סדרת המשחקים Just Cause מבית הסטודיו השוודי Avalanche הינה אחת מסדרות המשחקים המפורסמות ביותר ואחת עם קהל מעריצים יחסית גדול. שלושת המשחקים הראשונים בסדרה החזיקו נוסחה יחסית עקבית: אתם תשחקו אדם בשם ריקו רודריגז (אולי השם הכי גנרי ששמעתי בחיים שלי) שנשלח על ידי הסוכנות שלו הידועה בשם "The Agency" במטרה לעזור למחתרת המקומית להפיל את "הדיקטטור הנורא" ששולט באיזור. כנראה שלריקו לא אכפת מחיי אדם והוא חסר מודעות סביבתית מכיוון שבכל משחק בסדרה הוא יעשה בדיוק אותו דבר: יגרום למחתרת להצטרף אליו, ישתמש בהם בתור בשר תותחים, יפוצץ את כל הבסיסים של אותו דיקטטור, ויעבור הלאה למשחק הבא בסדרה, שם הוא יעשה אותו דבר.
עלילה:
לא ברור מה למה חשבתי שהמשחק הרביעי בסדרה יהיה אחרת. הנוסחה זהה למשחקים קודמים וזה פשוט עצוב. אתה מתחיל בסצנת אקשן שאחריה אתה לומד על הרודן הנורא שנמצא באותו מחוז. אחר כך אתה מצטרף למחתרת המטרה להפיל את אותו רודן ואת הארגון ה"נורא" שלו הנקרא Black Hand. וזה לא הכל, הדמויות שנמצאות במשחק סובלות ממניעים גנריים ושטוחים שמלווים אותם דיבוב נוראי שנראה כאילו שנעשה לפני שער שנים ונשמר בתיקייה נסתרת עד עכשיו.
בגדול, המשחק מתנהל סביב הגילוי החדש של ריקו אשר חושף את הקשר בין "היד השחורה" לבין אביו של ריקו, מה שגורם לו לקפוץ ישירות אל המדינה הפיקטיבית "סוליז" אשר נמצאת בדרום אמריקה. ניסיתי לחשוב מה אני יכול להרחיב על העלילה, אבל ככל שאני מנסה להרחיב עליה אני מבין לאט לאט שהיא לא שווה הרבה התייחסות.
משחקיות:
כמו כל משחק בסדרה, גם Just Cause 4 מספק שלל נשקים שתוכלו לעשות איתם כל מה שתחשבו עליו. החל מלפוצץ בסיסים צבאיים ועד העפת מכוניות באוויר בעזרת בלונים ענקים. למעשה, כל שחקן וותיק של הסדרה יגיד להם שהמשחקיות רווית האקשן היא המרכז של המשחק, ולא דווקא העלילה או הדיבוב, וזה נכון. יתר על זאת, זה מבורך ש- Avalanche החליטו לפתח סדרה שסובבות כולה סביב עשיית כיף, בלי יותר מדי דברים צדדיים.
בין אם נרצה ואם לא, נראה שככל שעובר הזמן משחקים כמו Just Cause הולכים ונעלמים ותעשיית הגיימינג הנוכחית מעדיפה להתמקד בעלילה ולתת לה המה מרכזית ורצינית ככל הניתן ומעדיפה לזנוח את עמדת הגיימפליי. ופה אני אתן נקודות זכות ל-Just Cause 4: המשחק כיף, אפילו מאוד כיף. למעשה ברוב הזמן שלי במשחק בכלל לא התקדמתי בסיפור הראשי אלא הסתובבתי בעולם הפתוח (עליו נדבר בהמשך), מפוצץ כל מה שאני רואה ועושה פעלולים עם כלי רכב שאני מוצא.
נקודה נוספת שמשפיעה על רוב הגיימפליי היא וו התפיסה האופייני לסדרה ושהפך להיות הסמל שלה במרוצת השנים. הפעם אתם תוכלו לשדרג את וו התפיסה ולתמרן אותו לטובתכם. על וו התפיסה אפשר להלביש כל מיני תוספים שונים שבהם תצטרכו להשתמש בשביל להתקדם במשחק כגון בלונים, טילים וכדו'. יותר מכך, את וו התפיסה אפשר להפריד לשלושה Loadout שונים שיתאימו כל אחד למצב ספציפי אחר. למשל, תוכלו לשדרג את וו התפיסה במטרה שתוכלו לטייל בעולם מהר יותר בשילוב עם המצנח או חליפת הרוח, ואז להחליף ל-Loadout אחר שעליו הלבשתם את הטילים ואת הבלונים, למקרה שתצטרכו להיכנס לקרב.
