יש בשורה: מצטייני הקמפיין של נבחרת ישראל

16 חודשים, שישה חלונות, 26 שחקנים ותחושת החמצה לצד תקווה ענקית לעתיד. נבחרת ישראל סיימה אתמול (ראשון) את קמפיין מוקדמות גביע העולם שנמשך כמעט שנה וחצי, תקופה שבה הנבחרת עברה שינויים משמעותיים בסגלים, במבנה ובהיררכיה.

הנבחרת שהתחילה את הקמפיין בנובמבר 2017 היא לא ממש אותה נבחרת שסיימה אותה אתמול, כשבדרך הסגלים עברו פציעות, חיסורים, זימונים חדשים ותהליך המערה מואץ בדרך למטרה הבאה: העפלה ליורובאסקט 2021. עכשיו זמן לסיכומים ולבחירות שעשו לנו את הקמפיין.

סיפור הקמפיין: ישחקו הנערים לפנינו
עם סיום יורובאסקט 2017 היה ברור שנבחרת ישראל עומדת בפני חילופי דורות. מינויו של עודד קטש במקום ארז אדלשטיין הגיע לצד אמירה של הצערה, אבל ייתכן שהתהליך הזה קרה ב"בום" גדול מדי ולא בהדרגתיות כפי שרצו בהתחלה.

כבר בחלון הראשון היה אפשר לראות העדפה ברורה לשחקנים צעירים מאוד על חשבון שחקנים מוכחים, והמפתחות ניתנו מהרגע הראשון לשחקנים כמו יובל זוסמן ותמיר בלאט. בזמן שהיה ברור שהקמפיין הנוכחי ישמש כסוג של טבילת אש לכל הצעירים, יהיה מעניין לראות כיצד הנבחרת תקצור את הפירות במוקדמות יורובאסקט 2021.

מצטיין הקמפיין: ג'ייק כהן
אז מי אתה ג'ייק כהן? זה שבמכבי ת"א מנוצל בצורה כירורגית, לפחות מ-9 דקות ביורוליג, או זה שמגיע לנבחרת, מקבל 30 דקות לערב ומחזיר ב-15.6 נק' ו-5.1 ריבאונדים? איגוד הכדורסל עשה מהלך מבריק כשהצליח לשנות את מעמדו של כהן ממתאזרח לישראלי לכל דבר, הודות לשירותו של כהן בנבחרת העתודה, וכבר במשחקים הראשונים כהן הראה מה הוא שווה כשהוא מקבל קרדיט ותחושת שמאמינים בו, וככה אנחנו אוהבים אותו: נחוש, מחויב, נלחם, מראה את האיכויות שלו ומשמש כעוגן ההתקפי של הנבחרת.

רגע הקמפיין: מאורעות לייפציג
אף אחד בנבחרת לא ישכח את המשחק הזה. תומר גינת לא ישכח את המשחק הזה. אנחנו לא נשכח את המשחק הזה. ומה הכי מתסכל? שזה כנראה היה המשחק הכי טוב של הנבחרת בקמפיין הזה. תזכורת, למי שבכל זאת בחר להדחיק: ישראל הובילה במחצית 54:35, במשחק כמעט מושלםא, בל במחצית השנייה השחקנים של עודד קטש ספגו 57 נקודות, עד הרגע הדרמטי ביותר בקריירה של תומר גינת עד כה: במצב של 0.4 שניות על השעון, וכשהנבחרת מובילה 90:91, ספג עבירת ייאוש של הגרמנים והלך לקו.

אחרי שקלע את הזריקה הראשונה, קיבל הוראה להחטיא את השנייה בכוונה כדי לא לאפשר לגרמנים זמן לייצר זריקה, אבל הכדור הלך ימינה ולא פגע בטבעת. הקבוצות ירדו לפסק זמן וחלום הבלהות התגשם עם המהלך היחידי שהיה יכול להביא לגרמנים סל בזמן - האלי-הופ מהוצאת הכדור מהחוץ, כשנמרוד לוי וג'ייק כהן מתרשלים בסגירה של רובין בנזינג שקלע את הסל. המשחק הלך להארכה וכצפוי הנבחרת התפרקה, ואיתה גם חלום ההעפלה לגביע העולם.

ציפינו ליותר: ג'ון דיברתולומיאו
באופן מסורתי, הציפייה מהמתאזרח של הנבחרת היה להיות זה שייתן את הערך המוסף, את השדרוג שאין לנו מהכשרונות המקומיים. כשדיברתולומיאו זומן, כשהוא בשיא כושרו בליגת העל, היתה ציפייה שהוא יביא את זה גם לנבחרת. נכון, דיברתולומיאו שיחק רק שני משחקים, נגד סרביה וגיאורגיה, והוא לא היה גרוע במיוחד, אבל בסגל כל כך צעיר, הנבחרת היתה זקוקה למתאזרח שייתן תפוקה הרבה יותר משמעותית.

תודה על כל מה שנתת: גיא פניני
איזו דרך ארוכה פניני עבר מ"אויב המדינה" אחרי התקרית המכוערת עם יהונתן שולדברנד ועד לשחקן הנשמה האולטימטיבי של נבחרת ישראל. פניני, אחד השרידים הבודדים מיורובאסקט 2017, המשיך בנבחרת כזקן השבט בזמן שחבריו לשנתון פרשו, הופרשו או פשוט לא זומנו לדור החדש של הנבחרת.

