נעים להכיר. ניר שקד בן 44 מכונאי רכב בהכשרתי, דור שלישי של חובבי ג'יפים ונולדתי בבית שבו תמיד היה ג'יפ, לא ג'יפון אלא JEEP, ואת השטח אני חי מאז שאני ילד קטן ועד היום, כשבבעלותי Jeep CJ7 מדוגם.
את הלנד רובר דיסקברי קיבלתי למבחן בהפתעה מחולטת - "קח את הרכב לכמה ימים, סע איתו בשטח, תאתגר אותו וספר לנו מה אתה חושב עליו ועל היכולות שלו". מבחינתי זאת הייתה הזדמנות לברר האם "החדש" עומד מאחורי המוניטין שבנו לו אבותיו, אבל לפני הכל בואו להכיר את אבותיו.
לפני כ-35 שנים החליטו בלנד רובר לנסות ולחבר בין שני עולמות, בין הריינג' רובר המפואר והמפנק לדיפנדר המקורי שידע שטח קשוח מהו. בשעה טובה, בשנת 1989 נולד הדיסקברי; עיצוב קובייתי, שלוש דלתות בלבד (בהמשך התווספה גרסת 4 דלתות) עם דגש על פרקטיות ונוחות עם המון נפח ותאי אחסון ולא מעט פינוקים כמו חלון שמש כפול, משענות יד לנוסעים מאחור, ועוד המון פיצ'רים שלא היו מקובלים ברכבי שטח קשוחים ממוצעים בשוק. היצע המנועים היה נדיב, החל ממנוע בנזין בנפח שני ליטרים דרך מנוע דיזל בשרני ועד מנוע V8 עוצמתי (שלא הגיע לארץ כמדומני).
בשנת 1998 הוצג הדור השני כשגולת הכותרת הייתה TD5 (דיזל), מנוע חדיש ומתקדם בעל 5 צילינדרים בהזרקה ישירה ונפח של 2.5 ליטרים. הרכב צויד במערכת בקרת משיכה אלקטרונית והפך לאחד מהחלוצים בתחום הבקרות האלקטרונית לנהיגת שטח, שלמעשה קרצו גם למי שחשש מאתגרים קשוחים בשטח. הדור השני התאפיין במראה דומה מאוד לדור הראשון אך שונה ממנו בצורה שלא ניתן היה להתבלבל בכלל את מי הוא ירש. הדור הבא המכונה LR3 כבר היה שיא החידושים והמודרניזציה עם עיצוב חדשני שעדיין שמר על קווי המתאר שהולכים אחורה עד לדור הראשון (קובייה עם חלונות ענקיים, כן?), מתלי אוויר נפרדים ושפע של גאדג'טים ואלקטרוניקה שחס וחלילה הנהג לא יצטרך להתאמץ!
הדור הרביעי עבר שינוי עיצובי שהמשיך את הקווים של קודמו והתקדם טכנולוגית בצורה משמעותית מה שהתבטא בתיבות הילוכים מתקדמות, מנועים משופרים ואמינות גבוהה מקודמיו, וזה מביא אותנו לדור החמישי והמחודש שלשמו התכנסנו פה היום.
תקציר
עיצוב ותא נוסעים: קצת שמרני עם נגיעות של מודרניות, שונה לחלוטין מהקווים הכלליים של אחיו הגדולים. איכות חומרים והרכבה טובים כיאה לרכב בתג מחיר שכזה.
איכות נסיעה ואבזור: איכות הנסיעה מצוינת. מסוג הרכבים שאפשר לנהוג בהם שעות ולא להרגיש. האבזור והפיצ'רים הרבים מאפשרים המון התאמות לנוחות ותפעול הרכב.
ביצועים והתנהגות: בכביש תחושה של רכב ספורט, למרות הגודל והמשקל שמן הסתם מגבילים בפיתולים. בשטח, למרות הרושם הראשוני של רכב מנהלים עם קצת יכולות שטח, הוא הציג יכולות שטח מפתיעות.
למי מתאים: למנכ"ל שרוצה להגיע בסטייל למשרד ועדיין לשמור על האופציה להצטרף לחבר'ה שלוחצים לטיול ברמת הגולן
מחיר עדכני למועד המבחן: 711,000 שקל
העיצוב פחות מרובע מהדורות הקודמים
משלב בין יוקרה...
