אלפא רומיאו ג'וליה (ולוצ'ה, 4X4) במבחן: שוב מתרגשים?

אלפא רומיאו ג'וליה היא מכונית וותיקה, אבל מה שהופך אותה לכמעט מוצג מוזיאוני הוא העידן בו כול אחד יכול להקים לעצמו מותג חשמלי, מעמיס חומרים איכותיים וקורא לעצמו פרימיום. גם שום מילה על מסורת, כי נראה שזה כבר לא רלוונטי לרוכשי הרכבים החדשים. ובקיצור - אין רגש, הכל קר ומאוד יעיל... אה, כבר אמרנו שהדור החדש יהיה חשמלי על מלא?

הג'וליה כאמור וותיקה, הוצגה ביוני 2015, כלומר לפני 9 שנים! ושוב, בעידן שהכול מהיר וכל כך טכנולוגי, היא נשמעת מעניינת ורלוונטית כשלג דאשתקד. ובכל זאת, באלפא רומיאו לא מוותרים כל כך מהר על הדגם שהחזיר את הצבע ללחיים, ואחרי שמתחו אותה (לפחות מבפנים) ב-2019 עם מולטימדיה חדשה, קונסולה מרכזית מעודכנת עם ידית הילוכים חדשה וגם הגה בעיצוב מחודש; הציפייה לדור חדש התחלפה בסוף 2022 עם הצגת מתיחת פנים נוספת שנגעה הפעם לסוג וחתימת התאורה, לוח מחוונים דיגיטלי מלא, עדכון קל בפגוש הקדמי וגם לפנסים האחוריים.

ולבסוף, האם כל "הניתוחים הפלסטיים" שעברה הג'וליה שווים שדרוג למודל החדש? והאם הם בכלל מצליחים לשמור אותה עדכנית בעידן הנוכחי? נהגנו על הג'וליה המחודשת בהשקה העולמית, אבל כדי לנסות להבין זאת טוב יותר ולקבל פרספקטיבה של זמן, צרפנו למבחן ג'וליה מודל 2017, וההבדלים בולטים יותר משחשבנו.

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: נראית מצוין לגילה, תא נוסעים איכותי  עם הנדסת אנוש מצוינת שלא יתאים לדור המסכים. המרווח לנוסע לצד הנהג ומאחור מצומצם.
איכות נסיעה ואבזור: נוחות הנסיעה טובה, בעיר ובכביש המהיר, אך בידוד הרעשים אינו מצטיין. רשימת האבזור מכובדת, אך לא עשירה.
ביצועים והתנהגות: המנוע חזק, לא מרגיש עוצמתי אך מספק מאוד. התנהגות הכביש דינמית עם היזון חוזר טוב מאוד ממרבית המכלולים ושפע של הנאה בכבישים מפותלים.
למי מתאים: למי שמחפש את אחת האלפות האחרונות שמצליחות לעורר בנהג את כל החושים, אך לאור המחיר הגבוה כחדשה, היא כנראה תהיה מציאה כיד שנייה.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-339,900 שקל (רכב המבחן 339,900 שקל)

עיצוב ותא נוסעים
אם במתיחת הפנים הראשונה, אלפא עדכון יותר את תא הנוסעים; מתיחת הפנים השנייה מעדכנת בעיקר את החוץ, אך כך או אחרת, שתי מתיחות הפנים היו עדינות יחסית. כעת ישנה חתימת תאורת יום 3+3 שנראית מצוין, ומבליטה את הפער מאז הגיחה הג'וליה לעולם. תאורת היום גם הופכת לתאורת איתות דינמית שנראית טוב לא פחות. מצד שני, הפנסים האחוריים קיבלו בקליות שקופות, מה שנראה יותר כחלק "אפטר מרקט", עם תמימות דעים בנוגע להעדפת הפנסים "הישנים". פרט לכך, לא ממש התרשמנו מעדכוני הפגוש המאוד מאוד עדינים, אך בכל מקרה, גם ממרום גילה, הג'וליה נראית מצוין.