עיצוב העולם:
המשחקיות המעולה של Just Cause 4 היא היחידה שהופכת את המשחק לנסבל. למרות שהעולם הפתוח נראה גדול ומלא פעילויות, ברגע שנכנסים עמוק לתוך המשחק מבינים שהמפה הגדולה מלאת הפעילויות היא רק אשלייה. למעשה, הדבר היחיד שנהניתי ממנו היו הפעלולים שנמצאים בכל מיני מקומות על גבי המפה, כל אחד ששיחק בכותרים קודמים בסדרה יידע על איזה פעלולים אני מדבר. רובם פשוטים ודורשים מכם לעוף\לנהוג\לשוט במסלול מכשולים כלשהו. אבל גם הפעלולים האלה נמאסים די מהר וזה נראה שהמשחק לא גיוון אותם בצורה טובה מאוד. גם משימות הצד עשויות ברמה נמוכה מאוד וישעממו אתכם מהר מאוד, הדבר היחיד שהופך אותן למהנות זאת מערכת הקרב של המשחק, כפי שציינתי קודם לכן.
למרות כל הדברים הרעים שהעולם הפתוח הציג, יש מכניקה אחת שנהניתי ממנה מאוד ואני חושב שעוד משחקים צריכים לאמץ אותה. בגדול, העולם הפתוח מחולק לכל מיני מחוזות קטנים. בתחילת המשחק יהיה ברשותכם רק מחוז אחד, ועקב כך התנועה שלכם בעולם הפתוח תהיה מוגבלת מאוד בשלב ההתחלתי. אם תרצו "לכבוש" את שאר המחוזות אתם תצטרכו Resistance Tokens. השם של מטבעות אלו נובע מהעיקרון, בשביל שהמחתרת תתחזק, אתם צריכים להחדיר אמון בעם ולגרום להם להצטרף אל המחתרת ולמרוד נגד "היד השחורה".
איך עושים את זה? ובכן זה די פשוט: מפוצצים דברים. למעשה, כל מבנה/בסיס/מכונית של "היד השחורה" שתפוצצו, יעלה לכם את מד ה-XP, ואחרי זמן מסויים אתם תקבלו את המטבע, מה שיאפשר לכם להתקדם למחוז הבא. מה שהופך את העולם הפתוח של Just Cause 4 למעין משחק אסטרטגיה. למרות המכניקה הנחמדה הזו, העולם הפתוח של Just Cause 4 מלא במשימות גנריות, פעלולים שחוזרים על עצמם והדבר היחיד שהופך את השהייה המשחק לסבילה היא האפשרות לפוצץ כל דבר.
גרפיקה וסאונד:
אין אפשרות לברוח מעובדה פשוטה אחת: הגרפיקה במשחק נוראית, חד וחלק. מהשנייה שתתחילו לשחק ועד שכתוביות הסיום ירוצו אפשר לראות בבירור את חוסר ההשקעה של שהוכנס ב-Just Cause 4: המשחק נראה אפור, הטקסטורות דהויות ואפילו הצמחייה נראית מתה, בהחלט שנמוך מאסיבי מאז המשחק הקודם בסדרה, למרות שלרוב זה ההיפך המוחלט כשזה נוגע לגרפיקה.
לצערי, לא מדובר רק ביכולת הגרפיות של המשחק: גם הדיבוב נשמע מאולץ ומרגיש כאילו המדובבים של כל הדמויות (כולל ריקו) הקריאו את השורות מתוך דף ולא באמת טרחו לשנן את הטקסט לפני שהקליטו אותם. הדיבוב הרע בעיקר פוגע בקטעים המתוחים עלילתית (שגם ככה מעטים) ובכל ניסון של המשחק להפוך את העלילה למעניינת. כל פעם שניסיתי להיכנס אל תוך העלילה ולקחת אותה בצחוק, הדיבוב הנורא פשוט גרם לי לצחוק מבלי לשים לב מה קורה בכלל בסצנה, וזאת כנראה אחת הסיבות שלא נהניתי מן העלילה שהמשחק הציע.
בשורה התחתונה?
כמו שהכותרת אומרת המשחק Just Cause 4 הוא המשחק הגרוע הכי טוב ששיחקתי. אני לא אשקר, היה לי כיף בזמן המשחק שלי איתו, נהגתי בטנקים, פוצצתי בסיסי אויב ואפילו העפתי אופנועים אל התעלה כשהם במרדף אחריי הטנדר שלי. אבל למרות הכיף שחוויתי, אי אפשר להתכחש לעבודה שמדובר במשחק שפשוט לא השקיעו בו קמצוץ מהזמן שהיו צריכים להשקיע. אז כן, המשחקיות שלו כיפית, אבל בשורה התחתונה מדובר במשחק של כיף נטו, פשוט לכבות את המוח שלכם ולפוצץ דברים בלי לשים לב לשום דבר אחר. וזה בסדר, לא כל משחק חייב להיות מרגש או לכלול עולם פתוח מדהים. אבל כמכלול הייתי מגדיר את Just Cause 4 בתור משחק לא מושקע ודי מבאס. אם כי נהניתי לפוצץ דברים בלי מחשבה.