אבל פניני עדיין כאן, רעב, מתלהב, מנהיג וכמובן ווינר שאין שני לו - רק בקמפיין הזה הוא חתום לפחות על שני ניצחונות בעצמו, על סרביה וגרמניה בבית. כאן המקום לכתוב שרוב הסיכויים שפניני לא יהיה חלק מהנבחרת במוקדמות יורובאסקט 2021, אבל כשמדובר בפניני כבר למדנו שזה לא חכם להמר נגדו. אבל אם המשחק אתמול אכן היה האחרון שלו בנבחרת, אנחנו לא נחכה לטקס בין רבעים שבו יעניקו לו גופייה ממוסגרת, ופשוט נגיד מעכשיו: תודה.

בקרוב תגיעו רחוק: בלאט, זוסמן ואבדיה
לצד תחושת הפספוס, שלושת הצעירים האלה הם הסיבה לתקווה הענקית שלנו לעתיד. תמיר בלאט נתן קמפיין בכורה נהדר שבו הפך לבעל הבית על הפרקט, יובל זוסמן מראה ורסטיליות שהרבה זמן לא קיבלנו משחקן ישראלי אבל כמו במכבי ת"א, גם בנבחרת הוא חייב להיות יותר דומיננטי, ודני אבדיה, שכבר בקיץ שוב צפוי להוביל את נבחרת העתודה, עשוי להיות הכוכב הגדול הבא של הנבחרת בשנים הבאות. העתיד כבר כאן.

עם הפנים לעתיד: בין אמון לזימון
תהליך ההצערה של עודד קטש נכון וחשוב. דור הביניים שלנו דל מדי בכמות ולכן לא היתה ברירה אלא להאיץ את חילופי הדורות ולתת את הבמה לצעירים כבר מעכשיו. אבל לצד הדעה שהתהליך היה מואץ מדי ושהיה צריך להיעשות בהדרגה, עדיין קיימים כמה סימני שאלה גדולים לגבי מדיניות הזימונים לנבחרת.

בראיון שהעניק ל"מגרש פתוח", עודד קטש סיפק הסבר מעניין לסיבה שבגינה זימן את נמרוד לוי, שכידוע נמצא ללא קבוצה, ואמר כי בעיניו הנבחרת צריכה לשמש לשחקן כבית שהוא שייך אליו גם אם הקריירה קצת נתקעת. זהו טיעון ראוי. אבל מה בנוגע לכך שהנבחרת גם צריכה לשמש כביטוי להערכה ולתגמול של שחקנים מצטיינים, של אלו שנמצאים בשיא הכושר ובשיא הקריירה? איזה אופק מקבל טל דן, שנותן עונת שיא, אם בעמדה שלו מועדף על פניו שחקן ללא קבוצה, שגם כששיחק לא הפגין יכולת מרשימה העונה? איזה אופק הכדורסל הישראלי נותן לעמית שמחון, שאמנם העונה אולי לא ראוי להיות בנבחרת, אבל בשנתיים האחרונות נתן תפוקה של שחקן זר ועדיין לא לבש כחול-לבן?

כשאנחנו מדברים על תהליך הצערה מואץ, אנחנו מתכוונים לאי זימונים נוספים. ניקח שני שחקנים נוספים שלא זומנו אפילו לסגל הרחב - חואקין שוכמן ואיגור קולשוב. שניהם עונים על קריטריון ההצערה, שניהם יכולים להביא איתם רעננות ורוח לחימה. נכון, שוכמן חווה העונה נסיגה מסוימת לעומת העונה שעברה, וקולשוב רושם אחוזים רעים מ-3 על אף שהקליעה היא הטיקט שלו, אבל ממתי שחקן של 8.9 נק' בלאומית (גיל בני, שחקן נהדר שעוד יעשה קריירה יפה), עדיף על שחקן של 12.7 נק' ו-5.8 ריב' בליגת העל (קולשוב)?

נכון, לא מדובר באותה עמדה, אבל לעניות דעתו של כותב שורות אלה, קולשוב ושוכמן היו שווים לפחות זימון לסגל הרחב, ובמיוחד במקרה כמו של קולשוב, שעליו אמר קטש ש"משהו באנרגיות אחרי הניפוי הקודם לא הרגיש לי נכון". בדיוק בשביל זה יש סגל רחב, כדי להרגיש את האנרגיות, את החיבור, את ההתאמה. טוב מאוד אם קולשוב הרגיש רע אחרי הניפוי הקודם - זה אומר שהוא רוצה, מחויב ומאוכזב לא להיות שם עבור הנבחרת.

דברי סיום: הלימונדה של קטש
כמה מילים על קטש עצמו. העונה המוצלחת בירושלים, לצד הלימונדה שהוא הצליח לסחוט מהלימון שנקרא "חלונות פיב"א", שלעיתים דרש ממנו להכין נבחרת תוך פחות מ-48 שעות - מעידים על הדרך שעבר כמאמן. ביקורות על זימונים ואי זימונים תמיד יהיו, אבל סביב קטש יש קונצנזוס שהוא האיש הנכון להוביל את הדור הבא של נבחרת ישראל.

אופן הסיום של הקמפיין הזה, פותח את התיאבון לקמפיין הבא. אז זו כבר תהיה אופרה אחרת: הצעירים יבואו מנוסים יותר, קטש ירגיש איתם יותר בנוח והם איתו, ורמת הבשלות צריכה להיות שווה העפלה לאליפות אירופה ויותר מזה. וכמו בהרבה תעודות חצי - לנבחרת שלנו יש הרבה מאוד פוטנציאל, ובקמפיין הבא היא כבר תידרש לממש אותו.