יתכן וספרי ההיסטוריה יקראו לנהגים של היום “דור ה-SUV” וככל הנראה גם המכוניות בנות ימינו תהיינה המכוניות של “עידן ה-SUV” ואין כמעט יצרנית רכב אחת שאיננה שייכת למשחק הזה בין אם מדובר ביצרניות של מכוניות תקציב צנועות ועד כמובן ליצרניות של מכוניות אקזוטיות כאשר בטווח הנראה לעין. גם פרארי תיכנס לעניינים ותשיק את הפרשנות שלה לקטגוריה הזאת עם הפרוסאנג.
לכאורה, עבור יצרנית המכוניות האמריקאית ג’יפ, זה היה עניין קל להתחיל לייצר את הדגמים האלה של משפחת SUV אחרי צבירת ניסיון על הצ’ירוקי והפטריוט וגם הליברטי. לפיכך הציגו את הקומפאס הראשון שהצטרף למשפחה כדגם קרוסאובר עירוני (הרבה לפני הרנגייד שנולד בשת”פ עם פיאט) אי שם בתערוכת דטרויט ב-2006 והמכוניות הראשונות יוצרו במפעלי החברה במדינת אילינוי יחד עם הדודג’ ניאון.
הנחיתה של הקומפאס אצלנו אז בחברת מכשירי תנועה לא יצרה רעש גדול וחובבי המותג האמריקאי הקלאסי לא גילו התלהבות עודפת ולראייה, הרחובות לא נשטפו כאן בדגם הזה שמילא נישה של נישה. הדור השני של המכונית שהגיע אחרי עשר שנים והוצג בתערוכת המכוניות של לוס אנג’לס, היה כבר סיפור אחר והוא כבר הכיל את הסממנים המוכרים לנו היום כאשר נהגי “דור ה-SUV” הכניסו אותו לרדאר שלהם בחיפוש אחרי קרוסאובר קומפקטי בלי יומרנות מיוחדת להרפתקנות ויותר עם מיתוג יוקרתי של ג’יפ וכזה הוא גם היה.
האם הקומפאס היווה יריב שקול לקרוסאוברים מהמזרח הרחוק ובעיקר לטוסון של יונדאי או לספורטאז’ של קיה? האם החיבור עם פיאט ששידכה את המנוע הצנוע והחסכוני סיפק מענה לקרוסאוברים האירופאים? התשובה על שתי השאלות תגרום לאנשי ג’יפ לנוע באי נוחות כי המוצר עצמו היה רחוק מהסטנדרטים שג’יפ מכירים ואם הייתה הוכחה על חוזקו של המותג, הרי שהיא הגיעה בזכות הלוגו של המותג והמאפיינים של ג’יפ בגריל הקדמי ואפילו לא בפנסים העגולים שהם מנת חלקם של דגמי השטח הקשוחים והמיתולוגיים.
מתיחת פנים של הרגע האחרון
קוסמטיקה חיצונית קלה ופילינג פנימי עמוק
כל מאפייני התנהגות הכביש נותרו כשהיו ומהנדסי המוצר הותירו את כיול המתלים והבולמים, את כושר הגרירה ואת כל הפרמטרים הפונקציונאליים המוכרים כשהיו בלי לשנות מאומה. הנסיעה העירונית עוברת בצורה נעימה וטובה כאשר כל פסי ההאטה לא גורמים לריסוקים וחבטות וגם רדיוס הסיבוב הגדול נותר כשהיה וזה מגביל את התמרונים במקומות צרים או בניסיונות לבצע פניות פרסה. כאשר יוצאים למרחב ולכבישים המהירים, הנסיעה בסה”כ שקטה ורעשי הרוח והמנוע לא חודרים לתא הנוסעים בצורה מטרידה בכלל. אמנם, בולטת בחסרונה מערכת שמע איכותית שתנעים עוד יותר את הנסיעה וקצת מוזר שבמחיר הזה אין מערכת סאונד איכותית ברכב.
ניתן לומר כי שדרוג האיכות של חוויית הנסיעה הוטלה כולה על התחושה של העיצוב הפנימי והאבזור המשופר ביחס לגרסה הקודמת וגם על תוספות חשובות בתחום מערכות הבטיחות למרות שגם בגרסה הנבחנת שמחירה 230,000 שקלים הוחלט באופן תמוה שלא להתקין התראה על רכב בשטחים מתים, מה שכמובן מבטל גם אפשרות לזיהוי תנועה חוצה מאחור ובלימת חרום בנסיעה לאחור. התכונות הבטיחותיות הלו שמורות לגרסה הכי יקרה וחבל כי בטיחות חייבת להיות הלחם והחמאה של כל מותג אם יש בידיו את המערכות הללו.
