כמעט שתיים בצהריים ואני עמוק בעמק האלה בואכה קריית גת. תכננתי היכרות מהירה עם האבולטיס על הכבישים הקטנים והמפותלים בין המושבים, ומהר מאוד נסחפתי לשבילים שמרצפים את העמק ואיבדתי את חוש הזמן. לא יצא לי לנהוג על סובארו עם מערכת ההנעה הכפולה של החברה תקופה די ארוכה, ומשחקי ה'כאילו ראלי" בין השדות קטפו בנקל את תואר הפעילות המוטורית הכי כיפית שעשיתי מאז שפרצה הקורונה. אבל בכל זאת צהריים ובסוף הרעב מכריע. אני מציץ בווייז לראות אם יש לו מושג איפה אנחנו והוא מחזיר מסך שבו האוטו המחייך שלי נמצא באמצע השממה. אני בוחר שביל אקראי, לוחץ חזק על הגז ותוך 20 דקות נוחת מול הפונדק של ורדה בצומת מסמיה.
עברו כמה עשורים טובים מאז הפעם האחרונה שטיולית צבאית (זוכרים את הזוועה?) פרקה אותי אצל ורדה, ואין לי מושג אפילו למה לצפות. אני נכנס פנימה ומהקיר מציץ אלי בחצי חיוך ממלכתי ומלא בביטחון עצמי דדו. כן,דדו, רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים. "תגיד", אני שואל את האיש בקופה ומצביע על האורנמנט הלא צפוי, "זה לכבוד שעת נעילה או משהו?".
האיש לא נראה כמו דברן גדול אבל איכשהו יש לי הרגשה שכבר התעניינו אצלו לא פעם ברא"ל דוד אלעזר ושאני הולך לחטוף הרצאה סדורה ונחרצת על ועדת אגרנט, אז בלי לחכות לתשובה אני מזמין שניצל בפיתה ויוצא במצוות התו הסגול לחכות בחוץ. השלב הבא, עם הפיתה ביד, זה למצוא ספסל, אבל המועצה המקומית במסמיה כנראה לא שמעה על הרעיון המהפכני הזה ודי מהר אני מוצא את עצמי יושב באבולטיס, נלחם בטיפטופי הטחינה ותוהה מתי כבר תחזור השגרה. מצד שני האיבולטיס ענקית, השניצל פצצה, וארוחת הצהריים כולה נמשכה רק רבע שעה, מה שהשאיר לי מספיק זמן לחזור לשדות לעוד סיבוב א-לה וולטר רוהל.
הוא גדול
לא רבים המקרים שבהם בהצגה הכללית של המכונית אנחנו מספרים על דור ראשון של דגם כמו במקרה של האבולטיס. בהקשר הזה אולי צריך להזכיר שהאבולטיס היא לא מכונית הפנאי הגדולה הראשונה של סובארו וקדמה לו הטרייבקה, שיוצרה בין 2011 ל-2015, ובלשון המעטה לא הייתה הצלחה גדולה, מה שמן הסתם הביא לגניזת השם ולהתחלה חדשה. כך או אחרת האבולטיס הוצגה לראשונה בתערוכת לוס אנג'לס בסוף 2017 אולם השיווק התעכב והחל בארה"ב - השוק ההעיקרי שלה - רק כשנה לאחר מכן. לאחרונה היא נחתה גם בישראל.
לא צריך יותר ממבט חטוף בחניה כדי להבין לאיפה סובארו מכוונת; עם חמישה מטרים לאורך, קצת פחות משני מטרים לרוחב ומטר ושמונים לגובה, האבולטיס מתברג בקבוצת הענקים שהאמריקאים כל כך אוהבים שכוללת בין היתר את האקספלורר, הטראוורס, ההיילנדר של טויוטה ואחרים.
העיצוב החיצוני רחוק מלהיות מסעיר או מקורי במיוחד. החזית עוד איכשהו בסדר עם גריל גדול וקימורים במכסה המנוע, אבל הפרופיל ארוך, גמלוני ולא פרופורציונלי והישבן סתמי לחלוטין.
גם תא הנוסעים משדר אמריקה: 7 מושבים (8 בדגם הפחות מאובזר) מרווחים בשלוש שורות, ריפודים ודיפונים מעור, וילונות, שקעי USB ומחזיקי כוסות בכל פינה הכל נראה בנוי ויצוק היטב, עמיד ומאוד פרקטי אבל איכשהו גם כאן העיצוב, איך נאמר, קצת סובארואידי מדי. שילוב הצבעים רחוק מלהיות משובב נפש, הפסלטיק יכול היה להיות נעים יותר, יש יותר מדי כפתורים וזו רשימה חלקית. התמונה הזאת לא משתנה גם בכל מה שקשור למערכת ההפעלה של המכונית שמתבססת על מסך מגע מרכזי של 8 אינץ' שתחתיו שני מקבצי כפתורים נפרדים - למולטימדיה ולבקרת האקלים. אני בעד כפתורים פיזיים - זה הרבה יותר בטוח מהפשפוש האינסופי בתפריטי המסך - אבל כאן יש הרבה יותר מדי מהם. ואגב מסכים: מעל ה-8 אינץ' יש עוד מסכונצ'יק עם נתוני שטח/הנעה וכו'. מתחתיו יש לוח דיגיטלי עם מצב הפעלת מערכת בקרת האקלים. אולי באמריקה אוהבים את זה כך אבל לטעמי זה מייצר רעש מיותר.
