אורח הכבוד: שובו של דני אבדיה לוושינגטון

הפילוסוף היווני הרקליטוס נחשב לאחד הפילוסופים החשובים ביותר בתקופה הקדם-סוקרטית, כלומר ההתחלה שלפני ההתחלה של הפילוסופיה המודרנית. המשפט המוכר ביותר של הרקליטוס, מאזור המאה השישית לפני הספירה, היה ש"אי אפשר לחצות אותו נהר פעמיים". גם אם תנסו, אתם כבר לא תהיו אותו אדם.

לפי ההיגיון הזה, יעלה הלילה (בין רביעי לחמישי) דני אבדיה אחר לחלוטין מהאחרון שראו בקפיטל וואן ארנה. אי אז, ב-12 באפריל 2024, הוא קלע 24 נקודות עם 12 ריבאונדים ו-8 אסיסטים בהפסד לשיקגו. היום הוא ישחק לראשונה כשחקן יריב, ואולי כשחקן טוב יותר.

אפשר כבר עכשיו לטעון שזאת העונה המוצלחת ביותר בקריירה של אבדיה. אחרי פתיחה קשה הוא עבר את ממוצע הנקודות מהשנה שעברה, 14.8, ובמאזן 33:25. הוא ניצח יותר משחקים בעבר, למשל ב-2022/23, אך בתפקיד פחות משמעותי. הפעם הוא שחקן טוב בקבוצה שאולי הייתה נלחמת על השישייה במזרח החלש, ואחת שנראית בכיוון טוב יותר.

המשחק מול הוויזארדס לא אמור להיות אתגר גדול במיוחד ברמה הכדורסלנית. מדובר בקבוצה החלשה ביותר בליגה ואחת שרוצה להפסיד בכמה שיותר משחקים, אך יכול להיות שהיום הוא יראה פחות טוב, ייתכן שבהשפעת ידיים רועדות בדומה למה שקרה ללוקה דונצ'יץ' מול דאלאס. הפעם, בחוץ, הוא גם צפוי לזכות לסרטון מחווה. אך בכל זאת, זה לא אותו דני אבדיה. מה השתנה בהשוואה לעונה הקודמת?

גדול יותר
הסיפור המשמעותי ביותר בקיץ במקרה של אבדיה, וכזה שזכה להתייחסות גם כאן באתר, הוא ההעלאה במסה. אבדיה עלה כ-13 ק"ג בין פתיחת העונה האחרונה שלו בוושינגטון לפתיחת העונה הראשונה שלו בפורטלנד, וזה השפיע על סגנון המשחק.

אנחנו רואים את אבדיה הולך יותר לקו (4.7 פעמים למשחק לעומת 3.6 בשנה שעברה), כשהוא סוחט באופן משמעותי יותר עבירות במעבר - 28.2% לעומת 22.5% מסך מהלכיו, כשמדובר בכמות כמעט זהה של מהלכים למשחק. זה מסייע לו לחפות על ערבי קליעה רעים, למשל במשחק האחרון מול יוטה בו הוא קלע 7 מ-11 מהקו וחיפה על 5 מ-15 מהשדה.

אבדיה זורק יותר שלשות, גם אם סובל מתנודות בקליעה וכרגע בתקופה רעה (30.4% מחוץ לקשת ב-17 המשחקים האחרונים, לעומת 39.2% מחוץ לקשת ב-17 הקודמים, בין היתר בהשפעת פציעה ביד), ומצליח להכנס לסל.

כל זה, אגב, לא פגע באופן משמעותי באתלטיות או ביכולת שלו לשמור על גארדים, מה שהוא עושה בצורה טובה. השנה הוא שומר יותר על סנטרים באופן משמעותי מהעונה הקודמת והצליח להיות סנטר של סמול-בול, למרות שמצב הסגל בפורטלנד, קבוצה שעדיין לא נבנתה לחלוטין, רחוק מסיום.

