יש לו כיוון: המהלך שהפך את דני אבדיה לסקורר

ארבעים נקודות במשחק אחד הן לא הישג של מה בכך. גם אם היום קצב המשחק וההתקפה ב-NBA זורמות יותר מאשר בעבר, גם אם אתה עושה את זה בהפסד, להגיע למצב שבו אתה מגיע לכמות נקודות כזאת הוא הישג. הקטע המעניין באמת ב-40 נקודות, כל ארבעים נקודות, הוא הדרך.

אחרי ההתלהבות הראשונית ואפקט ה"וואו" של ה"מה", הגיע הזמן לדבר על ה"איך". 40 נקודות של שחקן שקולע 12 שלשות הן דבר אחד, כמו 47 הנקודות של קיגן מארי העונה, וארבעים נקודות של שחקן שנכנס פעם אחר פעם לצבע ולא מאיים מחוץ לקשת הן דבר אחר, כמו ה-64 של יאניס אנטטקומפו העונה שהושגו ב-20 מ-25 ל-2 ו-24 מ-32 מהקו.

דני אבדיה קלע פחות משניהם, הרבה פחות במקרה של יאניס, אבל השלב הבא בדיון עליו הוא הדרך בה הישראלי הגיע לאותן 43 נקודות שלו מול הפליקנס. הוא לא כוח טבע כמו יאניס, לא קרוב לאחד וכנראה לא יהיה אף פעם, אבל 43 הנקודות שלו לא הרגישו מקריות. הוא קלע 24 נקודות בשני משחקים לפני כן ו-25 באתר הקודם.

באתר אותו אתם קוראים כעת עלתה ידיעה לפני המשחק מול הפליקנס שדיברה על כך שהוא יכול לשבור את שיא הקריירה כתלות בכניסה שלו למשחק, היכולת שלו לקלוע מהקו והיכולת שלו להיכנס לצבע. שני האחרונים היו הדבר המשמעותי ביותר, אולי, במשחק בו הוא קלע ב-13 מ-24 מהשדה ו-11 מ-13 מהעונשין.

אבדיה לא היה מגיע לשיא הקריירה שלו בלי השלשות. הקליעה שלו הראתה שיפור גדול, אבל הוא לא שחקן של 6 מ-10 בכל ערב (וכנראה גם לא של 48.5% מחוץ לקשת, האחוזים שלו ב-2024 שבעיקר אומרים שהוא צריך לזרוק יותר). הן חלק חשוב מהמשחק של 'טורבו', אבל רק נספח ליכולת החדירה שלו. "יש לו צעד ראשון מהיר, קליעה ויכולת לאיים גם לאחר החדירה", אמר פרשן ה-NBA המצוין ברט אשר. "הוא ארוך ויצירתי, מסוגל לכדרר כדי לצאת מהגנות צפופות".

החדירה של אבדיה אכן הפכה לנשק המרכזי שלו, ולכלי משמעותי גם בהשוואה לשאר ה-NBA. ב-6 המשחקים האחרונים הישראלי קולע 10 נקודות למשחק ישירות מחדירה ועושה זאת ב-65.7% מהשדה, שני רק ללוקה דונצ'יץ'. החדירות האלה מעניקות לו שלוש זריקות עונשין למשחק, יותר משחקנים כמו דונצ'יץ' (2.3) ואפילו יאניס (2) מהכניסה לסל עם הכדור. בתקופה הזאת הוויזארדס שיחקו מול הגנות מהשליש העליון של הליגה.

בחודש וחצי שחלפו בין 2024 לפגרת האולסטאר, קליבלנד, בוסטון, פיניקס וניו אורלינס הן ארבע משמונה ההגנות הטובות בליגה. אבדיה שיחק מולן בתקופה הזאת וקלע 24, 24 ו-43 נקודות מול האחרונות. לא דבר של מה בכך ומשהו שמעיד שהחדירה שלו נשק שעובד מול קבוצות טובות, אפילו טובות מאוד. בפרט החדירה ימינה.

