אחד הדברים בתחום הגיימינג שקיים בצורה דומה מאוד בתחום הספורט הוא ערך הספורטיביות. כן, אני מדבר על ערך התחושה במשחק ולא רק על המשחק עצמו, כי למרות שזה נראה להרבה אנשים שזה חסר ערך, לערך הספורטיביות יש חשיבות גבוהה מאוד בקרב בגיימרים והספורטאים באשר הם, לא סתם תמיד דואגים להזכיר אותה לפני כל משחק.
אז מזה בעצם ספורטיביות בגיימינג? הרי לרוב אנחנו לא רואים את היריב שלנו, אבל הוא עדין שם והוא ישמח לשחק בצורה שתהיה לו מהנה לעשות זאת, אחרי הכל שניכם כאן כדי לשחק ולא רק כדי לנצח, וכאן חשובה ההבנה: אנחנו משחקים כדי להנות וניצחון והפסד הם חלק מההנאה. הרי אם לא היית מפסיד אז בשלב מסוים היית מאבד את הרצון לשחק, כי מה המטרה שאתה לא מרגיש תגמול ורצון להשתפר? אם שחקן משחק רק כדי לנצח, בסופו של דבר הוא ימאס על ידי אנשים אחרים, כי אף אחד לא רוצה לשחק עם מישהו שפשוט רק מחפש איך לנצח. אנשים מחפשים לשחק עם מי שכיף להם לשחק איתם ולדעת שלאדם האחר לא אכפת ממך ולא אכפת לעשות הכל כדי לנצח? אז למה שתרצה לשחק נגדו, כדי להרגיש לא בנוח? עדיף לוותר על התענוג, לא חשוב כמה הוא טוב. וזה עוד נקודה חשובה: אנחנו תמיד מחונכים לעשות הכל כדי לנצח, שהדרך לניצחון לא חשובה כמו הניצחון עצמו. וכן, יש אמת באמירה הזו, אבל תסתכלו שנייה על הספורטאים שאתם אוהבים, אכפת לכם שרואים שהם נהנים ולא רק שהם יודעים לשחק, אחרי הכל הם מבינים שמאחורי המסך יש אדם אחר שחשוב לא פחות מהם. אז מזה בעצם ספורטיביות בגיימינג?
הספורטיביות מתחילה מההתחלה. התחלתם לשחק? ברכו לשלום את היריב או תלחצו את היד בתחרויות, תראו שבאתם להנות מהמשחק, אם היריב מנסה לדבר איתכם והכל סבבה? זרמו. אחרי הכל אתם באים לעשות כיף, נכון? אל תקלעו לקטנות, אל תקללו, אל תנהגו בשיטה של " אני חייב לנצח ולא חשוב מה, זן לא מלחמה. אתם תישארו מי שאתם גם אחרי המשחק, לא צריך לנסות להשתמש בכל מיני פסיכולוגיות או שטויות רק כדי להשיג את ההישג שלכם, בסופו של יום היריב הזה יכול להיות החבר הבא שלכם אם רק תנסו.
יותר מזה, גישה חיובית במשחק יכולה להוביל גם לשיפור עצמי, ההתמודדות עם מצבי לחץ ופטירה שלהם מבלי להתעצבן מראה שאתם מקבלים את החוקים ומקבלים את ערך המשחקיות.
אליפות דיזינגוף סנטר 2017.
יצא לי לא מעט פעמיים לראות שחקנים אחרים מתנהגים בצורה לא יפה לאחר גם בתחרויות, המחשבה שלי הייתה "בשביל מה אני צריך את זה?". בשביל מה אנחנו הגיימרים רוצים לצאת ולהתחרות אם בסופו של דבר אנחנו נצא ממשחק מסויים בתחושה של "האם זה שווה את זה?". אל תהיו האנשים מהצד השני, אל תגרמו ליריב שלכם לצאת בתחושה כזו כי אם תגרמו לו לצאת בתחושה כזו, אז כנראה שלא יהיה לכם מול מי לשחק עוד, כי הוא לא יגיע, ובצדק. למה לו להתחרות מול אנשים שמחפשים רק להתנהג בצורה ילדותית ולחפש את הניצחון כל הזמן? זה לא משחק לחיים ולמוות.
אליפות ישראל בספורט אלקטרוני. צילום: אניטה קרפל
לשם ההשוואה, כמה סיטואציות שראיתי בחיי בתור גיימר: שחקן קורא לשחקן שמולו בזמן הטורניר בפיפ"א בתור "בונקריסט". אז יודעים מה, יש באמת אמת באמירה הזו, אבל לשם מה ההערה? לשם מה ההתנהגות הזו? הראי בסופו של דבר שניכם משחקים משחק שנועד להיות כיף ולהעביר את חווית מהנה.
דוגמה אחרת היא מתוך משחק הקלפים הארט'סתון, בתור שחקן, אני קבלתי הרבה פעמיים הודעה שהשחקן מולי רוצה להוסיף אותי. למה? כדי לקלל אותי. ובאמת שלא חסר קללות בכל משחק, גם אתם בטוח הייתם עדים למטר של קללות בצ'אטים או בהודעות פרטיות רק על ההתנהגות שלכם, ומה הטעם בזה? מה הטעם להתנהג בצורה כזו ולקלל אחר, האם זה יגרום לשחקן האחר להרגיש יותר טוב? לא. האם זה תרם במשהו לך? לא.
אז תהיו בני אדם, תלחצו את יד היריב גם בסוף המשחק למרות מה שעברתם, אפילו תחייכו ותדברו איתו על טעויות שהוא עשה במשחק, או טעויות שאתם עשיתם ומה דעתו על זה. בסופו של דבר תזכרו, הוא בא לכאן כדי לשחק ולא רק כדי לנצח.
ואם אתם מסתכלים על הכתבה הזו אומרים " אבל אני כן, אני בא רק כדי לנצח " אז חברה, בחרתם את התחום הלא נכון לנסות ולהראות את זה, כי בסופו של יום, אדם שלא מכבד אחרים לא יקבל את הכבוד שמגיע לו.
נכתב ע"י שי קמפלר מקבוצת G4L.