עליה בשיעור של 7% (לעומת התקופה המקבילה אשתקד) במספר תאונות 'פגע וברח' בישראל, במסגרתם ניזוק רכב ע"י רכב אחר, ללא שהושארו פרטים ע"י הנהג הפוגע. על פי נתוני הסקר שנערך ע"י פורום הנזיקין, זו השנה השמינית ברציפות.
14.6% מהפניות למוסכים ו/או לחברות הביטוח לצורך תיקון נזקי פח במהלך המחצית הראשונה של שנת 2024 היו בגין תאונות פגע וברח. הסקר שתכליתו לאמוד את תופעת תאונות הפגע וברח בישראל (סוקר נזקי רכוש בלבד) נערך החל משנת 2016, במסגרתו מנותחים מידי שנה 1,050 טפסי הודעות על תאונות אותם מלאו המבוטחים לאחר קרות הנזק. מדוע בעצם חלה עליה רציפה במספר מקרי הפגע וברח?
המשטרה סוגרת תיקים מחוסר עניין לציבור
עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום תביעות בלשכת עורכי הדין: מרבית התיקים נסגרים בשל חוסר עניין לציבור. חלה ירידה במידת הציות של הציבור לחוק, כפועל יוצא של תחושת ההפקרות והיעדר אכיפה. לדבריו, המציאות מלמדת כי בשל מגבלות של כוח אדם ותיעדוף לקוי של עבירות רכוש, אף אם מועברים חומרי חקירה למשטרה שמצביעים על הנהג שפגע וברח, הסבירות כי ימוצה עימו הדין – נמוכה. לדבריו, אומנם קיים בהחלט סיכוי כי הנהג יזומן לחקירה, אך בפועל, האפשרות שיוגש כנגדו כתב אישום, קטנה מאוד ולרוב, תיקים מסוג זה נסגרים בשל חוסר עניין לציבור. למעשה, מוסיף עו"ד ורשה, כי הגורם היחיד שניתן לסמוך עליו כי יעניק סעד לניזוקים, במקרה בו יצליחו להרים את נטל הראייה לגבי הגורם הפוגע – זה בית המשפט. יודגש כי העלייה בשכיחות המקרים חלה באופן עקבי ב-8 השנים האחרונות.
עו"ד אסף ורשה (צילום שחר כלב)
החמרה בענישה לא תעזור - צריך לעבות את מערך האכיפה
פרופסור רוני פקטור, חבר במכון לקרימינולוגיה והפקולטה למשפטים, באוניברסיטה העברית בירושלים: החמרה בענישה לא תעזור, צריך לעבות את מערך האכיפה. לפי תיאוריית הבחירה הרציונלית, אנשים עשויים לבחור לעסוק בפעילות בלתי חוקית אם הם מאמינים שהתגמול הפוטנציאלי עולה על הסיכונים הכרוכים בכך. קבלת החלטות פלילית מושפעת ממספר גורמים, כולל הסבירות להיתפס ולהיענש והעלויות שנגזרות מהיתפסות. בגלל מחסור במשאבים, היכולת של משטרת ישראל לאכוף ולחקור עבירות רכוש קלות היא מועטה. התגמול הפוטנציאלי במקרה הזה הינו חיסכון של תשלום השתתפות עצמית או תשלום של מלוא הנזק באופן עצמאי.
המחקר הקרימינולוגי מצביע על כך כי להגדלת העונש יש לרוב יכולת מוגבלת לצמצם התנהגות עבריינית וכי לתפיסת הסיכוי להיתפס יש השפעה משמעותית יותר. אי לכך, נדמה כי הדרך להפחית את המוטיבציה לעבור על החוק עוברת דרך הגברת האכיפה ולא באמצעות החמרת הענישה. כלומר, גם אם למשל יגדילו את הקנס בגין ביצוע עבירה זו בצורה משמעותית ואולי אף יצמידו לה ענישה של שנת מאסר בפועל, עדיין, סביר להניח שלא יהיה בכך משום להפחית את הישנותה. לצורך כך, צריך להגדיל את מערך אמצעי האכיפה הפורמליים, כדוגמת הצבת מצלמות, עיבוי כוחות שיטור וכו'
הציבור מנרמל עבירות
האנתרופולוג תמיר ליאון, חוקר תרבות צעירה, מנהיגות והחברה הישראלית: מגמה מדאיגה של נרמול עבירות שהופכות לנורמות.