אבדיה קיבל יותר מדי דקות כשוטינג גארד עד עכשיו, למרות שהעמדה הטבעית יותר שלו היא פאוור פורוורד. בדקות כ-4 השנה פורטלנד הייתה משמעותית התקפית יותר, וסביר שלצד שחקני הגנה אישיים וסנטר אחד, במקום הבלאגן שיש שם בקו הקדמי, זה יראה אחרת.

טועה יותר
אבדיה משחק פחות ומאבד יותר. הוא עם 2.4 איבודים השנה לעומת 2.1 בשנה שעברה, וכשמסתכלים על זה פר 36 דקות יש הבדל משמעותי, שלושה איבודים לעומת 2.6. זה אחד הדברים הכי טובים שהיו יכולים לקרות לו.

אבדיה בן 24. הוא עוד מחפש את עצמו בקבוצה שמחפשת את עצמה. יכול להיות שסקוט הנדרסון, שיידון שארפ ומי שהם יבחרו בדראפט יהיו משמעותיים יותר בשנים הבאות, אבל בינתיים אבדיה מקבל את ההזדמנות ובעיקר מקבל אמון מבילאפס.

אבדיה מחזיק העונה בכדור כ-3 דקות למשחק, כולל 27.8 נגיעות בחצי המגרש היריב, לעומת 2.7 דקות ו-24.5 נגיעות. הוא משחק השנה פחות דקות, כך שבאחוזים ההבדל משמעותי אף יותר. אבדיה עדיין יכול להתפתח כמוסר, קל וחומר במשחק העומד, אבל זה שהוא מראה את הביטחון הוא דבר חיובי. רגע אחרי משחק עשרת האיבודים הוא נשאר בחמישייה וקלע 19 נקודות, כשגם בילאפס עצמו לא התרגש.

בוושינגטון, כשיש את ג'ורדן פול וקייל קוזמה (שהועבר מאז), זה היה קשה יותר. הם לא היו מוכנים לתת לו את הכדור כל כך הרבה ולעכל את עקומת הלמידה שלו בתוך פורטלנד. הפעם זה נראה אחרת.

בשל יותר
זאת אולי הנקודה המשמעותית ביותר. אבדיה התחיל את העונה בצורה מזעזעת, ירד לספסל ונראה חסר ביטחון. הוא גם הודה בכך בעבר, ועבר השנה משחקים שהזכירו לנו את עונת הרוקי. פורטלנד הייתה צריכה להסתגל אליו והוא אליה, ועכשיו הוא הפך למישהו שיכול לטעון כי הוא השחקן הטוב ביותר בקבוצת NBA, אולי לצד אנפרני סיימונס.

אבדיה עצמו שמר על הגישה הזאת. הוא מאמין שהוא שווה יותר, כפי שהוא אמר בעצמו בראיון לאורן מנור מ"הופס", אתר אוהדי ה-NBA הטוב בישראל. אבדיה אמר ש"אני יודע יותר איפה לזרוק ואני הרבה יותר אגרסיבי ומנוסה. אני משתפר עם הזמן ולא מגרד את התקרה שלי. אני יכול לעשות הרבה יותר דברים, אני עובד עם מה שיש".

המנטליות הזאת התחשלה בשנים בוושינגטון, שהתחילו בעונות רוקי בהן הוא בעיקר רץ מצד לצד. הפעם הוא מגיע לכאן בתור שחקן מפתח, אחד שיריבים מתכוננים אליו, ואחד שיפחיד את בילאל קוליבאלי ומי שישמרו עליו.

עוד מוקדם לסכם את 2024/25 של פורטלנד, כשעדיין יש סיכוי קלוש מאוד לפליי-אין ושליש עונה עוד לפנינו. אבל בנקודת הזמן הזאת, אפשר להגיד שדני אבדיה בשל יותר, חזק יותר ויותר בטוח בעצמו בהשוואה למה שראינו לפני 12 חודשים. בפעם הבאה שהוא יחזור לוושינגטון כשחקן פורטלנד, אולי זה יהיה כשחקן חמישייה בקבוצה שנלחמת על הפלייאוף.