ב-6 המשחקים האחרונים שלו, התקופה הטובה בקריירה, אבדיה עם 16 מ-29 במהלכים שכללו חדירות שלו מימין (55.1%) לעומת 37 מ-73 בכל זריקה אחרת (50.6%). במשחקים מול הסלטיקס והפליקנס ראינו אותו הולך לא מעט גם לקו ומייצר בזכותן נקודות נוספות. אבדיה מהיר בצורה יוצאת דופן לשחקן בגובה 2.06 מ', מה שמעניק לו צעד ראשון משמעותי לשחקן בגובה שלו ונחשב ליתרון גדול. לכן הוא שחקן כל כך יעיל בהתקפות המעבר.

שימו לב, למשל, להתקפת המעבר מהמשחק מול בוסטון. אבדיה הוריד את הריבאונד, קיבל את ג'יילן בראון האתלטי, עבר אותו עם הצעד הראשון הנהדר שלו ונתקל בצבע חופשי לחלוטין (כשהוויזארדס פתחו עם קייל קוזמה כסנטר). זה נגמר בסל ועבירה מול אחד השומרים הטובים בליגה.

היכולת הזאת של אבדיה לרוץ מחוף לחוף עם הכדור ולתפוס את ההגנה לא מוכנה היא רק צעד אחד. וושינגטון הצעירה יכולה וצריכה לשחק כדורסל מהיר יותר, כשכבר עכשיו היא במקום הרביעי בליגה בחלק היחסי של התקפות המעבר מסך כל ההתקפות שלה. אבדיה עצמו הראה שיפור בזה, אבל החלק המעניין באמת הוא החדירות במשחק העומד, כי מן הסתם קשה יותר להכנס לצבע במצב של חמש מול חמש.

כאן נכנס הצד השני של המהירות של אבדיה, הזריזות שלו. בשונה מיכולת ההגעה ממקום למקום, שהיא אותה מהירות, הזריזות מאפשרת לו לפתח חצי צעד לפני השומר. הכימיה של אבדיה ושל טיוס ג'ונס שווה נקודות, פשוט כי הוא רואה דברים לפני המגן. זה הגיע לשיא מסוים במשחק 43 הנקודות מול הפליקנס.

שימו לב לצעד של אבדיה שתופס את זאיון וויליאמסון לא מוכן, ולמרווין באגלי שנמצא רחוק מהצבע. זה נגמר בזה שהנתיב פנוי לחלוטין לדני ובדאנק קל מול צבע פנוי לחלוטין.

מהלך אחר באותו הסגנון היה מול מיאמי, לפני הרצף. ג'ורדן פול מסר לאבדיה ברגע היסטורי בפני עצמו, הישראלי הטעה את טרי רוז'ייר וסיים שוב בדאנק פתוח. האחוזים שלו מהשלוש מונעים מהיריבים לצופף מולו את הצבע, והוא מספיק מהיר בשביל לעבור אותם ולקלוע בזכות התגובה הראשונית המהירה יותר, כפי שציין ערן סורוקה. מוזמנים לראות את זה כאן:

יש הבדל של 43 ק"ג בין טרי רוז'ייר לזאיון וויליאמסון, והבדל גדול בין שניהם לבין ג'יילן בראון גם בסגנון המשחק וגם בפרופיל השחקנים ששומרים על אבדיה. אנחנו כמעט ולא רואים סנטרים ששומרים עליו כשהוא מקבל את הכדור על קו השלוש, באופן טבעי, כי הוא יכול לחלוף גם מעליהם ולסיים בסל.

כאן למשל, באמצע הרבע המוצלח ביותר שלו בקריירה, ברנדון אינגרם מחכה בתוך הצבע לכניסה של אבדיה. רישון הולמס בעמדה טובה בפנים, אבל מה עושה דני? לוקח צעד אחורה וזורק מהשלוש. האיום הזה, גם ברמה הישירה של סטפ-בק וגם מתוך החשש שהוא יעלה זריקה או ימצא מישהו פנוי (כשגם ג'ורדן פול ולנדרי שאמט בעמדות טובות), הופך את ההגנה עליו לקשה יותר.

הריווח, גם זה שאבדיה מייצר לעצמו וגם זה של השחקנים מסביבו, הוא חלק מרכזי מהסיבה להתפוצצות האחרונה. עזיבתו של ווס אנסלד ג'וניור השפיעה, גם זאת של דניאל גאפורד והמעבר של מרווין באגלי הנייד יותר לעמדת הסנטר ובעיקר הדקות של אבדיה כפאוור פורוורד. הוא משחק לא מעט לצד בילאל קוליבאלי, שפתח לצידו בעמדות 3-4 מול הפליקנס, הסלטיקס והסאנס.

