אחרי 15 שנה, Mario Strikers Battle League, חוזר בפעם השלישית. בעבר המשחקים עוד יצאו לקונסולות הגיימקיוב או ל-Wii, הפעם הכותר משוחרר לנינטנדו סוויץ', וזה מזכיר לנו למה לחברת נינטנדו יש את הבעלות על המילה "כיף". מאריו סטרייקרז הוא משחק כדורגל ארקיידי, בשביל אלו שרוצים לגוון קצת, כדי לשחק משחק צבעוני, פשוט, ולא יותר מדי מציאותי, הרי אנחנו מדברים על העולם של מאריו.
המשחק מרגיש יותר כמו הכלאה של קט-רגל ורוקט ליג, שבעצם רוקט לליג זו הכלאה של פיפ"א ומריו קארט. מאריו סטרייקרז הוא משחק מהיר, המשוחק על מגרשי קט-רגל או אולם, עם שחקנים סופר אגרסיביים ומשחקים שנגמרים עם כמות שערים לא קטנה בכלל. וכל זה ב-4 דקות של משחק.
המשחק יחסית קל לשיחוק, פשוט להפעיל ולהתחיל לשחק. מסכי ההדרכה לוקחים זמן להשלים, וזה בהחלט המקום שבו כדאי להתחיל כאשר שחקנים חדשים באים מתנסים בפעם הראשונה. אמנם יש מהלכים ופעולות שדיי קל ללמוד, כשזה מגיע למצב שאתם לומדים איך לחבר בין אותם קומבואים, המשחק שלכם ישתפר מאוד. זהו משחק שקל להתחיל איתו, אך יחסית דורש זמן והשקעה כדי ממש לשלוט במשחק. ובדומה למשחקי כדורגל אחרים, השחקן שיודע יותר, מכיר יותר מהלכים ויודע איך "המנוע" של המשחק רץ, ככל הנראה ינצח או לפחות יקבל חתיכת יתרון על השחקן השני.
לריאליזם, לחוקים ולשופטים אין מקום על המגרש. המשחק מעודד אותך לתאקל שחקנים גם עם וגם בלי הכדור, זה יותר כמו לתת להם דרופקיק לפנים או להיכנס בהם סטייל פוטבול אמריקני, ואין כאן כרטיסים אדומים. השחקן יצטרך ללמוד למסור מהר ולבחור מתי לבעוט, אחרת יתמודד עם זעמו של שחקן אחר. יש כפתור התחמקות, וזהו חלק נכבד מההדרכה, אבל עם כל הבלאגן שקורה על המגרש, ברוב המקרים שכחתי מה רוצים ממני. המשחק מאפשר לך לשחק בצורה מאוד בסיסית, זה תלוי בך השחקן, כמה תרצה לעלות את הרמה.
מאריו סטרייקרז הרבה יותר כיף לשחק כמשחק מרובה משתתפים עם חברים, אבל בניגוד למריו טניס וגולף, זה יהיה קשה לאלו שלא שיחקו, להתאים את הרמה שלהם אל השחקן שמשחק בזה כל יום. נכון יש את הפערים הללו גם בפיפ"א או בפרו, אך פה המשחק משוחק קצר אחרת, במשחקים הקודמים כל גיימר שמכיר את חוקי עולם הכדורגל, ככל הנראה לא יתקשה יותר מדי במשחק עצמו, מבחינת כפתורים ומה אפשרי ומה לא.
למשל, במשחק יש "כוח" שהשחקן יכול להשתמש בשם, Hyper Strikes. שימוש בכוח זה נותן לשחקן הזדמנות להבקיע שני שערים מבעיטה אחת. בזמן המשחק לשחק יש מד על המסך שצריך למלא. על השחקן לאסוף Strike Orbs, כדורים האדומים הזוהרים האלה מופיעים באקראי על המגרש במהלך המשחק, ותצטרכו להרים אותם לפני שהיריבים שלכם יעשו זאת, מה שמפעיל את הכוח למשך 20 שניות. כדי להשלים את המהלך, השחקן צריך לבצע מספר פעולות, כדי לבצע את בצורה הטובה ביותר. ראוי לציין כי לדמות יש מהלך Hyper Strike מיוחד משלה. לאלו שפחות מעוניינים ביכולות כאלה, תמיד אפשר לבטל את אפשרות זו בתפריט המשחק, ואז המשחק מרגיש יותר כמו פיפ"א Volta.
מבחינת גרפיקה ועיצוב. זהו משחק מאריו של נינטנדו שעובד רק על הסוויץ, והיכולות הגרפיות בהתאם. המשחק צבעוני ובנוי על טכנולוגיית Cell-Shading המזכירה תוכניות אנימציה בטלוויזיה. לכל דמות יש ציוד שאפשר להלביש כדי לשנות איך אתם נראים. אתה גם אף פעם לא משחק באצטדיון אחד - שתי הקבוצות בוחרות את האצטדיון שלהן, ואז התוצאה היא מגרש עם שני צדדים שונים לחלוטין, לבה ואש אם אתם באוזר בצד אחד, בזמן שהצד השני יהיה מבוסס על ג'ונגלים ממשחקי דונקי קונג.
כמו עם הציוד האישי לדמויות, זה לא משנה שום דבר במשחקיות. מבחינת ביצועים, המשחק רץ כמו שציפיתם שירוץ על מכשיר כמו סוויץ'. ברוב הזמן המצב יציב, אך לפעמים במצבים שיש קצת עומס על המסך, אפשר להרגיש קצת זיופים מצד המכשיר, אך זוהי לא בעיה קריטית שמפריעה למשחקיות, פשוט משהו שכדאי לשים לב אליו.
גם לא הכל ורוד. אם יש משהו שעוצר את מאריו סטרייקרז מלהיות אחלה משחק, זו פשוט כמות התוכן. יש בסך הכל עשר דמויות שניתן לשחק בהן, זה פחות מכל אחד משני המשחקים הקודמים, וקומץ עיצובי אצטדיון. זה מרגיש... די קמצני. למי ששיחק, רוקט ליג ששוחרר, באותה צורה ובלי תוכן ממשי. לאורך זמן אולפן הפיתוח הוסיף עוד מצבי משחק, מכוניות וכו'.
גם כאן, לא אתפלא לראות הוספת עוד דמויות ומגרשי כדורגל לאורך זמן. כמובן שזה יגיע בתצורת DLC, ויעלה כסף כי למה לא? נכון נינטנדו? נינטנדו כן הבטיחה עדכונים בחינם לאחר ההשקה שיכללו דמויות חדשות, שלפי מה שנחשף, המשחק יציע בסופו של דבר כ-20 דמויות, כפול מהכמות הנוכחית. זו תהיה תוצאה טובה יותר ומשביעת רצון.
בסופו של דבר, Mario Strikers Battle League הוא כותר ראוי שמציע לשחק חוויה כיפית מאוד, אולי קצת פשוטה, אך עדיין חוויה ארקיידית, שיכולה להיות מושלמת לערב חברים. משחקי 5 על 5, אורך כל משחק הוא 4 דקות. בלי פאולים, פציעות או הצגות. עכשיו שחושבים על זה, מאריו סטרייקרז מרגיש כמו ה-NBA Jam של עולם הכדורגל, וזו חתיכת מחמאה.