מכירים את הוויכוח הנצחי מי גדול יותר - פלה או מראדונה? או בגירסה המודרנית - מסי או רונאלדו? ובכן, גם בישראל לא נקבל תשובה אחת גורפת לגבי זהותו של הכדורגלן הכי גדול שצמח וגדל כאן אצלנו. כי איך בעצם מודדים מיהו הכדורגלן הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים? אולי לפי מספר ההופעות או השערים בנבחרת? או שאולי על פי מספר השנים בליגות הגדולות באירופה? ויכול להיות שזה בסופו של דבר עניין נשל טעם אישי?
אז כן, כל אחד יבחר שחקן אחר, על פי טעמו ועל פי הקריטריונים שנחשבים למשמעותיים יותר. ועדיין זה לא מדע מדוייק. כי השחקנים שהיו כאן בשנות ה-60 לא יכלו, גם אם רצו, לשחק באירופה. ולגבי שערים בנבחרת, אין דין ניצחונות על טייוואן והפיליפינים, בתקופה בה ישראל שיחקה באסיה, לדין השערים שנכבשו מול יריבות אירופאיות.
ואחרי כל זה, הנה הדירוג האישי שלי, של 5 השחקנים הישראלים הטובים בכל הזמנים:
5. חיים רביבו
שיחק 7 עונות באירופה - בספרד ובטורקיה. היה מכוכבי סלטה ויגו הגדולה שהגיעה פעמיים לרבע גמר גביע אופ"א, השתלב באופן מדהים לצד מוסטובוי, קארפין ומאזיניו בקבוצה שזכתה לכינוי "יורו-סלטה" והייתה אז אחת המלהיבות באירופה. לרביבו היה קסם ברגליים וגם כריזמה מדהימה, הוא הבקיע שער ניצחון מול ליברפול באנפילד, זכה באליפות טורקיה במדי פנרבחצ'ה ב-2001 והבקיע 15 שערים ב-67 משחקים בנבחרת.
4. מרדכי שפיגלר
שיאן השערים בנבחרת עם 33 כיבושים ב-83 משחקים במשך 14 שנים. הוא המבקיע היחיד של הנבחרת במונדיאל במקסיקו 70, זכה בשתי אליפויות עם מכבי נתניה, שיחק שנתיים בצרפת ועוד שנה בניו יורק קוסמוס, שם שיתף פעולה עם פלה. מדובר כמובן בעידן אחר, אבל מההישגים ההיסטוריים של מוטל'ה אי אפשר להתעלם. אם הוא היה נולד 30 שנה מאוחר יותר, אין ספק שהיה מככב בליגות הבכירות של אירופה.
3. אלי אוחנה
שיחק רק 4 שנים באירופה - בבלגיה ובפורטוגל, אבל בישל את שער הניצחון של מכלן בגמר גביע המחזיקות מול אייאקס ב-1988 בדרך לזכייה. באותה שנה הוא נבחר לכדורגלן השנה הצעיר באירופה. אוחנה זכה באליפות בלגיה עם מכלן וב-4 אליפויות עם בית"ר ירושלים, וכבש 17 שערים ב-50 משחקים במדי הנבחרת. אוהדי בית"ר כמובן נהנו מהחזרה שלו לארץ, אבל אם הייתה לו יותר סבלנות והיה נשאר באירופה, השמיים היו הגבול עבור אוחנה. גם כך הוא רשם כמה הישגים שאף שחקן ישראלי לא הצליח לשחזר.
2. אייל ברקוביץ'
שיחק 9 עונות באירופה וסלטיק רכשה אותו ב-5.75 מיליון ליש"ט, מה שהיה שיא מבחינתה ב-1999. הוא כיכב במנצ'סטר סיטי, לה סייע לחזור לפרמייר ליג, בה נחשב לאחד הקשרים הטובים ביותר, רשם 78 משחקים בנבחרת וכבש 9 שערים. בנוסף הוא זכה בשתי אליפויות במכבי חיפה. מבחינת כישרון טבעי, יכול להיות שברקוביץ' היה הגדול מכולם, אבל הוא לא הצליח להתמיד, נקלע ליותר מדי שערוריות וגם שיחק בקבוצות קטנות באופן יחסי.
1. יוסי בניון
12 שנים בליגה הספרדית והאנגלית, כולל שלוש עונות מדהימות בליברפול, עימה הגיע לחצי גמר ליגת האלופות ובמדיה כבש שער ניצחון בסנטיאגו ברנבאו נגד ריאל מדריד. הוא שיאן ההופעות בנבחרת (102 משחקים במשך 19 שנה), בה כבש 24 שערים, ולאורך הקריירה גם זכה בשתי אליפויות עם מכבי חיפה ובליגה האירופית עם צ'לסי (לא שיחק בגמר מול בנפיקה ב-2013).
בניון הוא השחקן הישראלי היחיד ששיחק במשך תקופה משמעותית בקבוצות על באירופה, וגם כשהיה שם נחשב לשחקן בכיר (בשונה מאבי כהן ז"ל ורוני רוזנטל). הקשר הוא המבקיע הבכיר של הנבחרת בעידן האירופי שלה ובסופו של דבר הישראלי המוכר ביותר בכדורגל העולמי. ולא במקרה.