...לשטח
עיצוב ותא נוסעים
העיצוב של הדור החמישי נותן תחושה של SUV מנהלים מפונפן ושמרני, מצד אחד פאר ונוחות, ומהצד שני לא מנקר עיניים. איכות החומרים וההרכבה מצוינים כיאה לרכבים ברמה ובתג מחיר שכזה. מבחוץ הוא יפה, מודרני ושמרני, עד לדור הנוכחי לנד רובר שמרו על קווי מתאר שממשיכים את העיצוב של הדור הראשון, בדור הנוכחי שינו לחלוטין את העיצוב כך שהוא דיי מיישר קו עם העיצוב העדכני של משפחת לנד רובר ועדיין הוא לא זה שיגרום לאדם הממוצע לסובב את הראש למבט שני. ברמה האישית, יש לי רגשות מעורבים לגבי העיצוב של החלק האחורי - האי-סימטריות עם לוחית הרישוי שבצד, עוד לא החלטתי אם אני אוהב את זה או לא. ואולי בכל זאת זה מה שיגרום לאנשים לסובב את הראש למבט שני ולשאול את עצמך "מה מוזר פה?".
מבחינת הנדסת אנוש, משענות היד המתקפלות מזכירות לי את משענות היד במשאיות של שנות ה-80 עם גלגלת הכיוון מלמטה שמיותרות לחלוטין לטעמי, דבר נוסף שהפריע לי בסביבת הנהג הוא הכיסוי שחובק את מוט ההגה, הוא בולט למטה בצורה שלבחור גדול כמוני (1.86 מטר על 100 ק"ג וצפונה של עוצמה) זה מפריע לצאת מהרכב, ברך ימין נפגשה עם הכיסוי הזה בכל יציאה וכניסה למושב, יתכן ובעלי מידות צנועות יותר לא יתקלו בבעיה.
נושא האלקטרוניקה הוא נושא בפני עצמו, מערכת ה-PIVI PRO של לנד רובר היא מערכת הפעלה טובה, ידידותית ונוחה לתפעול. ניתן לתפעל דרכה כל דבר ברכב עם אנימציית המחשה מרשימה, אך כל טביעת אצבע נשארת באופן בולט על המסך, היום כבר יש מסכים מתקדמים יותר, שלבטח יתאימו לרכב ברמה כזו, אבל זו בעיה ידועה ולא רק של לנד רובר.
לעומת המולטימדיה המוצלחת, את כפתורי הרכב פחות אהבתי. הם פחות ידידותיים למשתמש - מיקום כפתורי החלונות לא ארגונומי (במקומם ישנם כפתורי כיוון המראות) כפתור הווליום של מערכת השמע בכלל היה תעלומה כשהוא מסתתר היטב לפני ידית ההילוכים, ללא סימון או אזכור שזאת הפונקציה אותה הוא משרת. אבל מספיק תלונות! מדובר במכונית מבית לנד רובר והשם מחייב! יורדים לשטח.
תא הנוסעים נח ומרווח, שקעי טעינה לכל נוסע, תאורת פנים שנדלקת בנגיעה, שפע אפשרויות אחסון ופינוקים וגם ריפוד המושבים מרגיש כמו כל רכב יוקרה מהשורה הראשונה. אבל, ויש אבל גדול, נוחות הכניסה לשורה השלישית מסורבלת גם באופן הזזת המושבים של השניה וגם ומבחינת הכניסה עצמה.
לטובת הובלת כבודה יש הפתעות - המושבים האחוריים מתקפלים בלחיצת כפתור ואפילו ישנה אפשרות להנמיך ולהגביה את החלק האחורי של הרכב (מתלי אוויר) לנוחות הכנסת הכבודה. ולמרות שיש תא מטען גדול ומרווח המגיע עד נפח של 1,137 ליטרים דיי מרשימים, כשממקמים את שורת המושבים השלישית למצב ישיבה הנפח יורד משמעותית ל-258 ליטרים בלבד.
