בשני הטורנירים הגדולים האחרונים, יורו 2016 ומונדיאל 2018, מגפת "האחוזים של איסלנד" כבשה את העולם. 10 אחוז מאזרחי המדינה הקטנטנה הגיעו לרוסיה לצפות במשחקים, 0.006 אחוז מהאיסלנדים נכללו בסגל לטורניר ועוד ועוד.
אז אולי על הנייר הוא נראה קצת פחות מרשים, אבל קבלו את הנתון הבא: 0.0002 אחוז מהקרואטים, שמונה שחקנים, כבר כבשו במונדיאל הזה. לשם השוואה, אם היה מדובר בברזיל הרי שאלה היו 400 שחקנים שונים.
ולמה כל ההקדמה הזו חשובה? כי קרואטיה הצנועה, על ארבעה וקצת מיליון תושביה, הפכה למדינה השנייה הכי קטנה שמגיעה לגמר המונדיאל למרות שאין לה איזה כוכב חד פעמי שמוביל אותה להצלחה. הדבר הכי מדהים בקרואטיה, סוד ההצלחה הגדול שלה בטורניר הזה, הוא היכולת להעמיד נבחרת שכמעט כל אחד בה תורם משהו, זאת בניגוד מוחלט למקרי עבר.
ב-1998, כאשר קרואטיה הגיעה להישג השיא הקודם שלה, המקום השלישי במונדיאל בצרפת, היו לה לא מעט שחקנים טובים, אבל מעל כולם ניצבה מכונת שערים שענתה לשם דאבור סוקר (או שוקר למי שרוצה). החלוץ האדיר, ששיחק אז בריאל מדריד, כבש במשחק הראשון מול ג'מייקה, ניצח את יפן עם שער בודד, גבר גם על רומניה בשמינית הגמר עם 0:1, סגר עניין מול גרמניה ברבע הגמר, העלה את הנבחרת ליתרון מדהים (לדקה אחת בלבד) מול צרפת בחצי והכריע את המשחק על המקום השלישי מול הולנד. שישה שערים בשבעה משחקים וזכייה בתואר "נעל הזהב" של הטורניר.
שנתיים חלפו והשכנה סלובניה הדהימה את היבשת כאשר עלתה ליורו 2000 בהובלת השחקן הטוב בתולדות המדינה והמגה סטאר הבלתי מעורער של הנבחרת, זלטקו זאחוביץ', שסחב אותה גם למונדיאל 2002. יוון היממה את אירופה ביורו 2004 בכיכובו של אנגלו חריסטאס, שהשיג נקודה קריטית מול ספרד בשלב הבתים ואז ניצח עם הראש גם את צרפת ברבע הגמר וגם את פורטוגל בגמר. פורטוגל עצמה, על כ-10 מיליון תושביה, הגיעה להישגים נהדרים לאורך שני העשורים האחרונים בזכות כישרונות על כמו לואיש פיגו ואחריו, כריסטיאנו רונאלדו.
יודעים מה? אפילו לא צריך להתמקד רק במדינות קטנות. מצרים, על כמעט 100 מיליון תושביה ושלל הזכיות באליפות אפריקה לאורך השנים, עלתה למונדיאל אחד בלבד מתוך 18 הקודמים, עד שסופסוף הגיע כוכב על כמו מוחמד סלאח ולקח את הנבחרת על גבו.
לקרואטיה הנוכחית יש כמה שחקנים אדירים. לוקה מודריץ' למשל, אם יזכה במונדיאל, יהיה מועמד ראוי לתואר "כדור הזהב" שנשלט בעשור האחרון בלעדית על ידי הצמד רונאלדו-את-מסי. אבל אין לה כוכב על ברור, כזה שנותנים לו את הכדור בשעת צרה ויודעים שיהיה בסדר. אין לה סקורר כמו סוקר, אפילו לא קרוב לזה ולמרות הכל, הנה היא כאן, בגמר.
לירי מינה, הבלם (!) של קולומביה, ששיחק רק שלושה (!) משחקים בלבד בטורניר הזה, יש יותר שערים כרגע מאשר לכל שחקן קרואטי, ערב הגמר. מריו מנדז'וקיץ', מודריץ' ואיבן פרישיץ' כבשו פעמיים כל אחד, מילאן באדלי, אנדריי קראמריץ', איבן ראקיטיץ', אנטה רביץ' ודומגוי וידה הוסיפו עוד שער אחד כל אחד ואוגנקרו אטבו הניגרי תרם שער עצמי במשחק הראשון.
החלוקה המשונה הזו לא מונעת מקרואטיה להיות הנבחרת עם כמות השערים השנייה הכי גבוהה בטורניר, לצד אנגליה ומתחת לבלגיה (ועם שני שערים יותר מצרפת), זאת למרות שהקרואטים פגשו בדרך כמה הגנות אירופאיות קשוחות ואת ארגנטינה.
