גבירותיי ורבותיי יש לנו מנצח. מאז רסלמניה 17, עולם ההיאבקות וכל אוהדיו ומעריציו שאלו את השאלה הבאה: האם תהיה רסלמניה יותר טובה מזו? האם יהיה עוד אירוע שיתקרב לרמת השלמות שרסלמניה 17 הביאה לנו? ואני כאן כדי לבשר את הבשורה שיש לנו אלוף חדש. הלילה הראשון של רסלמניה 39 הוא הרסלמניה הכי טובה בכל הזמנים.
קשה באמת למצוא דברים שליליים כי באמת שלא היו. כל קרב קיבל זמן ראוי, כל קרב סיפר את הסיפור שלו, אפילו האתנחתא של מיז וסנופ דוג הייתה נסבלת ומשעשעת. הקרב הראשון הפגיש בין שני דורות, כשג'ון סינה נלחם נגד אוסטין ת'יאורי על אליפות ארה"ב. קרב שאולי סימן סופו של עידן. סינה סוף סוף (סוף סוף!) עושה את הדבר הנכון ונתן לכישרון חדש לנצח אותו על אדמת רסלמניה. עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
משם זינקנו לקרב שהציג לנו את כל המיטב שיש למחלקת הזוגות להציע. ועל הנייר הקרב נראה לכאורה כמו מילוי זמן, אבל התוצאה בפועל הייתה הרבה יותר טובה ומפתיעה ממה שאי פעם ציפיתי. כל ארבעת הצוותים קיבלו הזדמנות לזרוח, הקהל התלהב ובסוף ה-Street Profits זכו בקרב המרובע.
הערב המשיך עם קרב בין תופעת ההיאבקות לוגן פול לסת' Freakin רולינס. אין דרך אחרת להודות זאת אבל זו האמת: לוגן פול הוא תופעת היאבקות וישנם מתאבקים שמתאבקים כבר שנים ולא מתקרבים לרמת הביצוע שהוא סיפק עד עכשיו ב-WWE. הוא ממשיך להראות שהוא נולד להיות מתאבק. אך שוב, למרות כל המחמאות, הלילה לא היה הלילה שלו כשסת' רולינס משיג את הניצחון בקרב מותח בין השניים.
התחנה הבאה הייתה קרב בין הצוות של בקרת נזקים לכוכבת ההווה בקי לינץ' וחברותיה וכוכבות העבר ליטה וטריש סטראטוס. אם היה צריך להגדיר את הקרב החלש של הערב, אז זה תופס את המקום המכובד. אולי הוא התחיל חלש, אבל ככל שהקרב המשיך והקצב התגבר אז האקשן בזירה רק המשיך להשתפר ובסיום הצוות של בקי ליטה וטריש מנצחות ואנחנו נותרנו עם תהייה מה יעלה בעתידה של בקרת נזקים.
אם סיפורם של ה-Bloodline היה הסיפור הגדול לאורך השנה, אז הסיפור של ריי נגד בנו היה ללא ספק המקום השני. הכל בא על מקומו בשלום כשריי נוקם בבנו ומראה שיש לו עוד הרבה מה ללמוד. אבל אי אפשר שלא לחלק שבחים לילד. ההתקדמות והשיפור שהוא הראה בזירה מאז תחילת דרכו הם השראה. כי כבנו של אחד הלוצ'דורים הגדולים בהיסטוריה הוא כבר הראה שהוא יכול לבצע את המהלכים, אך האם הוא יכול לספר את הסיפור? ומאז ספטמבר כשהוא בגד באביו והתחבר לחברי יום הדין הוא הראה יותר ויותר כישורי משחק ויכולת לספר סיפור שהקהל אוהב להתחבר אליו. כמו טלנובלה משובחת כך גם היה הסיפור שבו קיבלנו סיום טוב כשריי מיסטריו, חבר היכל התהילה הטרי מביס את בנו. כמובן שלא אשכח להזכיר את העזרה מ-Bad Bunny ואת האזכור הנוסטלגי לאדי גררו. מודה שהזלתי דמעה.
