דורון ג'מצ'י, אמיר כץ, עודד קטש, גיא גודס. השמות הללו הם רק חלק קטן ברשימה ארוכה של קלעים גדולים בכדורסל הישראלי. בזמן שהשחקנים הישראלים סבלו מאז ומעולם מחיסרון בגובה, לא מעט שנים יכולת הקליעה הייתה סימן ההיכר של הנבחרת ואחת מהסיבות להצלחות החוזרות של הנבחרת, למרות החיסרון הפיזי הידוע. דווקא כעת, בתקופה שבה הכדורסל העולמי הולך לכיוון של יותר זריקות לשלוש במשחק, נדמה שדווקא אנחנו הולכים אחורה.
באליפות אירופה האחרונה ב-2015, הנסיגה שלנו בלטה באופן ברור. ישראל אמנם הובילה את התחרות באחוזים מחוץ לקשת (43%) אך מצד שני, הנבחרת קלעה 4.2 שלשות בלבד במשחק. היא הייתה היחידה באליפות שקלעה מתחת לחמש שלשות במשחק וזרקה פחות מעשר (9.7). לצורך השוואה, נבחרת הולנד, הקבוצה שזרקה הכי מעט מחוץ לקשת מלבד ישראל, עשתה זאת 14 פעמים במשחק.
זאת הייתה האליפות הראשונה תחת ארז אדלשטיין, מה שגורם לנתונים לא להיות מפתיעים יתר על המידה. בשנתיים בהן אימן את הפועל תל אביב בליגת העל בעשור האחרון, הפועל הייתה אחרונה בליגה בכל הנוגע לזריקות מחוץ לקשת (בעונת 2012/13, היא גם הייתה אחרונה מבחינת אחוזים).
ההשוואה המתבקשת ביותר היא בין שלוש אליפויות אירופה האחרונות, בהן שיחקו פחות או יותר אותם שחקנים. באליפות האחרונה בצרפת, רק שלושה שחקנים זרקו מעל לשתי שלשות במשחק – עומרי כספי, דגן יבזורי ויוגב אוחיון, כשכספי היחיד שזרק שלוש שלשות למשחק. באליפות ב-2013, חמישה שחקנים זרקו מעל לשתי זריקות במשחק. ב-2011 (כספי לא היה באליפות), רק גיא פניני, יותם הלפרין ודייויד בלו זרקו מעל לשתי שלשות במשחק, אבל כל אחד מהם זרק לפחות ארבע פעמים מחוץ לקשת, כשפניני הגיע לכמעט 6 זריקות במשחק.
אין צורך להרחיב על חשיבות השלשות בכדורסל של היום. ללא איום מחוץ לקשת, המשחק מאוד מאוד צפוף, וכשאין לנו יתרון בצבע כמעט מול אף נבחרת, השגת נקודות בהתקפה עומדת היא קשה מאוד. כשמסתכלים על הנתונים של השחקנים הישראלים בליגת העל, העובדה הזו אינה מפתיעה במיוחד.
מבין ילידי ישראל, רק עמית שמחון קלע יותר משתי שלשות למשחק בעונת 2016/17 בליגת העל. זאת הייתה העונה השנייה ברציפות בה רק ישראלי אחד קולע מעל לשתי שלשות במשחק. הישראלי היעיל ביותר מחוץ לקשת העונה היה אפיק נסים, שיצר 1.8 שלשות ב-47 אחוזים יוצאים מן הכלל. אפיק קלע נהדר גם באליפות אירופה ב-2013, האחרונה בה שותף, אז היה 10 מ-18 לשלוש נקודות בחמשת המשחקים בהם שותף.
הסטטיסטיקה הזו אינה כוללת כמובן את כוכב הנבחרת, עומרי כספי, שהוא אחד מקלעי השלשות הטובים ב-NBA, למרות העונה האחרונה. חשוב לומר שתפקידו של כספי בנבחרת שונה מאשר בליגה הטובה בעולם. בעוד ב-NBA הוא שחקן משלים שחי ממה שהשחקנים שלצדו יוצרים עבורו, בנבחרת הוא צריך לייצר עבור עצמו וגם עבור אחרים, בנוסף לעבודת ההגנה והריבאונד המוגברת שנדרשת ממנו.
הנבחרת הבוגרת אמנם סיימה את משחקי ההכנה במאזן טוב מאוד של 2:9, אבל שוב גילתה חולשה בכל הנוגע לקליעה מחוץ לקשת. בשני ההפסדים בהכנה (לבריטניה וטורקיה) הנבחרת קלעה חמש שלשות בלבד. הבעיה היותר גדולה היא מספר הזריקות.
בניצחון על הונגריה למשל, הנבחרת זרקה 11 פעמים מחוץ לקשת. כמעט כל היריבות בבית הישראלי הן בעלות קווים קדמיים גבוהים ועבים שיחפשו לצופף את הצבע בכל הזמן. הנבחרת תהיה חייבת לפתוח את המשחק עם זריקות לשלוש, אחרת היא תתקשה מאוד ליצור נקודות במשחק סטטי. מצד שני, נבחרת העתודה הראתה לנו דווקא מגמה הפוכה. החבורה של קטש התבססה לא מעט על הקליעות מחוץ לקשת בטורניר, ונעצרה רק בגמר. ישראל קלעה 9 שלשות (שנייה בטורניר) למשחק ב-38 אחוזים נהדרים (שנייה גם כן).
יצטרך למצוא פתרון למחסור בקלעים מובהקים. אדלשטיין (אלן שיבר)
מלבד דגן יבוזרי, לא גדל בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות שחקן שנחשב למניה בטוחה מחוץ לקשת. "אין היום כמעט קלעים טהורים בכדורסל. היום השחקן נדרש להיות הרבה יותר מגוון", אומר יעקב ג'ינו, סגן מנהל בית ספר למאמנים במכון וינגייט ומי שאימן 4 שנים באקדמיה לכדורסל, "גם דגן יבזורי לא היה שחקן שלם עד שהוא שיפר את יכולת החדירה שלו. היום לקלעי ללא יכולות נוספות אין זכות קיום.
"מצד שני, אין ספק שאנחנו נופלים בגילאים הצעירים בלימוד טכניקת הקליעה", הוסיף ג'ינו, שאימן שנים רבות בליגת העל ובחו''ל, "טכניקת קליעה דורשת המון דיוק, ידע, סבלנות ועבודה. צריך לעשות המון חזרות על הטכניקה הנכונה. המאמן הישראלי לא טוב בזה. הוא לא מספיק שיטתי, זאת תכונה שמאוד חסרה לנו".
המחסור בסנטימטרים עלה לנבחרת ביוקר לא מעט פעמים, אבל אלמנטים אחרים אצל הכדורסלן הישראלי גידלו פה דורות של שחקנים גדולים. בשביל להמשיך את ההצלחה של הנבחרת הבוגרת (אליפות אירופה הקרובה תהיה ה-13 ברציפות בה ישראל משתתפת) גם בשנים הקרובות, לא צריך לדאוג רק לחיזוק חיצוני מתחת לסלים, אלא גם לחדד את הבסיס שהביא להצלחות בעבר.
יוצאים לדרך (אלן שיבר)