$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

BYD סיל U פלאג-אין במבחן: מטען חורג

את הסיל U פגשנו לראשונה בגרסתו החשמלית, אך גרסת הפלאג-אין שלו יכולה לקרוץ לאלו המפחדים מהמעבר הגורף לחשמל בזכות הנעה היברידית מתקדמת. מה ההבדלים?

רן סגל   19.01.25 - 17:01
Getting your Trinity Audio player ready...
צילום: רן סגל
צילום: רן סגל
BYD היא אולי אחת מהיצרניות הסיניות המוכרות ביותר בתעשיית הרכב העולמית. היא זו שמאיימת על טסלה בתחום החשמל, היא מייצרת ומוכרת סוללות ליצרניות שונות, היא יודעת לייצר גם מנועי בנזין, אוטובוסים (תשאלו את האמריקאים) רכבים מסחריים ובכלל, היא לא ממש מתכוונת לעצור בקרוב, כשגם מותג היוקרה שלה יגיע בקרוב. אהה, רגע, היא רק בת 22.

ואיך כל זה קשור לשוק המקומי? ובכן, אין ספק שהמותג כבש לא מעט לבבות ישראלים, האטו 3 הוא הרכב הכי נמכר בישראל שנה שנייה ברציפות (לא רק החשמלי, אלא בכלל), היבואנית מתכוונת להרחיב עוד ועוד את היצע הדגמים, ומכאן ברור לכם שהיא מסתכלת למובילות הטבלה הוותיקות והמנוסות בלבן שבעיניים. אחת הדרכים להתחיל לנגוס בעוגה, היא לצאת מתחום החשמל והדגם הראשון שמגיע הוא הסיל יו DMi – Dual Mode intelligence או "סופר הייבריד", למעשה דגם פלאג-אין מתקדם, ואחריו נפגוש פה גם במכונית הסדאן סיל 05 DMi.

טוב, אם אתם רוצים לקרוא ממש בהרחבה על הסיל U, כנסו למבחן הקודם שערכנו לו, כי הפעם נהיה ממוקדים יותר ובדגש על יחידת ההנעה.

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: העיצוב החיצוני נאה, גם אם אינו פורץ דרך. תא הנוסעים אלגנטי ואיכותי. השימושיות טובה מאוד והנדסת האנוש דורשת הסתגלות.
איכות נסיעה ואבזור: הכיול רך עם תגובת בולם ראשונית נוקשה לצד ריסון חסר. רשימת האבזור ארוכה ומערך הבטיחות מקיף, גם אם לא תמיד מהוקצע.
ביצועים והתנהגות: הביצועים מספקים לכל התנהלות שגרתית, אך בגרסה נטולת הטורבו לא יזיק עוד כוח. הטווח החשמלי יספיק להתנהלות יומית ארוכה בגוש דן למשל. התנהגות הכביש אינה ספורטיבית.
למי מתאים: אם אתם רוצים להרגיש ברכב חשמלי מבלי לחשוש מהטווח או להתפשר על גודל ואבזור.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-209,990 שקל (רכב המבחן 209,990 שקל)
העיצוב נותר זהה, למעט סבכה קדמית פתוחה העיצוב נותר זהה, למעט סבכה קדמית פתוחה
עיצוב ותא נוסעים
מבחוץ העיצוב של הסיל U אינו מצועצע או שופע ניקלים מוגזמים, כשהגימורים השחורים מוסיפים עניין אפילו אם לקחתם רכב בצבע לבן. ההבדל מגרסתו החשמלית הוא בחזית, כאשר הפעם במקום סבכה אטומה ישנו אחת "פתוחה" בסגנון שמזכיר קצת... זימים? טוב, בכל זאת סדרת ה"ים".

מבפנים אין שום הבדל עיצובי - האווירה אלגנטית ואיכות החומרים וההרכבה גבוהה. גם תחום הנדסת האנוש אינו שונה – תפעול מרובה ממסך המגע הענק (המסתובב על צירו, ובמצב אנכי הוא פשוט מוגזם), מה שדורש הסתגלות, בעיקר לטובת תפעול בקרת האקלים, כשבכל זאת דאגו לכמה כפתורים פיזיים למשל לעוצמת השמע ובורר מצבי הנהיגה, זאת לצד תפעול יעיל מההגה אפילו לבקרת האקלים (עוצמה וטמפרטורה).

