"זה היה פשוט משהו חד פעמי, קסום ובלתי ניתן לשחזור. לזכות בשלושה טורנירים ברציפות זה מטורף, בפעם הראשונה אתה בעננים ולא יודע אם זה ימשיך - הפעם זה בהחלט כן" - אנדרס אינייסטה, קייב 2012. נבחרת ספרד בדיוק פירקה 0:4 את איטליה ורשמה פרק נוסף בדומיננטיות שלה בכדורגל העולמי - יורו, מונדיאל ושוב יורו, שלושה תארים מתוך שלושה טורנירים. "אני לא חושב שאנחנו מוכנים עדיין להבין מה עשינו", הודיע ססק פברגאס.
ארבע וחצי שנים לאחר מכן, אפשר להבין עד כמה הם צדקו. בברזיל 2014 'לה רוחה' התרסקה בענק והייתה הנבחרת הראשונה שמאבדת סיכוי לעבור את שלב הבתים, בקיץ האחרון היא הודחה בשמינית גמר היורו אחרי 2:0 לאיטליה, שהצליחה לנקום על אותו גמר. ויסנטה דל בוסקה, שניצח על המקהלה בשתי הזכיות האחרונות, איבד את הקרדיט ואת משרתו.
לואיס אראגונס היה זה שפתח בשושלת. הוא קיבל את התפקיד לאחר התפטרותו של איניאקי סאז בגלל הכישלון ביורו 2004, והסתמך על הכשרונות הצעירים. בגרמניה 2006 הוא נתן את המושכות בהתקפה לפרננדו טורס (22) ודויד וייה (24) ששיחקו לצידו של לואיס גרסיה, וכבר בגיל 19 פברגאס קיבל את ההזדמנות שלו בבמה היוקרתית בעולם. זה אמנם הסתיים בהדחה כבר בשמינית הגמר, אבל כעבור שנתיים ספרד קטפה את הפירות וזכתה בתואר הראשון שלה מזה 44 שנים. אראגונס היה בטוח שהוא כבר לא יוכל להגיע גבוה יותר ופרש בשיא.
אחרי האולימפוס, הגיעה ההתרסקות (getty)
הכשרונות הצעירים הבשילו, ודל בוסקה שזכה בכסא היוקרתי נהנה מהדור המוכשר ביותר שספרד הוציאה. השילוב בין צ'אבי לאינייסטה היה כמעט עיוור, והטיקי-טאקה בו התפארה ברצלונה באותן שנים זלג גם לנבחרת. כל מה שהמאמן הוותיק היה צריך הוא להכניס לתוכו את השחקנים המתאימים, כמו צ'אבי אלונסו, וייה ודויד סילבה.
לזכותו של דל בוסקה ייאמר שהוא הצליח לעשות את זה בצורה מושלמת, והשתמש במערכים מתאימים על מנת להוציא את המקסימום משחקניו. במונדיאל 2010 הוא השתמש בשני קשרים אחוריים - צ'אבי אלונסו וסרחיו בוסקטס מה שנתן לצ'אבי ואינייסטה את החופש ההתקפי.
ב-2012, עת התקופה החלשה של טורס בצ'לסי, הוא הכניס את ה-4-6-0 כשפברגאס מוצב בתור חלוץ מדומה. רבים סברו כי הכדורגל של ספרד בטורניר הזה היה משעמם, אבל בסופו של דבר זה היה שווה זכיה נוספת.
השינוי הטקטי של דל בוסקה הפך את ספרד לאטרקטיבית (getty)
דור בא, דור הולך
שבעים מההצלחות ועייפים אחרי עונה אינטנסיבית, הגיעו שחקני נבחרת ספרד למונדיאל 2014 בברזיל. איקר קסיאס, סרחיו ראמוס וצ'אבי אלונסו היו שותפים לזכיה הגדולה של ריאל מדריד בליגת האלופות פחות מחודש לפני כן והיו עדיין באופוריה, וצ'אבי חווה ירידה משמעותית ביכולת עת העזיבה לקטאר. דל בוסקה הסתמך על המתאזרח דייגו קוסטה שנהנה מעונת שיא באתלטיקו, למרות שלא היה כשיר במאה אחוז, ונפל בענק. עם 5:1 מחפיר להולנד במשחק הפתיחה ו-2:0 לצ'ילה המרעננת, 'לה רוחה' חזרה הביתה אבלה וחפויות ראש.