בייבי צ’ירוקי
המהפכה הפנימית של הקומפאס היא זאת ששמה את החותמת שהקומפאס מוכן לעלות שלב בעתיד כאשר הפלטפורמה הבאה של סטלנטיס תגיע וגם הטכנולוגיה החדשה כפי שראינו לאחרונה באלפא רומאו טונאלה שמציג את כל מה שבכוחה של סטלנטיס לחולל לדגמים הללו, וזה לא מעט לרבות מערכות מנוע וטכנולוגיה של שימוש וחוויית נסיעה. אם כבר מכונית עם מותג יוקרתי, אז המושבים המהודרים עם התפעול החשמלי וריפודי העור הנוחים גם מאחור הם כרטיס הכניסה הראשון לסיפונו של הקומפאס ואליהם מתחברת הקונסולה הראשית ולוח השעונים שעברו שדרוג מהותי שאמנם מתרחש בתזמון מאחור בהשוואה למתחרים שלו, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. מסך המולטימדיה הורחב ל-10 אינץ’ ולוח השעונים ל-10 אינץ’ ורבע עם קישוריות לטלפונים סלולאריים מכל הסוגים וגם מטען אלחוטי לטלפון הנייד עם שלל שקעי טעינה מלפנים ומאחור, כאשר ליושבים מאחור יש את כל אופציות החיבור לטעינה שניתן להעלות על הדעת.
תוסיפו את הגג הפנורמי ואת דלת תא המטען החשמלית והמצלמה האחורית ותקבלו חבילת אבזור נאה ומודרנית. על אלה יש להוסיף את מערכות הבטיחות שנוספו או ליתר דיוק הושלמו בהשוואה לגרסה הקודמת ותקבלו מכונית שאיננה נופלת מהמתחרות שלה עם ציון בטיחות 6 של משרד התחבורה, וכאמור אנחנו היינו שמחים אם כל המערכות היו מגיעות כבר ברמות גימור נמוכות יותר בלי הפרדה בין הגרסאות בתחום הבטיחותי.
השורה התחתונה
VIDEO
השימושיות נותרה כשהייתה הן בתחום מרחב המחייה, נפח תא המטען, צריכת הדלק וביצועי המנוע וכמובן התנהגות הכביש והביצועים שלה. כל אלה לא מציבים אותה בעמדת יתרון ואפילו היא לא יכולה להתהדר בתכונה אחת שמככבת ברשימת Best In Class ולכך יש פיצוי אחד ויחיד שהוא המיתוג על מכסה המנוע. יש אמנם גרסה חזקה ומחושמלת עם סוללה נטענת בשיעור 11 קווט”ש אבל גרסה S שהגיעה למבחן, היא רמת הגימור שצריכה לעשות את העבודה עד שהקומפאס יתחדש למרות שיש שתי רמות גימור אחרות מתחתיה במחירים פחות יקרים, ועדיין עם תג מחיר מאתגר מאוד כי גרסת הכניסה מתחילה ב-190,000 אלף שקלים ואתה ממש צריך לרצות את המכונית הזאת בכדי לשלם את המחיר הזה.
גולת הכותרת של הקומפאס המעודכן נמצאת בעיצוב ובאבזור הפנימי ובנגיעות הג’יפיות בעיצוב החיצוני ושני אלה הופכים את הקומפאס לבן משפחת ג’יפ ראוי, מהצד הפחות נועז והרפתקני. מדובר במכונית עירונית טובה עם איכות נסיעה הולמת בעיר ועם תנופה גדולה של המנוע היא גם מרגישה קלילה במהירויות ובשיוטים בכבישים המהירים. האם המחיר של הגרסה שנבחנה, 230,000 שקלים, מצדיק את מה שמקבלים ובעיקר את המיתוג היוקרתי של ג’יפ? זה כבר סימן שאלה גדול, ויש בו עוקץ בהעדר מערכת שמע איכותית, חוסר בהתרעת שטחים מתים בחבילת הבטיחות ותפעול הגה מוגבל בקוטר שלו, מה שמורגש בתמרונים עירוניים. אהבנו את הנסיעה העירונית והוספנו את המהפכה הפנימית. אבל את שאלת המחיר, נשאיר לכם.
ג’יפ קומפאס רמת גימור S
אורך: 4.404 מטרים
מנוע: טורבו בנזין 1.3 ליטר
מחיר: 230,000 שקלים