עיצוב הפנים עבר את העדכון לו היה זקוק במתיחת הפנים הקודמת, כאשר הפעם הג'וליה התחדשה בלוח מחוונים דיגיטלי מלא עם ספרות בעיצוב רטרו, שעודנו שוכן בחופה בסגנון שתי התעלות. פרט לכך איכות החומרים וההרכבה טובה מאוד, אך לא מצטיינת עקב תחושה של עור זול יחסית בדיפוני הדלתות וחופת לוח המחוונים שלא הרגישה מהודקת במיוחד.

הנדסת האנוש טובה מאוד וקל להתאקלם לרכב. לוח המחוונים הדיגיטלי, עם מחשב הדרך שבו, ברור וקל לתפעול, כמו גם המולטימדיה הנשלטת במגע או מגלגלת השליטה המצוינת. שדה הראייה טוב יחסית, בעיקר לפנים.

המרווח לנהג בסדר גמור, כשהתחושה עוטפת יותר מאשר מרווחת. המרווח לנוסע לא מזהיר ואילו מאחור שני מבוגרים "יפלו" לתוך המושב המעוצב כשני מושבים נפרדים, כשגם כאן לא מרווח, עם מרווח ברכיים וראש סבירים בלבד, בטח ביחס למכונית מנהלים, ובנוסף תעלת הינע גבוהה ורחבה שלא תעודד אף אחד לשבת במרכז.

תא המטען בנפח 480 ליטר שימושי לרוב המשפחות. אומנם המפתח צר יחסית והוא גם לא גבוה, אך זה לא משהו חריג בדגמי סדאן. לא תמצאו כאן וויי תלייה, אבל כן תמצאו כמה תאים קטנים מתחת לרצפה ואפשרות לקיפול המושב האחורי להובלת חפצים ארוכים.

איכות נסיעה ואבזור
הג'וליה אינה מכונית רכה אך גם ממש לא נוקשה וכיול הבולמים והמתלים מוצלח והיא מתמודדת היטב בתוואי העירוני, תוך שהיא משככת גם מפגעים חדים כבורות ביוב. כושר התמרון טוב, ולא פעם הופתענו מקוטר הסיבוב. הנוחות הבין עירונית טובה - הג'וליה לא תנתק אתכם מהסביבה, אך גם לא תפריע ממש ובידוד הרעשים לא מצטיין כשנשמעים בעיקר רעשי רוח.

הג'וליה המחודשת מוצעת כיום בגרסת הולוצ'ה החזקה יותר ובשתי רמות גימור. מפרט האבזור לא השתנה מהדגם הקודם, פרט לאותה תאורה ראשית חדשה (מטריקס לד) ולוח המחוונים דיגיטלי ("12.3), כשתמצאו פה מה כל מה שצריך כמו מסך מולטימדיה "8.8 עם קישוריות לנייד, ריפודי עור, מושבי ספורט מתכווננים חשמלית עם זיכרונות, בקרת אקלים מפוצלת עם פתחי לאחור, הגה מחומם, גג פנורמי, משטח טעינה אלחוטי, חישוקי "19 עם קליפרים אדומים ומערך בטיחות מקיף.

אם תרצו להשתדרג עוד קצת, חבילת "טריבוטו איטליאנו" תוסיף מתלים אדפטיביים, תפירה אדומה בדלתות, בדשבורד ובמושבים שכוללים גם משענות ראש עם סמל אלפא רומיאו בתפירה אדומה, צביעה דו-גונית (גג שחור, לא נפתח), חישוקים מושחרים, סמלי דגל איטליה במראות ומערכת שמע משודרגת של "הרמן קרדון" עם 14 רמקולים. שווה 30 אלף שקל?

ביצועים והתנהגות
המנוע בולוצ'ה הנמכרת כיום, זהה לזה של הדגם היוצא – 4 צילינדרים, 2.0 ליטר ו-280 כ"ס שמאיצים את הסדאן האיטלקייה ל-100 קמ"ש ב-5.2 שניות. נכון, זה לא נתון חריג בעידן החשמלי, אבל אנחנו כאן כדי ליהנות. המנוע מגיב באופן לינארי יחסית, וזאת אחרי השהיה מורגשת בעיקר ביציאה מהמקום ובתאוצות ביניים. בסך הכול הוא חזק, לא מרגיש עוצמתי, אבל בהחלט מספק את העבודה.