דל בוסקה איבד את מגע הקסם, מה שלא מנע ממנו להישאר ולהבטיח שיעשה רענון שיתאים לחילופי הדורות. בפועל, זה ממש לא בא לידי ביטוי. הסגל ששלח ליורו 2016 היה זקן (ממוצע גיל 28), ורק מטח של ביקורות על קסיאס שעבר את השיא בלשון המעטה, מנעו מהמאמן להציב אותו שוב בין הקורות. בכל ארבעת המשחקים בצרפת, דל בוסקה השתמש בדיוק באותו ההרכב ולא ידע להסתגל ליריבות.
זה אמנם עבד מול צ'כיה וטורקיה הנחותות, אבל לנצח ככה את אנטוניו קונטה זה כמעט בלתי אפשרי. "חזרנו למציאות, אנחנו פשוט לא באותה הרמה בה היינו לפני כמה שנים. ההדחה הזאת שמה אותנו במקום והראתה לנו שאנחנו לא פייבוריטים גם בטורנירים הבאים", טען פיקה.
דור זהב היה חייב רענון (getty)
הליגיונרים
אפשר להתלונן על ההחלטות השגויות של דל בוסקה, אך הבעיה רחבה מכך. בשנים הדומיננטיות של נבחרת ספרד ההסתמכות הייתה בעיקר על השחקנים המקומיים שהגיעו מהקבוצות השולטות בליגה - ריאל מדריד, ברצלונה ולעיתים גם ולנסיה ואתלטיקו. כוכבי הזכיות היו מתואמים בעיקר בזכות העובדה שרובם שיחקו ביחד או אחד נגד השני. אינייסטה וצ'אבי הזינו את ליאו מסי בברצלונה כשקרלס פויול תמך מאחור, וייה וסילבה ליהטטו בוולנסיה, קסיאס, אלונסו וראמוס הביאו תארים לריאל.
האלטרנטיבות מעבר לים קרצו, וכוכבים ספרדים רבים העדיפו לעבור למקום בו הם מקבלים מעמד גבוה או כסף רב יותר. אם ב-2010 זומנו רק שלושה שחקנים שמשחקים מחוץ למדינה, ב-2014 ו-2016 המספר קפץ לתשעה ולמשחק נגד ישראל זומנו אפילו עשרה. טיאגו אלקנטרה למשל, לא מצא את מקומו בברצלונה ועבר לבאיירן מינכן, שם הפך לעוגן בקישור. כעת, הקטאלונים מעוניינים בו שוב, אבל הודיע שהוא מעדיף להישאר בגרמניה.
טיאגו הוא בדיוק הדוגמה לצורת המחשבה של שתי הקבוצות הגדולות בספרד, שפוגעת קשות בנבחרת. בגלל התחרותית בין השתיים בזירה המקומית ובאירופה, ברצלונה וריאל מדריד מעדיפות להתחמש בשחקנים מוכחים שיעזרו להן להגיע הכי גבוה שאפשר.
אם עד לפני כמה שנים דיברו על התלות של ליאו מסי בצ'אבי ואינייסטה, כעת תשומת הלב מופנת לשלישיית ה-MSN (מסי, סוארס, ניימאר), שמורכבת משלושה דרום אמריקאים. ה-BBC המפואר של הבלאנקוס עשוי מוולשי (בייל), פורטוגלי (רונאלדו) וצרפתי (בנזמה) - שלוש מדינות שקיבלו נציגות בחצי גמר היורו האחרון. אתלטיקו דווקא יכולה להתפאר בסאול ניגס וקוקה, השחקנים הבולטים שלה, אבל גם אחרי עונה נהדרת הם כמעט ולא ראו דקות מדל בוסקה בצרפת.