מבפנים הכל Fine
מתלי האוויר מנמיכים את הרכב לכניסה ויציאה קלה יותר
גם בשורה השנייה מרווח ונעים
איכות נסיעה ואבזור
סה"כ הדיסקברי משרה אווירה רגועה ונוחות שמאפשרת לנהוג שעות ולא להתעייף. אני כאחד שרגיל לרכב שטח קשוח של פעם (שנת 81 לצורך הדיוק) הייתי ממש מוקסם מנוחות מתלי האוויר ובכלל מהתחושה שהרכב עולה לגובה בלחיצה במסך. הפינוק של לצאת מדלת של רכב (דלת!! עוד פינוק שאין אצלי!) והוא מנמיך את עצמו, רק שלא תתאמץ זה פשוט וואו לאחד כמוני. גם בידוד הרעשים מצוין ולפעמים התחושה מזכירה נסיעה ברכב חשמלי.
סביבת הנהג מפנקת. הרכב מאובזר בשלל התאמות אלקטרוניות עד התאמות אישיות של הרכב, החל מרמת התערבות הבקרות דרך התאמת מסך לוח השעונים למגוון תפריטים (אפילו מסך הניווט יכול למצוא מקום שם) ועד שליטה חשמלית בגג השמש גם ממושב הנהג, רק חבל רק שווילון גג השמש לא אטום ולכן מבודד ומסנן היטב את השמש ובימים חמים כמו אלו שבהם נבחן הרכב, מרגישים את הקרנת החום על ראשי הנוסעים.
ביצועים והתנהגות
הדיסקברי המעודכן מציע 4 יחידות הנעה, שתיים בנזין ושתיים דיזל (למעשה אחת עם שני הספקים שונים), רכב המבחן מצויד בגרסת הדיזל החלשה - מנוע דיזל 6 צילינדרים טורי בנפח 2,997 סמ"ק עם 249 סוסים "אימתניים" המגיעים ב-4,000 סל'ד (השנייה עם 300 כ"ס נותרה בניכר) ומשודך לתיבה אוטומטית בעלת 8 הילוכים.
למרות המשקל העצמי של 2,437 ק"ג, הדיסקברי יודע להאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש בזמן של 8.1 שניות ולהחזיר 100 ק"מ על כל 8.3 ליטרים של דלק. מיותר לציין שאופי הנהיגה שלי לא היה הכי חסכוני, אדם כבד, רגל כבדה, אתם יודעים...
המנוע מתמודד בצורה נינוחה במהירות שיוט, בלי דרמות בתא הנוסעים, החלפת ההילוכים חלקה ולא מהוססת גם בלחיצה אגרסיבית על דוושת ההאצה. אחד הדברים שבלנד רובר הצליחו לעשות הוא לייצר מנוע והתנהגות של מנוע דיזל מבלי שיושבי המכונית ירגישו את החספוס "הדיזילי" למעט הנהג שנהנה משפע של מומנט בכל רגע נתון.
אם תצטרכו, יש גם שורה שלישית. אבל הכניסה לשם מסורבלת
ואז גם בתא המטען נשארים רק 258 ליטר
אבל בקיפול כבר יש 1,137 ליטר שימושיים לטיול השטח שתמיד רציתם
יכולות שטח
את הדיסקברי לקחנו לצפון לטיול מעיינות כדי להתקרר בימי השרב. אופי המסלול ברובו כיפי וברמת קושי בינוני כשמידי פעם יש מקטע מאתגר קצת יותר, כאלה שמרבית בעלי הדיסקברי יעדיפו לעשות פרסה ולמצוא דרך חליפית. טיפסנו מעלות עם דרדרת, הצלבות ומדרגות קלות. צלחנו מעברי שטח מאתגרים יותר ומאתגרים פחות ולסיום שכשכנו במעיינות המקסימים של דרום רמת הגולן. גם כשזה נראה דרמטי, הדיסקברי לא ממש הביע התנגדות או תלונות, אז מה איפשר לו את זה?
לנדרובר נכנעו למודרניזציה ונטשו את שלדת הסולם המוכרת לטובת שלדה אחודה ואיתם את הסרנים החיים לטובת מתלי אוויר אלקטרוניים נפרדים שרחוקים שנות אור טכנולוגית אחד מהשני. הרכב מצויד במערכת השטח המוכרת של משפחת לנד רובר בשםtarrain response 2 בקרת תנועה בשטח שכוללת מצב אוטומטי, נעילת דיפרנציאל אחורי אקטיבית, בקרת ירידה במדרון, בקרת צליחת מעבר מים – כן כן הרכב ישמור שלא תכנסו לשוט בעומק של יותר מ-90 ס"מ (תוך אזהרה לא להיכנס למים זורמים שהרכב לא יסחף) ועוד שלל בקרות הנשלטות מאין סוף חיישנים ומחשבים. על מערכות אלו מה תפקידם וכיצד הן פועלות, אפשר לכתוב מאמר שלם אבל אנחנו לא כאן לנסות להבין איך זה עובד.
