יש כלל אחד ברור במשחקי מונדיאל שאומר: אסור בתכלית האיסור להפסיד במשחק הראשון. גרמניה, שידעה כל כך הרבה שנים של הצלחות בתחום הזה, שהרשיתה שמינייה לערב הסעודית ושלוש רביעיות לקוסטה ריקה, אוסטרליה ופורטוגל בטורנירים האחרונים, נפלה לבור עמוק אחרי שהופתעה 1:0 על ידי מקסיקו במשחק הראשון של בית 5. "הופתעה" זה מאוד יחסי כמובן, כי על פי מהלך העניינים באצטדיון בלוז'ניקי, המקסיקנים היו ראויים לכל המחמאות והנקודות.
בואו להיות שם כשזה קורה! לכל החבילות שלנו לחצי גמר וגמר המונדיאל - לחצו כאן
לחואן קרלוס אוסוריו, המאמן של אל טרי, היה חצי שנה שלמה להתכונן להתמודדות החשובה הזאת וכמו שאמר בסיום הניצחון המופלא במוסקבה: "תכנית המשחק שלנו עבודה בצורה נפלאה". הרציונל אמר שהגרמנים הם אלה שישלטו בכדור מתוקף מעמדם וסגנונם, ומקסיקו תחיה או תמות על המתפרצות שלה. למנשאפט פשוט לא היו את הכלים להתמודד מול נושאת המטוסים של קרלוס ולה, מיגל לאיון, חאבייר הרננדס והירווינג לוסאנו, הכישרון הגדול מפ.ס.וו איינדהובן.
אם נחלק את המחציות לשתיים, הרי שהבעיה החמורה של גרמניה נוצרה ב-45 הדקות הראשונות, בהן איבדו 36 פעמים את הכדור. כדרור אחד לשום מקום של סמי חדירה (מהחלשים בנבחרת) הוביל למתפרצת נפלאה של המקסיקנים ולשער הגדול של לוסאנו. למעשה הנבחרת ממרכז אמריקה הוציאה חמש מתפרצות במשחק שהולידו להזדמנות - יותר מכל נבחרת אחרת בטורניר.
הסגנון המקסיקני התאפשר בגלל קו הגנה גבוה וברגע שהגרמנים נסגרו בצורה הרמטית בחלק המגרש של היריבה, למקסיקו היה קל להוציא לפועל את תכנית המשחק הברורה שלה, בזכות אגרסיביות ונחישות בלתי רגילה של שני הקשרים המרכזיים הקטור הררה ואנדראס גואדראדו ועמידה נכונה של הרביעייה האחורית. אפילו כשהגרמנים הגיעו לנקודת הקרן או זכו בכדור חופשי מסוכן, אוסוריו בחר להעמיד שלושה שחקנים בקו מחצית המגרש, במטרה לצאת כמה שיותר מהר קדימה, ברגע שהכדור ייפול לרגל מקסיקנית.
גרמניה תרמה למתפרצות הללו להפוך לאיום ממשי על השער שלה, לאור הפערים בין מרכז הקישור למרכז ההגנה. הבלם מאטס הומלס סיכם את זה בצורה כנה לאחר המשחק וביקר בערך את כל העולם: "7 או 8 שחקנים התקיפו וברור שהיציבות ההגנתית כתוצאה מכך תתערער. הכיסוי שלנו פשוט לא היה טוב. פעמים רבות מדי ג'רום (בואטנג) ואני היינו חשופים מאחור". אין באמת מה להוסיף.
קל כמובן להפיל את מירב האחראיות על מרכז ההגנה היחסית איטי של הגרמנים (הומלס מעולם לא הצטיין במהירות יתרה) ואפילו לא לנקות לגמרי את מנואל נוייר מהשער שספג, אבל גרמניה שחיה במונדיאלים הקודמים על התקפה שלה (16 שערים בממוצע בשלושת הטורנירים האחרונים – הכי הרבה) חשפה את ערוותה גם במה שנחשב לנקודת העוצמה שלה.