בקרב אליפות הנשים של Smackdown קיבלנו את אחד המאבקים הטובים שאי פעם היו על אדמת רסלמניה וקרב מחלקת הנשים הכי טוב בהיסטוריה של ה-WWE. עם כל הכבוד לסאשה וביילי, ריה ריפלי ושרלוט נלחמו ורצו להוכיח שהן שייכות למעמד הקרב המרכזי, שבסוף לא הוענק להן ופשוט גנבו את ההצגה. זהו קרב שעוד ידברו עליו לדורי דורות והוכיח שני דברים נוספים: ריפלי רק התחילה ליצור את המורשת שלה עם הניצחון ושרלוט היא הטובה בכל הזמנים.
ברשותכם, אני אפסוח על השטויות של מיז ומק'אפי ואזנק ישר לקרב המרכזי. פעם ראשונה בהיסטוריה של אירוע האירועים שאליפות הזוגות קיבלה את מעמד הקרב האחרון של הערב ולפיכך, הקרב המרכזי. האוסוס נגד סמי זיין וקווין אואנס הביאו לנו את סיומו של סיפור השנה בקרב שנתן לאוהדים את הסוף ההוליוודי שאליו התכנסנו, כשסמי מצמיד את ג'יי אוסו לניצחון וסמי וקווין זוכים באליפות הזוגות הבלתי מעורערת.
וכעת לערב השני. כשסיפור ה-Bloodline התחיל לא ידענו לאן פניו מועדות. וכעת, כשהוא הגיע ככל הנראה לסיומו, קיבלנו את הסוף שכל אוהד היאבקות יכול רק לחלום עליו. ברוק לסנר נגד אומוס היה בדיוק כל מה שרציתי שיהיה. קצר ולעניין. אומוס נראה כמו מיליון דולר ופשוט זורק את לסנר כמו בובת תותי סמרטוטי ובסיום קיבלנו WrestleMania Moment, כשלסנר עושה סיור לאומוס בסופלקס סיטי וכמובן מקנח עם F5 מרשים ביותר על הענק מניגריה. לסנר מנצח בפחות מ-5 דקות והקהל מבסוט.
כמו שלמחלקת הזוגות של הגברים מגיע קרב ראווה, גם למחלקת הנשים מגיע. וגם כאן כל המתחרות קיבלו את אור הזרקורים המגיע להם בשלל נהדר של ספוטים, זינוקים ומהלכים עד לסיום שבו רונדה פשוט מבצעת מהלך אחד בלבד בשביל לנצח את הקרב בשבילה ושיינה בייזלר.
לאחר הצגת הזוכה בקרב הבאטל רויאל על שם אנדריי הענק בובי לאשלי (באמת היה לכם קשה למצוא לו קרב בשני לילות של היאבקות?!), קיבלנו את הקרב על האליפות הבין יבשתית בין האלוף ג'ונתר נגד שיימוס נגד דרו מקינטייר. ומה עוד יש לנו להגיד מלבד שזה היה Banger.
החלום הרטוב של ביג E התגשם וקיבלנו קרב של עשרות חבטות, עשרות בעיטות ושלושה לוחמים שרק רוצים שני דברים: את האליפות הבין יבשתית ולכסח אחד את השני את השלישי. לקח קצת זמן, אבל הבנייה מחדש של האליפות הבין יבשתית כאליפות לגיטימית ולא סתם אביזר תפאורה היא אחת מההצלחות הגדולות של טריפל H ועם גונת'ר כאלוף, הוא מציג אותה כאליפות חשובה וראויה שרוצים להילחם ולזכות בה וזו הייתה ההוכחה הניצחת לכך. לאחר מלחמת עולם שלישית בין אוסטריה אירלנד וסקוטלנד אלו היו האוסטרים שניצחו וגונת'ר שומר על התואר.