קרואטיה, בשיטה עמה הגיעה למונדיאל הזה, פשוט לא זקוקה לסקורר שיציל אותה. שני הקשרים המופלאים שלה מחזיקים את האמצע (במחזור הפתיחה מול ניגריה, הקרואטים שיחקו 4:2:4 ונתנו למודריץ' וראקיטיץ' להסתדר לבד במרכז. הם ניצחו 0:2), מנדז'וקיץ' נהנה מהחיים במרכז ההתקפה אחרי שבשנים האחרונות ביובנטוס הוא בעיקר נשלח לשחק באגף (שער הניצחון מול אנגליה הוכיח כמה הוא יכול להיות קטלני כשכדור נופל במרכז הרחבה), פרישיץ' לא סיפק עד כה טורניר מבריק, אבל ידע להתעלות בחצי הגמר כשהעייפות איימה להכריע את קרואטיה וכשכל אלה לא מצליחים, מפציע פתאום איזה וידה כזה וכובש שער במצב נייח. לקרואטיה יש כל כך הרבה אפשרויות עוד לפני שמגיעים לפנדלים ולדניאל סובאשיץ'.
אם עד עכשיו, בכל משחק היה קרואטי אחר שהתעלה והחזיק את הנבחרת, הרי שביום ראשון, מול יריבה הרבה יותר חזקה מכל מה שקרואטיה ראתה עד כה במונדיאל הזה, כל האפשרויות האלה שלה יצטרכו להיות במיטבן בבת אחת בשביל להשלים זכייה היסטורית.
קרואטיה תגיע לגמר עם יום מנוחה אחד פחות מהטריקולור, כשהיא שיחקה 90 דקות יותר מצרפת בשלב הנוקאאוט בשבועיים האחרונים הודות לשלוש הארכות ואחרי שהיא רצה לאורך המונדיאל הזה 723 ק"מ כוללים, הרבה, הרבה יותר מה-608 של צרפת (פער של כמעט 20 ק"מ למשחק, או כמעט 2 ק"מ לשחקן).
לקראת סוף המחצית הראשונה של ההארכה מול אנגליה, מודריץ' איבד כדור שטותי בחצי המגרש של אנגליה ומיד דהר אחרי השחקן שלו ובסיומו של ספרינט שנמשך כ-10 מטרים, הצליח לעשות את הגליץ' ולהוציא את הכדור לחוץ כדי למנוע מתפרצת. טעויות דומות מול צרפת יעלו ביוקר, כי העייפות תמשיך להצטבר וכי לצרפתים יש הרבה יותר איכות מאשר לאנגליה או דנמרק או רוסיה. כל שחקן בקרואטיה יצטרך להיות חלק משומן במכונה וכנראה שמישהו אחד לפחות יצטרך גם להתעלות ולכבוש, כי קשה להאמין שצרפת תסיים גמר שני ברציפות של 120 דקות בלי שער, כמו שקרה לה ביורו הביתי לפני שנתיים.
קרואטיה, בדיוק כמו צרפת במונדיאל הזה ובדומה לזוכות האירופאיות של שלושת הטורנירים הקודמים, איטליה, ספרד וגרמניה, מצליחה הרבה יותר בזכות שיטה והוצאת המיטב מהמכלול מאשר בזכות סופרסטאר. בשעה שמסי, רונאלדו, ניימאר ואחרים נותרו הרחק מאחור, נבחרות כמו קרואטיה וצרפת, וגם בלגיה עם הזאר, דה בראונה, קורטואה ולוקאקו, שכולם חשובים באותה מידה או אנגליה נטולת הכישרון ברוב העמדות התקדמו.
"קרואטיה היא נבחרת אמיצה. היא לוקחת את כל מה שהיריבה נותנת לה ומוציאה את המקסימום. כל הניצחונות שלה בנוקאאוט היו אחרי קאמבק. קרואטיה עומדת על המגרש, מותשת, עם ידיים על הברכיים מרוב עייפות ועדיין, איכשהו מוצאת את הדרך לנצח בכל משחק", כתב זיטו מאדו מ"SB ניישן".
ואכן, בעוד שצרפת הייתה בפיגור במשך 9 דקות לכל אורך הטורניר (מול ארגנטינה), הקרואטים נדרשו שוב ושוב לצאת מבורות. אם יקלעו לעוד אחד כזה בגמר, לא בטוח שהפעם יהיה להם פיתרון, בטח בהיעדרו של שחקן כזה שאפשר לסמוך עליו שיספק שער אחד לפחות בכל משחק, כמו סוקר ואחרים. מצד שני, אחרי כל מה שראינו בחודש האחרון, אם אתם מחפשים מקום שיספיד את הנבחרת הכי "נבחרתית" במונדיאל 2018, חפשו במקום אחר.