אחד השחקנים החשובים במערך של לב היה יושוע קימיך, שבישל תשעה שערים במוקדמות, ורוב המשחק הלך לכיוון שלו. צד ימין היה פעיל מאוד, כאשר המגן השני, מרווין פלטנהארט (שעלה לשחק בגלל המחלה של יונאס הקטור) בקושי הורגש. יוליאן דרקסלר שפתח על הכנף של המגן מהרטה ברלין ניסה לחתוך למרכז, שם המקסיקנים צופפו ובלמו את הניסיונות שלו, כמו גם את של מסוט אוזיל, תומאס מולר ואחרים די בקלות.
פופולארי לחשוב שאם לירוי סאנה היה נמצא בסגל הגרמני הוא היה יכול להוביל לשינוי, בשל היכולת שלו לבצע דריבל ולפתוח הגנות ממש על הקו. אבל הכישרון של מנצ'סטר סיטי לא נמצא וללב היו כלים מספיק איכותיים כדי לנסות לחזור למשחק גם בלעדיו. הגרמנים חטפו על הראש במחצית ועלו לכר הדשא הרבה יותר טוב. הם גם סיכנו את השער לא מעט (9 בעיטות למסגרת בנוסף לשתי קורות). הבעיה היתה ששחקני מטרה כמו מולר וטימו ורנר היו ביום שחור לחלוטין ודווקא טוני קרוס, לא כובש מצטיין במיוחד, היה השחקן שאיים הכי הרבה על השער (6 בעיטות).
גרמניה מצטרפת לרשימת אלופות עולם שעשו במכנסיים במחזור הראשון, אבל המאמן יוגי לב משוכנע שהגרמנים עוד יחזרו. באופן טבעי זה מה שהוא חייב להקרין לשחקנים. "אין לי ספק שאנחנו נעלה מהבית", הצהיר מאמן האלופה שנמצא באותו מלכוד כמו ויסנטה דל בוסקה, שהגיע עם ספרד למונדיאל הקודם ושמר אמונים לדור הזהב שהביא לו את היורו והמונדיאל שקדמו לטורניר.
כעת המאמן של אלופת העולם מבין שזה לא כל כך עובד. למען האמת זה לא עבד בשבעת המשחקים האחרונים של הנבחרת (ניצחון בודד על ערב הסעודית), אם מחשיבים משחקי הכנה בלוח השנה. לב לא צריך לעשות מהפכה בהרכב לקראת המשחק שיכול להתברר כגורלי מול שבדיה בשבת, אבל כן לבצע שניים-שלושה שינויים שירעננו את ההרכב שנראה מעט שבע ולעיתים חסר רעיונות.
ההמלצה הראשונה היא להכניס קשר מרכזי נוסף בקישור ו/או להחליף את סמי חדירה. האופציות על הספסל כוללות את לאון גורצקה, שהיה הכוכב הגדול בגביע הקונפדרציות, וכמובן אילקאי גונדוגאן, שגם יכול להחליף את אוזיל (הופעה נרפית) כפליימיקר המרכזי של הנבחרת. בנוסף, שני הבלונדינים, מרקו רויס ויוליאן ברנדט שנכנסו במחצית השניה ועזרו מעט לגרמניה להראות יותר אימתנית, יכולים להביא לדם חדש ויותר מהירות להתקפה השבלונית של יוגי לב. לא יקרה אסון גדול אם מולר ודרקסלר ישלמו את המחיר ויקועקעו לפחות למשחק אחד.
ההיסטוריה מדברת על כך שבארבעה מחמישה מקרים בהם הפסידה במשחק בשלב בתים, גרמניה המשיכה עד עליה לפחות לגמר. ב-1974 היא אפילו זכתה בגביע על אדמתה. אבל ברוסיה החיים יכולים להיות הרבה יותר קשים, כשהדחה היסטורית בשלב הבתים נלקחת בחשבון. במילים אחרות, לב צריך לצאת מהשבלונה שתקפה אותו עד כה ברוב הטורנירים הגדולים ולהגיב מהר לפני שהזמן ילך וייגמר.