משם המשכנו לקרב על אליפות הנשים של RAW, כשביאנקה בלאייר מגנה על התואר נגד אסוקה. האחרונה הביאה איתה משב רוח חדש עם האיפור של הליצנית הרוצחת והפכה את עצמה לסיפור גדול כמו שהייתה לפני מספר שנים וסיפור שהיה כה חסר ונחוץ במחלקת הנשים ולכן אני יותר מהופתעתי שביאנקה הצליחה לשמור על האליפות. בעוד כהונות ארוכות של אלופים נהפכו לנחלת הכלל בשנים האחרונות ב-WWE אני לא רואה באמת היגיון בשמירה על התואר כשזה נוגע לביאנקה. הדבר היחיד שנותר הוא אולי איחוד אליפויות, אך אם זה לא הכיוון, אז מה היה הטעם בלשדרג את אסוקה?
רגע אחד. שיין מקמהון חזר רק בשביל להיפצע ואז סנופ דוג מאלתר ומנצח את המיז? מי נתן ל-CHATGPT לכתוב תסריט?!
מגיעים לקרב "הגיהנום בכלוב" בין אדג' והפין באלור שחוזר בדמות ה-Demon. כבר האכזבה השנייה ברצף. למה לחזור בתור אותו Demon? הרי כל הדמות שלו לאורך השנה החולפת התבססה על משהו חדש. משהו שעוד לא ראינו, אז היה הגיון שגם הדמות השטנית תקבל ורסיה אחרת אבל לא. קיבלנו את פין באלור עם אבוקות של הפועל חולון בכדורסל.
יחד עם זאת, המלחמה של אדג' ובאלור לא איכזבה וכמו תמיד, הכלוב האימתני המחיש מעל ומעבר את מטרתו וקיבלנו ספוטים כואבים לאורך הקרב (באלור אפילו פתח את ראשו לאחר שאדג' זרק עליו סולם!) כשבסיום אדג' סוף סוף מנצח את השדים שלו ובתקווה מסיים את מלחמתו עם חברי יום הדין. בבקשה שזה יסתיים!
ומכאן אנו מגיעים לקרב המרכזי ולאכזבה הגדולה מכולם: רומן ריינס מביס את קודי רודס ולא נותן לנו את סוף הסיפור לא ייחלנו וקיווינו. ואני שואל רק שאלה אחת: למה? למען השם למה?! 946 ימים בתור אלוף לא מספיק לו?! הוא הביס כל טוען לכתר, הוא הביס כל אתגר (בין אם לבד או תחת טקטיקות מלוכלכות או בעזרת 756 מבני משפחתו), הביס כל מתמודד וכעת כשכל הגיבורים נפלו, נותר רק אחד והוא היה קודי רודס. ואפילו קודי לא הצליח. קודי לא סיים את הסיפור. הסיפור ממשיך ונראה שהוא לעולם לא ייגמר.
לאורך השנה החולפת, מרסלמניה אחת לרסלמניה שנייה, לארגון ה-WWE היו 3 הזדמנויות לתת לאוהדים את הסוף שהם מייחלים לו כבר מעל שנה וחצי והוא לתת לגיבור שלהם לנצח את הבוס האולטימטיבי שהוא רומן ריינס: דרו מקינטייר בקארדיף, סמי זיין במונטריאול וכעת קודי רודס בלוס אנג'לס. כולם נפלו, כולם נכשלו. ואנו רק יכולים לתהות - למה ומהי התוכנית הגדולה כשזה נוגע לצ'יף השבטי רומן ריינס והאליפות האוניברסלית הבלתי מעורערת.
יתכן שנקבל תשובות בקרוב, אך כשעתיד ארגון ה-WWE נראה מותח מתמיד עם רכישת הארגון על ידי ארגון Endeavour, כנראה שתשובות אלו אולי בכלל ישתנו.