המושבים הקדמיים רחבים ונוחים גם לאורך זמן, אך נציין את עיצובם הספורטיבי משהו שכולל משענת ראש מובנת שאינה מתכווננת ואינה מאפשרת הזזת הראש לאחור (או אם תרצו, תחושה שתמיד משהו דוחף אתכם). שדה הראייה טוב, למעט מבט לאחור הנתקל בשמשה צרה, אך המצלמות ההיקפיות מעולות. המושב האחורי נותר גם כן ללא שינוי, ויאכלס שלושה אנשים.

וגם בתא מטען אין שום הפתעות. הנפח נותר זהה לחשמלי, על 425 הליטרים השימושיים שלו, לצד סף העמסה גבוהה רצפה מתכווננת ליצירת שטח העמסה אחיד ותחתיה כמה תאים בודדים, וללא אביזרי נוחות נוספים כמו וויי תליה למשל.
תא הנוסעים זהה לאח החשמלי תא הנוסעים זהה לאח החשמלי
המושבים רחבים ונוחים לאורך זמן, אך משענת הראש “הספורטיבית“ לא תמיד נוחה המושבים רחבים ונוחים לאורך זמן, אך משענת הראש “הספורטיבית“ לא תמיד נוחה
הנפח זהה לחשמלי, 425 ליטר שימושיים, אך גם כאן ללא וויי תלייה למשל הנפח זהה לחשמלי, 425 ליטר שימושיים, אך גם כאן ללא וויי תלייה למשל
איכות נסיעה ואבזור
הסיל U פלאג-אין ממשיך להיות עקבי ודומה לאחיו החשמלי, כאשר גם בסעיף הנוחות הוא נותר רך ובהתאם גם לא מרוסן, עם מספר נדנודים אחרי פס האטה למשל כמו גם תגובת בולם ראשונית נוקשה. כושר התמרון טוב מאוד.

בדרך בין-עירונית הוא ינוע על מתליו בכביש גלי ויזכיר לנו את אלו שחיבבו את האמריקאים של שנות ה-70. בידוד הרעשים טוב, כשבעיקר נשמעים רעשי כביש ומתלים.

לגרסת ה-DMi יש בפועל רמת גימור אחת "בוסט" שמקבילה לרמת הגימור הגבוהה של הסיל U החשמלי (דיזיין). יש כאן את מסך המולטימדיה הגדול יותר ("15.6), שני משטחי טעינה אלחוטיים, תצוגה עילית, וכמובן את כל האבזור "הבסיסי" הכולל מושבים חשמליים, מחוממים ומאווררים, תא מטען חשמלי, חישוקי "19 ועוד ועוד... תחום הבטיחות מקיף ונציין את בקרת השיוט שומרת הנתיב שהתעקשה להיצמד לימין ובעלת תיקוני היגוי חדים שלא פעם גרמו לח"מ לוותר עליה.
הנדסת האנוש דורשת הסתגלות עקב השימוש הנרחב במסך המגע הנדסת האנוש דורשת הסתגלות עקב השימוש הנרחב במסך המגע
גם מאחור אין הבדל לעומת הסיל U החשמלי, ותוכלו להכניס כאן שלושה מבוגרים גם מאחור אין הבדל לעומת הסיל U החשמלי, ותוכלו להכניס כאן שלושה מבוגרים
ביצועים והתנהגות
לסיל U פלאג-אין שתי יחידות הנעה, האחת עם הנעה קדמית, מנוע 1.5 ליטר אטמוספרי והספק משולב של 218 כ"ס (8.9 שניות ל-100 קמ"ש ) והשנייה עם הנעה כפולה, מגדש טורבו ו-324 כ"ס (5.9 שניות ל-100 קמ"ש). אנחנו בזו החלשה.