כמו שכבר הבנתם אני בא מעולם של נהיגת שטח "של פעם", עולם שבו הנהג צריך לראות את תוואי השטח, לתכנן את המסלול, למקם את הגלגלים במקום המתאים בכדי שלא יאבדו אחיזה, לשמור על מומנט וגם רגל יציבה ורגישה על המצערת לא תזיק, אבל זה לא הכל - הג'יפאי של פעם צריך להכיר היטב את מגבלות הרכב שבו הוא נוהג, זה העולם שבו נמצא הדור הראשון של הדיסקברי.
בדור הנוכחי זה כבר משהו אחר (ואני מתייחס פה לנהג לא מנוסה ולא לשועלי השטח הרציניים) הנהג לא צריך להיות מומחה גדול, וזה לא דבר רע בהכרח, הוא צריך לכוון את ההגה לכיוון הרצוי להחזיק את דוושת הגז יציבה בלחיצה עדינה (לא חייב, יש בקרת זחילה למי שרוצה) ולסמוך על המתכנת של לנד רובר שהוא יודע מה הוא עשה ועל המכונית שתמצא את הקצב והדרך שלה לטפס אט אט מעבר למכשול.
במסך ה-Pivi Pro מוצגת אנימציה יפה, צבעונית ומודרנית של מערכת ההנעה של הרכב ותוך כדי תנועה ישנו חיווי מדויק באיזה מצב נמצא כל מתלה, איזה גלגל מאבד אחיזה (הנהג אפילו לא מרגיש בזה כי מערכות הבקרה מפצות מיד, לידיעה בלבד) ויש אפילו חיווי של מצב נעילת הדיפרנציאל המרכזית והאחורית שננעלות ומשתחררות לפי הצורך באופן אוטומטי ולפי הצורך.
בהתחלה אי אפשר שלא להתלהב מהאנימציה אך בפועל לא מצאנו לזה שום תועלת פרקטית, משום שהבקרות לא מצריכות התעסקות מצד הנהג אבל איך אומרים? "טוב לדעת". במקום זה מצאתי את מסך המצלמות ההיקפי (בהגדרת מצב שטח) כשימושי הרבה יותר. המצלמות מאפשרות לראות בלייב את השטח המת שמול הפגוש הקדמי וזווית על כל גלגל קדמי, מה שמקל על ההחלטה לאן לכוון את הגלגלים, בקיצור אפילו את המכוון אפשר לפטר.
יבצע כמעט כל משימה בשטח, רק שהוא עולה מעל ל-700 אלף שקל...
תצוגות השטח חביבות, אבל הכל גם ככה אוטומטי
למנכ"ל שיורד לשטח
סיכום
הדיסקברי משלב בין יוקרה ויכולות שטח מצוינות. מרווח הפנים, נוחות הנסיעה בכביש ואפשרויות אחסון רבות לצד טכנולוגיה מתקדמת לשטח ולכביש הופכים אותו להרבה יותר מעוד SUV מנהלים יוקרתי, אלא גם לרכב שטח אמיתי שיודע לספק הנאה מנהיגה בכל סיטואציה.
ובכל זאת, ספק אם הרוכשים שיצטרכו להיפרד מסכום עתק תמורתו יבחרו לרדת דרומה לטיול ב"נחל נקרות" או "ציר המעיינות", מה שאני כן יכול לומר להם בביטחון זה שהוא לא יהסס לבצע כמעט כל משימה שתקרה לפניו ועם נהג קצת יותר מנוסה אפילו מעבר לזה.
מהיכרות אישית עם הדורות הראשונים עולה בראשי השאלה איך יעמוד הדיסקברי החדש במבחן הזמן שבו הדורות הראשונים קצת לוקים בחסר? ימים יגידו. ועד הפעם הבאה, אני חוזר "לברזלים" שלי.