מה עוד? אז לוח המחוונים הוא אנלוגי ולמרות שיהיה מי שיגיד שזה מיושן אני דווקא אוהב ומעדיף, והמראה היא בעצם מסך שמחובר למצלמה אחורית. לוקח קצת זמן להתרגל אבל זה פתרון טוב לאור האורך של תא הנוסעים שהיה מעוות כל מראה רגילה. לנהג שרוצה להתבונן ביושבי המושבים האחוריים יש מראה סטנדרטית קטנה ומתקפלת. בפינת הבטיחות יש כמעט את הכל ובכלל זאת בלימה אוטונומית, התראת שטחים מתים, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית ועוד. המצלמות וחיישני החניה לעומת זאת פועלים רק לאחור וחבל. יאללה, מתניעים.
בכביש ובשטח
האבלוטיס חמושה במנוע ה-2.4 ליטרים המוכר של סובארו. הבוקסר המוגדש מייצר 260 כ"ס ו-38 קג"מ שזורמים לכביש דרך גיר רציף שלו 8 מצבים המדמים הילוכים ומערכת הנעה כפולה. בסך הכל השילוב הזה עובד לא רע גם אם אין בו שום דבר מרגש; המנוע והגיר לא מתקשים עם ה-2.1 טון מכונית, מספקים תאוצות טובות בכל מצב וזורמים גם עם מהירויות המאסר בפועל. מילה טובה מגיעה גם לגיר: מעטים למדי ה-CVTים שפגשתי שלא סירסו את המנוע/היו נעימים לשימוש, והגיר של האיבולטיס מצליח בשני הסעיפים גם יחד. באותה נשימה צריך גם לומר שאיפשהו בחיבור בין המנוע לגיר יש משהו קצת מחוספס שבא לידי ביטוי מדי פעם בתגובות מצערת אגרסיביות מדי, בעיקר בתחילת נסיעה אבל לא רק.
כצפוי ממכונית בגודל, בגובה ובמשקל הזה האיבולטיס מתנדנדת לאורך ולרוחב על כבישים משובשים וגליים ובעיקולים. לא תורם גם הגה שהוא יותר מדי אמריקאי עם מעט מדי תחושה. אבל בנקודה שבג'יפון אחר היית מוותר ומרים את הרגל מהמצערת נכנסת לתמונה מערכת ההנעה הכפולה של סובארו ונותנת עוד קצת. לא תחרות ל-BRZ או משהו אבל אולי טיפונת יותר ממה שמציעים רוב החברים בקטגוריה.
וכאן אנחנו מגיעים לשבילים וכנראה ששם הקלף החזק של האבולטיס. היא לא מתיימרת להיות ג'יפ "אמיתי" אבל עם מערכת ההנעה של סובארו, ששויפה ושופרה במשך כמה עשורים טובים, ועם מרווח גחון נאה של 22 ס"מ יש לה יכולת שטח מסויימת. חוץ מהשעות בשדות של עמק האלה ניסינו את האבולטיס גם על חול, על שבילי קק"ל וגם קצת בשטח אמיתי, ובכל אלה היא לא התקשתה. זאת אולי לא התשובה לצרכים של עכברי שטח, אבל את מה שמחפשת משפחה ישראלית טיפוסית לטיולי הסופ"ש, האבולטיס לא תתקשה לספק.
השורה התחתונה
תג המחיר של האבולטיס נע בין 300 ל-330 אלף שקל, תלוי ברמת האיבזור, סכום שמייצר עבור הרוכש הפוטנציאלי דילמה לא קלה. מצד אחד בסכומים האלה יש המון אפשרויות - גם בגודל של האבולטיס וגם כמובן במימדים יותר צנועים. חלק לא מבוטל מהאפשרויות הללו הן של מותגים שנהנים מססטוס "שופוני כביש" יותר גבוה משל סובארו ורובן הרבה פחות אפורות ממנו בעיצוב. מצד שני לאבולטיס יש קלף חזק עם אותן יכולות שטח שהזכרנו, שהן הרבה פחות נפוצות בין עדרי הג'יפונים, וגם בשבעת/שמונת המושבים, עניין שחשוב ללא מעט משפחות.
וכאן אנחנו מגיעים לשורה התחתונה. האבולטיס יכולה לקרוץ למי שהיכולת לטבול גלגל בחול נמצאת אצלו בעדיפות יותר גבוה מסוגיות כמו סטטוס הכביש של המכונית או העיצוב שלה. סובארו הוכיחה בעבר, אם כי עם דגמים קצת יותר זולים, שיש לז'אנר הזה ביקוש מסויים בישראל וימים יגידו אם זה נכון גם לסכומים הללו. סעו בזהירות.
סובארו איבולטיס
מחיר (דגם המבחן): 330 אלף שקל
מנוע: בוקסר, 2.4 ליטרים, מוגדש טורבו
הספק: 260 כ"ס ב5600 סל"ד
מומנט: 38.3 קג"מ ב-2000-4800 סל"ד
מהירות מירבית: 209 קמ"ש
0-100 קמ"ש: 7.4 שניות
מימדים (ס"מ): 499*193*189
צריכת דלק (מבחן) 10.4 ק"מ לליטר