אליפות אפריקה אמנם לא מספקת מבול של שערים בכל משחק מחדש, אבל דרמות היא מייצרת בלי סוף. סנגל, שהגיעה כאחת הפייבוריטיות, לא רשמה הצגה באף אחד משלבי התחרות, אבל בכל פעם מחדש הצליחה לעשות את העבודה, וכעת, אחרי שהשיגו את הכרטיס לגמר, הם יכולים לעשות היסטוריה, לשפר את ההישג מ-2002 ואולי להניף את הגביע הנכסף.
"הבטחתי לקחת את הנבחרת הזו לגמר אליפות אפריקה יום אחד", אמר מאמן סנגל, אליו סיסה, שהיה שותף להפסד בגמר 2002 בתור שחקן. "כשלקחתי את הנבחרת, ידעתי שאני חייב לעמוד במילה. זה סוף סוף קרה ואני מודה לכל מי שתמך בי מתחילת הדרך. זה לא היה קל. כלום לא קל. זה כבוד גדול להיות בגמר שוב אחרי 17 שנים, הייתי שם כשחקן ועכשיו אהיה שם כמאמן".
"זאת הרגשה נהדרת", הוסיף אלפרד גומיס, שוער סנגל. "אני מאוד שמח. יש לנו הזדמנות לכתוב את הסיפור של עצמנו ושל כל העם הסנגלי, הזדמנות לעשות היסטוריה. מגיע לנו. שיחקנו משחק גדול. כעת נישאר רגועים כי אנחנו עומדים בפני משחק עוד יותר קשה. הפנדל? צריך תמיד להיות מוכן".
בצד המפסיד הרוחות היו סוערות הרבה יותר. טוניסיה, שהגיעה כאנדרדוג, עשתה מסע מופלא עד לחצי הגמר והתקרבה לשחזור ההישג המדהים מ-2004, אך בסוף נשארה עם המחמאות בלבד. אלן ז'ירס, מאמן הנבחרת ואקס סנגל, אמר: "כשאתה מודח האכזבה תמיד שוררת. הדבר החשוב במשחקים מהסוג הזה זה לעלות. היינו שם, היינו ברמה של סנגל. היו לנו הזדמנויות, אבל לא הצלחנו לתרגם אותם לשערים. אני המעריץ הראשון של סיסה, הוא מאמן שמקדם את השחקנים שלו. אני מאחל לו לזכות באליפות".