אבדיה היה ב-14+ בהפסד לפליקנס (וושינגטון ב-21-בשמונה דקות בלעדיו) וב-12+ בהפסד לסלטיקס (וושינגטון ב-16- בשש הדקות בלעדיו). הוא סיים עם +/- חיובי גם מול דאלאס, ומול פילדלפיה הקבוצה הייתה ב-2- ב-39 דקות איתו וב-4- בתשע הדקות בלעדיו. אבדיה מצליח להוביל כדורסל מנצח, גם אם הקבוצה מפסידה. כאן נכנס החלק האחרון של הניתוח ואולי אחד המשמעותיים בו, היכולת של אבדיה להגיע לעונשין.

בגובה 2.06 מ', וכחלק מהשיפור בביטחון, אבדיה גם מראה שיפור קל מהעונשין וקולע ב-74% העונה. אין סיבה שזה לא יעלה בהתחשב באחוזים שלו מהשלוש, כשלפני הריצה הוא זרק שמונה פעמים מהקו רק מול אטלנטה בדצמבר. הוא עשה את זה מול בוסטון, ושמונה פעמים ברבע השלישי ההוא מול הפליקנס.

העבירות של ניו אורלינס היו עבירות של חוסר ברירה.  ארבעה שחקנים שונים של הפליקנס עשו פאולים, וכאן יש עבירה מעניינת של לארי נאנס ג'וניור, שחקן בגובה 2.03 מ' ובמשקל 111 ק"ג (16 יותר מאבדיה). הוא מנסה לדחוף את דני, שהולך ימינה ולא מצליח לייצר מרווח עם הצעד הראשון שלו, אבל כן מצליח לסחוט את העבירה ובהמשך לקלוע פעמיים מהקו.

קליעות עונשין הן חלק בלתי נפרד מהקליעה ב-NBA. ה-MVP ג'ואל אמביד חי עליהן כל שנה בעונה הסדירה, רק כדי לגלות שלא ישרקו לו אותן בפלייאוף, וג'ימי באטלר הגיע פעמיים לגמר בזכות היכולת שלו ללכת לקו. אם אבדיה יהפוך לשחקן של 7-8 זריקות מהקו כל ערב אז הוא יכול גם להיות שחקן של עשרים נקודות למשחק, ולא מופרך בכלל שזה יקרה בשליש האחרון של העונה.

מה שכן מופרך בשליש האחרון של העונה, ומוביל אותנו למנת פרופורציות בקשר לאבדיה, זה שוושינגטון תנצח הרבה משחקים. הוויזארדס קבוצת כדורסל לא טובה עם סגל לא טוב, והריצה של אבדיה עכשיו היא בעיקר הכנה ל-2024/25 (בה, אגב, יש לו סיכוי תיאורטי לזכות בשחקן המשתפר).

סביר שככל שהזמן יחלוף קבוצות ילמדו להתמודד עם התנועה של אבדיה בצורה טובה יותר, שהשם שלו יופיע בדו"חות סקאוטינג ושהקליעה תחלש, מה שישפיע על כל היעילות ההתקפית. אי אפשר להבטיח שהוא יהיה שחקן של עשרים נקודות למשחק, וכבר ראינו הרבה תקופות בקריירה בהן הוא היה בכושר טוב ודעך, גם אם לא ברמה הזאת.

למרות הכל, והציניות המתבקשת, אנחנו יכולים לחלום. יש לנו שחקן ישראלי שקולע מעל 20 נקודות למשחק מול קבוצות טובות ב-NBA והיה הסיפור החם של לילה עם 13 משחקים בליגה הטובה בעולם. הוויזארדס יכולה וצריכה לתת לו זמן כדי ללמוד מהטעויות שלו בחודש הקרוב ובעונה הבאה, אולי עם מאמן טוב יותר כמו מייק בונדהולצר, יכול להיות שנראה מאבדיה הרבה יותר. דני נגע בשמיים. עכשיו השאלה היא כמה זמן הוא יכול להישאר שם.