סיבה ראשונה: המצב הכלכלי. ההרעה שחלה באיתנות הפיננסית של אזרחי ישראל וחוסר יכולת להתמודד עם הוצאות לא מתוכננות, כדוגמת פגיעה ברכב צד ג'. המחשבה היא נטו כלכלית ואגוצנטרית. זאת כמובן לצד העובדה כי כאשר המצב הכלכלי מורע, רמת האלימות עולה, וקיימת נטייה ליטול סיכונים לא מחושבים.
סיבה שניה : רמת המשילות. כלומר, הסיכוי שייתפסו אותי. קיים נרמול של עבירות שהופכות לנורמות, והציבור מתאים את עצמו לתרבות.
סיבה שלישית: רמת הסולידריות. בראשיתה של המלחמה ראינו מופעים מרהיבים של לכידות חברתית, אולם ככל שחולף הזמן, הציבור חוזר אל סורו.
חינוך תעבורתי
עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק: תוצאה ישירה של היעדר נוכחות משטרתית וקיצוץ בתקציבי חינוך. יעקב מציין שהתופעה שבה נהגים פוגעים בטעות בכלי רכב חונה ומסתלקים ממקום התאונה מבלי להשאיר פרטים היא בזויה והיא תוצאה של חינוך לקוי והיעדר נוכחות משטרתית וענישה מרתיעה. לא פעם נתקלנו בסרטונים של נהגים אשר פוגעים בשוגג בכלי רכב חונה ובמקום לעצור ולהשאיר פרטים פשוט בורחים ממקום התאונה. כאשר מקלים ראש בתאונה כזאת נוצר הרושם אצל הנהג כי הדבר מקובל ולא מהווה פגיעה חמורה. אסור לנו כחברה להקל ראש בתופעה כזאת והדברים חייבים להתחיל כבר בחינוך ילדינו בבתי הספר. עלינו לחנך אותם לא רק לכבד איש את רעהו אלא גם לכבד את הרכוש של אחרים שלעיתים עולה גם כסף רב ופגיעה בו מהווה עוגמת נפש מעבר לנזק הכספי.
דווקא עכשיו, כאשר החינוך לבטיחות בדרכים בקרב בני הנוער כה חשוב, קורה דבר הפוך. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים וברלב"ד מקצצים בכסף שמיועד לחינוך לתעבורה בקרב תלמידי כיתות י'. במקום לחזק את ערכי הנהיגה והכבוד אצל דור הנהגים הבא התקבלה החלטה לא ברורה לקצץ בכסף לחינוך. פעולה כזו תהווה פגיעה ישירה בתהליך הכשרת הנהג, עלולה לגרום לעליה בתאונות הדרכים של הצעירים ולהוות מסר חינוכי שלילי. בית הספר הוא מקום מצוין לחנך ולהסביר לצעירים את מהות הנהיגה הבטוחה, לקיחת אחריות, הכבוד בכביש והחשיבות של שמירת החיים והרכוש של שאר משתמשי הדרך. את הקיצוץ הזה יש לעצור ולמנוע.
במקביל במשטרה לא יכולים להקל ראש בתאונות הפגע וברח גם אם הן רק רכוש. יש להשקיע מאמצים לתפוס את אותם נהגים שפוגעים ברכוש ולא משאירים פרטים ולהעניש בחומרה על מנת יראו וייראו.
עו"ד יניב יעקב - מנכ"ל עמותת אור ירוק (צילום: עמות אור ירוק)
פגיעה ללא הותרת פרטים – האם זו באמת עבירה?
תקנה 145 לתקנות התעבורה קובעת כי היה והרכב שניזוק עומד ללא השגחה, או שבעל הרכוש או הממונה עליו לא היה במקום, ישאיר נוהג הרכב המעורב בתאונה או בפגיעה הודעה בכתב על גבי הרכב שניזוק, במקום בולט לעין ובה יפרט את המידע הרלוונטי. כמו כן, סעיף 2 לתקנה קובע כי מחובת הנוהג ברכב להודיע תוך 24 שעות ממועד קרות התאונה לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה או הפגיעה על אירועה ויפרט שמו ומענו, זולת אם מסר את הפרטים לשוטר שנזדמן במקום ושמו או מספרו של השוטר ידועים לו.