יש משהו מאוד אירוני בכך שהקבוצה בה ישנה הכי הרבה דינמיקה בין ספרדים בכירים נמצאת בכלל באנגליה. בהרכב צ'לסי של אנטוניו קונטה ישנם חמישה כאלו, שמהווים חלק עיקרי בהישגים שלה העונה והנתון הבא ממחיש את זה בצורה הבולטת ביותר: לבלוז יש העונה 59 שערי ליגה, ב-44 מהם היה מעורב ספרדי. 74.6% (!) הפריחה המחודשת של פדרו וקוסטה והשילוב המושלם עם אספיליקואטה, פברגאס ומרכוס אלונסו, מביאה הרבה מקום לאופטימיות. רק חבל שהשניים האחרונים כלל לא זומנו למשחקים הקרובים.
כוכבי ספרד הצעירים, דוגמת טיאגו, פורחים מעבר לים (getty)
משיח דופק בדלת?
ז'ולן לופטגי לא היה אמור להיות זה שיעמוד על הקווים של נבחרת ספרד. הוא פוטר מפורטו בגלל שזו הציגה יכולת זוועתית בחצי העונה הראשון, ושמו בכלל קושר בקיץ לוולבס מליגת המשנה באנגליה. בסקר שערך ה"מארקה" אחרי עזיבת דל בוסקה, רק 7.93% מהגולשים קבע שהוא המחליף הראוי, ושמותיהם של פאקו חמס וארנסטו ואלוורדה קפצו הרבה לפניו.
ובכל זאת, הוא כאן. המשימה של לופטגי קשה מאוד ויצטרך להסתגל לחילופי הדורות, להרים את ראשם של השחקנים שאיבדו אמונה ולהחזיר את הווינריות. הוא צעיר מאוד בהשוואה למאמנים הקודמים של 'לה רוחה' (50), ומכיר מקרוב את הכשרונות העולים שיש לו בידיים כשזכה עם חלקם ביורו מתחת לגיל 19 ב-2012, וכעבור שנה גם ביורו U21 שנערך בישראל.
לופטגי טען שהזימונים שלו מתבססים בעיקר על יכולת נקודתית, אבל קשה שלא לראות את ההעדפה שלו לאלה שזוכר להם חסד נעורים, כשעשרה שחקנים שלקחו חלק באותן זכיות נכללו בסגל לישראל. במקומו של פפה ריינה הפצוע, הוזעק קפה הצעיר שעמד בשער ב-2012 ועצר שני פנדלים בחצי הגמר מול צרפת, וגם העובדה שאיסקו מקבל קרדיט מועט מזינדין זידאן בריאל לא מנעה את זימונו.
שחקני הנבחרת עצמם מאמינים מאוד במאמן. העובדה שגדל בריאל מדריד ושיחק בברצלונה גורמת לו להיות להבין את שני הצדדים, וכך גם הצליח להתמודד יפה עם הסכסוכים המתוקשרים של פיקה וראמוס תוך כדי שזכה בחיבתם. המילים של ג'ורדי אלבה ממחישות את זה יותר מהכל: "הוא ממלא אותי בביטחון, משהו שכל כך חסר לי בברצלונה".
אחרי שני קמפיינים זוועתיים, ספרד מסתערת על מונדיאל 2018. עם שלושה ניצחונות קלילים על הנבחרות החלשות בבית ותיקו יקר באיטליה, נראה שהיא בדרך לראשות הבית והעפלה אוטומטית. האתגר האמיתי של לופטגי ו'לה רוחה' יהיה רק בעוד שנה מול הדור המפלצתי של צרפת והכשרון הגרמני. מה שבטוח, ישראל היא לא זו שתעצור אותם.
לופטגי רוצה להוכיח שהוא מתאים לרמות הגבוהות (getty)
לא יתנו לישראל לעצור בעדם (getty)