזאת.

מתחת למכסה המנוע מסתתר טורבו דיזל V6 של שלושה ליטרים שמייצר 286 כ"ס ומומנט של 61 קג"מ. כל זה זורם לארבעת הגלגלים - ושימו לב לזה - דרך גיר אוטומטי סטנדרטי בן 8 הילוכים שמגיע מ-ZF. מה קרה למחויבות המוחלטת שהפגין הקונצרן במשך יותר מעשור ואינספור דגמים לרובוטי כפול המצמדים שלו? שאלה מצוינת. האם הגיר הסטנדרטי הוא חלק מהפזילה כלפי מעלה? עוד שאלה מצוינת. בכל אופן על החיבור עם האספלט מופקדים מתלי אוויר שמתכווננים (יחד עם המנוע והגיר כמובן) לפי תוכניות נהיגה שונות - ממצב כביש ספורטיבי ועד שטח טכני. הילוך כוח אין לטוארג אבל לפי פולקסווגן האלקטרוניקה אמורה לפצות על כך. לא ניסינו אז אני לא יודע אם זה אכן המצב אבל לא הייתי מהמר את הכסף הפרטי שלי שזה תיאור מדויק.

בכל מקרה על כביש 98, שיכול להיות בין הפיינליסטים בתחרות הכביש הגרוע בישראל, החבילה הדינמית של הטוארג ממש נוצצת. מתלי האוויר, אפילו במצב ספורט היחסית קשיח, מגהצים את האספלט השבור בלי להעביר כמעט כלום לתא הנוסעים, וזאת לא הגזמה. כשמגיעים כמה עיקולים מצטרפת לחגיגה גם ההנעה הכפולה ויחד הם שומרים על המרכב הגבוה והכבד (2.2 טון לפני נוסעים, מטען ודלק) מאוזן גם תחת עומסים משמעותיים ומאפשרים תנועה סופר מהירה וזורמת גם כשהכביש חלק.

גם המנוע, בעיקר באמצעות המומנט המרשים שלו, מספק את הסחורה בגדול, ובכלל זאת תאוצה נאה -6.1 שניות למאה קמ"ש, תאוצות ביניים מרשימות ויכולת שיוט קלילה עמוק במהירויות המאסר בפועל. מי שלא משתתף בחגיגה הזאת הוא הגיר. הוא אמנם חלק, צייתן ולא 'מתבלבל' - וזה כבר יותר טוב מלא מעט תיבות שמסתובבות בסגמנט הזה - אבל הוא לא מספיק חד והחלטי, לא בהורדות ולא בהעלאות. בנוסף, ובמצב ספורט הוא נוטה לטלטולים קצת מוגזמים. חשוב להדגיש שלמרות היכולת של הטוארג לנסוע מהר - אפילו מאוד מהר - על כבישים מאתגרים, אין בו ספורטיביות במובן המענג של המילה. המהירות והדיוק שלו מגיעים מעולם הלימוזינות ולא מעולמות ה-GTI. הייתם יכולים להגיד, ובמידה רבה של צדק משהו כמו 'מה את רוצה זה ג'יפ', ויהיה בזה גרעין של אמת, אבל במקרה של הטוארג הכיול הוא זה שמכוון לקהל הלימוזינות ולא רק מגבלות הגודל והמשקל.

כנאפה מתוקה

אנחנו מגיעים למחוזות השלג ועוצרים להצטלם על משטח לבן וחלק לחלוטין. העובדה שעם ישראל נאלץ ללכת לעבודה במקום להסתער על הרמה עם במבה לילדים ושקיות ניילון להחלקה, הופכת את הלבן לבן הזה, לקסום במיוחד. פתיתים קטנטנים מתחילים לרדת ואנחנו חוזרים לטוארג וממשיכים צפונה. העורך מצלצל להזכיר שלא נשכח להביא לו כנאפה 'הכי טובה בארץ' מהרחוב הראשי של מסעדה ובדרך מבקש עוד כמה תמונות. אנחנו מגיעים למג'דל שאמס, השלג קצת מתחזק ואתר החרמון סגור. למה? כי ככה מתחשק למישהו. אנחנו יורדים לכיכר הסולטן ושם מוצאים שכמה נהגים דרוזים, ולצידם כמה מבקרים, חוזרים לכיכר שוב ושוב כדי לשחק בדריפטינג, חלקם עם כישרון מרשים, אחרים עם הרבה פחות. השלג הופך לגשם ואנחנו ממשיכים לברכת רם לפני שהלבן יימס אבל כביש שהפך לנחל שוצף של יותר מחצי מטר עומק עוצר אותנו. בדפים הטכניים של הטוארג כתוב שבהגבהה מקסימלית של מתלי האוויר הוא יכול לחצות מעבר מים בעומק כזה אבל קר מדי בשביל ניסיונות מהסוג הזה אז בצער אני מסובב את ההגה דרומה.

בראש פינה אני נפרד מהבנות החמודות והולך לחפש קפה. בחנייה אני מפעיל בהצלחה חלקית מאוד את החנייה האוטונומית ועל אספרסו ארוך מפעיל את ההקלטה בסלולארי לסיכומים. וזה לא מסובך מדי: יש לטוארג תא נוסעים מצויין, את האלקטרוניקה ומערכות הבטיחות הכי עדכניים שיש ומאוד נעים מאוד לבלות בו יום שלם, גם על כבישים בעייתיים. בצד הדינמי - ולמרות הגיר - הוא בהחלט מספק את הסחורה תוך שהוא מציע יכולות וחוויית נסיעה דומים למדי למכוניות פאר. ואחרי כל זה נשארנו עם העניין הפעוט הזה של המחיר, שמתחיל בכחצי מיליון שקלים. אז בואו נסכם את זה כך: השידרוג בדור החדש של הטוארג מרשים וגם יש לו מחיר.

מחיר: החל מ-500 אלף שקל

מנוע: 2967 סמ"ק, V6 טורבו דיזל

הספק: 286 כ"ס ב-3500 סל"ד

מומנט: 61.3 קג"מ ב2250-3250 סל"ד

מהירות מירבית: 238 קמ"ש

0-100: 6.1 שניות

מימדים (ס"מ): 487*198*164

משקל: 2252 ק"ג

מרווח גחון: 148-258 מ"מ