אל המנוע משודכת תיבה אוטומטית עם 8 הילוכים, איטית במקצת בהורדת הילוכים, ולה גם מנופי שליטה ידנית. ההנעה כפולה, כמו בהתחלה, ונזכיר שלאחר מתיחת הפנים הראשונה הגיעה לישראל הולוצ'ה עם הנעה אחורית בלבד. תעשו עליהן סיבוב, לא תתאכזבו.

התנהגות הכביש, בלי הרבה בלבולי שכל, פשוט מהנה. אם זה סתם בין כיכרות בעיר, בעיקולים ארוכים, או בנהיגה אגרסיבית יותר בכבישים שפשוט עושים לכם טוב על הלב. מערכת ההנעה הכפולה מעדיפה באופן ברור להעביר את הכוח לסרן האחורי, מה שמשמר את האופי הדינמי ומאפשר קצת יותר לאתגר את הג'וליה, וגם אז, היא לא מיד תעניש ותאותת לנהג בדיוק מה מצבה – ההיזון החוזר מהשלדה מצוין, הבלמים אומנם חסרי נשיכה ראשונית וקצת מעורפלים בתחילת המהלך אך עושים את העבודה וההגה מדויק.

וכדי להכניס עוד קצת לאווירה - מצב ספורט משפר במעט את תחושת הביצועים, ונראה כאילו זה היה צריך להיות המצב הרגיל בג'וליה, על אחת בגרסת הולוצ'ה. מעבר למצב ספורט מחדד את העברת ההילוכים, גם בתפעול הידני, ומקנה לכל הילוך שילוב מורגש יותר שמכניס את הנהג לאווירה הספורטיבית הכה מתבקשת.

עוד נציין, כי כשהעמדנו את הג'וליה הוותיקה לצד זו המחודשת, פערי הגובה בין השתיים בלטו, ולמרות שהג'וליה הוותיקה נעלה חישוקים וצמיגים במידה זהה לאלו של רכב המבחן, הפער עמד על כ-20 מ"מ, מה שאולי משפיע על הרכינה (שאינה נוראית כלל) ועל נוחות הנסיעה ביום-יום.

את המבחן סיימנו עם 8.9 ק"מ לליטר, והיינו עדינים... מי שיתמיד בנהיגה דינמית יותר גם יראה צריכת דלק גבוהה יותר, ואנחנו לגמרי נבין אותו!

סיכום
אלפא רומיאו ג'וליה, היא עוד שריד אחרון מהימים בהם רכב לא נועד רק כדי להגיע מנקודה א' ל-ב', כלומר מבלי להפחיד את הנוסעים בדרך (או לגרום להם לחייך, תלוי מי השותפים). בדיוק כמו שמותגים רבים זנחו את הספורטיביות בנזין שלהם או עברו לחשמל באופן מלא, כך גם נחרץ גורלה של הג'וליה. ו"תודה" לרגולטור האירופאי.

אין עוררין שהג'וליה היא לא המכונית "הכי" מאובזרת, מרווחת, נוחה, מהירה; אבל היא אחת המכוניות האחרונות שעוד יודעת מה זה חיבור בין נהג לרכב. זה מתחיל בתנוחת הנהיגה העוטפת, האחיזה בהגה עם מנופי השליטה הארוכים על תיבת ההילוכים שעשויים אלומיניום ורק קוראים לנהג להשתמש בהם בכל הזדמנות, דרך השלדה המצוינת והתקשורת שכל כך חסרה היום, ועד ההופעה שלה, כן, זו שכבר חוגגת 9 ולא נראית כמו עוד מוצר גנרי, כזו שגורמת לך להגניב עוד מבט אחד אחרי שכבר הגעת הביתה.

מחירה של הג'וליה, שהלך והתייקר עם השנים, למרות שלא מדובר בעדכונים מרחיקי לכת, לא יביא לה לקוחות חדשים למכביר, אך אלו שעוד יסכימו לשלם את המחיר ויכנסו לעולמה של אלפא רומיאו או ישדרגו את הג'וליה הוותיקה שלהם, יזכו במכונית עם חתיכת אופי, וזה כבר הרבה יותר קשה להשיג היום.