כמה קרוב, ככה כואב. זה היה יום מטלטל מבחינה רגשית עבור מדינה שלמה. שגיא מוקי ביצע דרך ארוכה, השכיח יומיים של אכזבות בריו והיה רחוק ניצחון אחד מזכייה במדליה. הג'ודוקא הישראלי שהגיע לריו עם פציעה בגב, הצליח לסחוב את ארץ ישראל ולגרום לה להאמין מחדש בספורטאים שלנו, אך הפסיד בקרב על הארד וחזר מהמשחקים האולימפיים בידיים ריקות.
ההפסד הזה הזכיר במעט עד כמה הג'ודו הוא ספורט אכזרי, ועל ההבדל הדק שבין שמחה לעצב. למרות שסיים רק חמישי, צריך לזכור שמדובר בהישג למוקי, עבורו זה היה יום הירואי, שהסתיים בשיברון לב. בסיום הקרב הג'ודואי היה נראה שבור, כשהוא הבין שפספס הזדמנות פז שתחזור רק בעוד ארבע שנים. מחר (שלישי) ירדן ג'רבי תעלה על המזרן בריו, ותנסה להרים מחדש את המורל הישראלי, בתקווה שאולי היא תצליח להתקרב צעד אחד יותר משגיא מוקי.
"כואב לי לבוא לדבר. בחודשים האחרונים, עברתי את הדברים שהכי קשה לספורטאי לעבור", חשף מוקי בכאב, "בחודש האחרון פרצתי שני דיסקים. לא התאמנתי בכלל במשך שלושה שבועות וגם לא עשיתי אימון אחד כמו שצריך. היום רציתי לסיים על הפודיום, אבל זה לא הסתדר לי בסופו של דבר".
יחד עם זאת, הג'ודואי לקח אחריות על ההפסד: "זה לא תירוץ, החלום הכי גדול שלי להיות פה. לא באתי מוכן כמו שצריך, אבל הצלחתי להתגבר על זה בקרבות שהיו לי. אני אקח הפסקה קטנה, אבל לא אפרוש, אמשיך לאולימפיאדת טוקיו 2010 ואמשיך להילחם על החלום שלי".
יום בלתי נשכח לשגיא מוקי (getty)
ההבדל הדק שבין שמחה לעצב (getty)
"זה היה כל כך קרוב, אבל מצד שני גם מאוד רחוק", תיאר את התחושות אורן סמדג'ה, מאמנו של מוקי, "אתה מגיע לחצי גמר ואתה יודע שהקרב הזה יכול להביא אותך למדליה בטוחה, ודברים לא הסתדרו שם. הוא הגיע לקרב מול אלוף אולימפי ואז זה לא הלך".
סמדג'ה היה הראשון שדיבר עם שגיא מוקי לאחר ההפסד האכזרי. בראיון בסיום הוא סיפר את שעובר על הג'ודואי הישראלי: "צריך להיות מושלם, ושגיא נתן היום יום מצויין פלוס, לצערי זה לא הספיק. שגיא נתן את ההופעה הטובה ביותר שהוא יכול היה לתת. אני מאוד מאוכזב, אבל שמח שיש לנו לוחמים כאלה במדינת ישראל. כאלה שנלחמים עבור הדגל. גרמנו שמחה למדינה שלמה, יש לנו ספורט נהדר בארץ ואנחנו עם הפנים קדימה".
יו"ר איגוד הג'ודו משה פונטי אמר: "שגיא היה מעולה ביחס למה שקרה לו בגב. הוא עבר פציעה קשה וכמעט לא התאמן. הוא עשה תוצאה מעולה ביחס למה שעשה בחודש הזה ומה שהיה חסר לו אלה האימונים".
יעל ארד, שזכתה במדליה הראשונה בהיסטוריה של ישראל אי שם ב-1992, החמיאה למוקי בסיום: "הוא מחמשת הג'ודאים הטובים בעולם, זו גאווה אדירה. ההפסד הזה הוא לא מכה בהמשך, אלא עוד מדרגה בסולם השאיפות שלו. הוא רק בן 24 ועדיין לא אמרה את המילה האחרונה. אני מסתכלת על זה כהצלחה, מפה הוא ימשיך להתקדם ואני בטוחה שאנחנו נראה ממנו הצלחות גדולות".
בווידאו: סיכום יום התחרויות של שגיא מוקי
הפסד כואב למוקי (getty)
אחד שמח, השני פחות (getty)
אורית מוקי, אימו של הג'ודאי, צפתה בו מרחוק וקיוותה לראות איך הילד שלה זוכה במדליה היסטורית. בסיום היא הביעה אמפטיה לכאב של בנה, ותיארה את הרגעים הקשים שעבר בנה בתקופה האחרונה: "שגיא נפצע במשחק כדורגל. כל השנים הוא שמר על עצמו, אבל סבל מחוסר מזל. "עד שהוא התאושש מהקרסול, נפלו עליו בעיות של גב. הוא לא עמד על הרגליים".
לאחר מכן האם הבהירה שהיא גאה בבנה: "אני לא חושבת שיש עוד ספורטאי שהיה נלחם ככה כמו אריה. כל מי שחשוב ששגיא ממציא תירוצים, אז תדעו לכם שאף אחד לא ידע, הסתרנו את הפציעה. גרבתי לו גרביים לפני שבועיים בגלל שהוא התקשה לעשות זאת לבד. אני האמא הכי גאה בעולם. זה כאילו הוא זכה מבחינתי. נתמוך בו ונאהב אותו בכל מצב".
בווידאו: משפחתו של מוקי מתארת את התחושות