ראשית נסביר שה-DMi אומר שתוכלו לנסוע על חשמל בלבד או שמנוע הבנזין יתמוך בזה החשמלי (טורי, ויטעין את הסוללה) או בשילוב נוסף בו מנוע הבנזין מניע גם הוא את הגלגלים (מקביל). שיטה זו של הנעה היברידית מזכירה את זו הקיימת בהונדה למשל. בורר מצבי ההנעה מאפשר בחירה בין נהיגה היברידית (טורי/מקביל להחלטת המערכת) או חשמלית בלבד, כאשר בסף של 25% מהסוללה (או יותר מכך לפי בחירת הנהג) מנוע הבנזין יתעורר כך או אחרת, ובכל מקרה המעברים בין סוגי ההנעות השונות לא מורגש.

אופן צבירת הכוח לינארי ודי שטוח, אין כאן תחושה של כוח מתפרץ כמו ברכבי פלאג-אין בעלי טכנולוגיה שונה, שכן ההנעה העיקרית היא חשמלית. הכוח יספיק לכל התנהלות שגרתית והסיל יו DMi לא יתקשה בעליות או בתאוצות ביניים, אבל התחושה היא שרוצים יותר כוח. כמו כן כאשר הרכב פועל במצב הטורי צליל המנוע קבוע ולא משתנה ביחס לתגובות דוושת ההאצה, מה שיוצר רעש מונוטוני בתא הנוסעים.

הסוללה כאן בקיבולת 18.3 קוט"ש מבטיחה טווח חשמלי של 80 ק"מ, בפועל השגנו כ-68 ק"מ. טעינה ביתית (תלת פאזית) אורכת שעתיים (15%-100%) ויש גם טעינה מהירה, אבל אל תתלהבו יותר מידי, מדובר בהספק של 18 קילוואט ותחכו 35 דקות (30%-80%).

היצרנית מספקת נתון צריכת דלק משולב, לאלו שלא יקפידו להטעין, העומד על 15.6 ק"מ לליטר, גם במקרה זה ולאחר שסיימנו לנהוג על חשמל בלבד, השגנו נתון של 13 ק"מ לליטר. לא רע ביחס לכך שמרבית הקילומטרים ה"היברידיים" בוצעו ברכב מלא וזאת כמובן מבלי להטעין. ככל שתטעינו, כך תשפרו את צריכת הדלק כמובן.

ושוב חוזרים לאח החשמלי, כי אל תחפשו פה התנהגות כביש עם תחושה ספורטיבית, היא ממנו והלאה. רכינת המרכב מורגשת, ההיזון החוזר מההגה והבלמים כמעט ואינו קיים, ההגה רך מאוד, ופחות רך בבחירת כיול ספורטיבי. אותה רכות מתלים שתאותת על המגבלות, תטלטל את הרכב במעבר שיבוש או גל בכביש, כשעל כביש סלול האחיזה גבוהה.
המעברים בין סוגי ההנעות כמעט ולא מורגש המעברים בין סוגי ההנעות כמעט ולא מורגש
סיכום
הסיכום למבחן לגרסת הפלאג-אין של BYD סיל U היה פשוט, משום שלמעט סוג ההנעה, הוא זהה לאחיו החשמלי. האבזור עשיר, הוא מרווח, שימושי ובטיחותי (הוא חתום על 5 כוכבי ריסוק), ואם כבר נסגרתם על הסיל U אבל אתם חוששים מהמעבר לחשמל, הוא יספק לכם את התחושה החשמלית, מאחר וגם כך רוב הנסיעה מתבצעת באמצעות המנוע החשמלי, ובנסיעות ארוכות אין ממה לחשוש שכן הוא הופך היברידי ותוכלו (גם ללא נסיעה חשמלית בלבד) להגיע בתנאי אמת למעל ל-750 ק"מ (ומעל ל-800 ק"מ כולל נסיעה חשמלית בלבד).

אז האם לרוץ ולקנות? ובכן, ראשית מומלץ לעשות נסיעת מבחן ולבדוק האם נוחות הנסיעה מתאימה לכם, וסעו איתו בכמה סוגי כבישים. אם בא לכם תחושה ספורטיבית יותר, גם כאן אולי שווה לשקול את הגרסה החזקה בשם הכוח ולא בהכרח בשם התנהגות הכביש ויש כמובן את נושא העידון של מערכות הבטיחות. ויש גם סיני אחד חדש, ג'אקו J7 פלאג-אין שזול ממנו ב-7,000-20,000 שקל (בהתאם לרמת הגימור) ומציע יחידת הנעה חזקה יותר ועוד כמה קילומטרים לטווח.