בפעם הרביעית או החמישית העונה, שוב יצאנו ממשחק עם תחושת "מה לעזאזל ראינו עכשיו". למרבה המזל, ה"מה לעזאזל" הפעם הרבה פחות גרוע מה"מה לעזאזלים" הקודמים במבחן התוצאה, אבל הדרך, אוי הדרך... חורקים את דרכנו, ואפשר רק לקוות שהדרך אכן מובילה אל הבנק...
מה קורה עם ההגנה? באמת שלא ברור. קבוצות ברמה באמת לא גבוהה, ואני עדין, מביכות אותנו חזור והבך, סופגים שער לפחות בכל משחק, ואתמול בכלל ההפקרות חגגה.
וזה דווקא התחיל ממש טוב ברמה ההגנתית. הקישור האחורי המעובה עשה את העבודה שלו, חטף ודחף את הכדור קדימה די בקלות. אמנם לא קרה המון בגזרת ה"קדימה" במחצית הראשונה, אבל זה נראה כמו דרך בטוחה לניצחון קליל.
ואז מגיע השוויון ההזוי הזה, שטוזה מהצ'ק פוסט, פצצה שמתלבשת אחת למיליון בלי קשר לעולם ולחיים, והחבר'ה אשכרה שוכחים לשחק כדורגל. עזבו לשחק כדורגל, לרוץ! מילא הגול הראשון, זה באמת מקרה נדיר. שני הגולים האחרים, ובכלל, עשרים הדקות הראשונות של המחצית השנייה היו גרועות באופן קיצוני בחלק האחורי.
אין פה נקיים, החל מג'וש, שיש לו חלק כזה או אחר בכל אחד מהשערים, חוסה רודריגס, שעשה חיקוי מוצלח מאוד של אוויר צח בכל תיקול שנכנס אליו (או יותר נכון לומר לא נכנס), פלאניץ' ודהן שנראים רעועים וחסרי תיאום מתחילת העונה, רז מאיר שנעדר במילוי תפקידו בשני השערים, אבו פאני מפוזר ונטול אוויר, ואפילו עלי מוחמד, שהיה נהדר במחצית הראשונה, ירד דרסטית ברמתו.
רך מדי. רודריגס (צילום: מכבי חיפה, האתר הרשמי)
זה לא מקרה והפארסה הזו לא מצחיקה. צריך לתת את הדעת על ההגנה הזו, גם אם ברור שזה לא יהיה ההרכב הפותח בלפחות שתיים מארבע עמדות. משחק ההגנה הקבוצתי פשוט גרוע ודקות נפילת המתח עולות לנו ביוקר. נדרשת כאן גם הרמת רמה אינדיבידואלית וגם קבוצתית, ברמת התיאום והעבודה הטקטית, ויפה מאוד שעה אחת קודם.
כאמור, בסביבות הדקה השבעים נראה היה שאנחנו בדרך למבוכה ששמה את מבוכות העבר בכיס הקטן. וממש אז, החילופים של ריאן סטריין ובן שהר, בתוספת ההתעוררות של חזיזה והתזוזה של שרי לאמצע טרפו את הקלפים. ואגב, המון תודה למגן היקר של נפטצ'י, שאת שמו אולי אלמד יום אחד לבטא, על שפינה את הדשא עם הקטנה לרגל של שהר וסייע לבוא הבשורה על פי שרי.
קודם כל - בכל רמה ובכל היבט, הפער בין סטריין לרז מאיר, בטח בכושרו הנוכחי הרע, ניכר למרחקים. הפירצה המדממת נסתמה, וסטריין מראה יותר מניצוץ של מגן מוצלח. זה הזמן להתחיל להריץ אותו בהרכב, וכדאי גם שיהיה זה ההרכב איתו ישחק באמת לאורך העונה.
בגזרת ההתקפה - הצבה של שרי באגף שמאל עושה עוול גם לו וגם לקבוצה, כשגם דין דוד לא סגור במערך הזה אם הוא נדבק לאגף או רץ לאמצע. יותר מדי מצבים קורצים והתקפות מזדמנות מתבזבזות על שחקנים שדורכים אחד לשני על הרגליים ורגע מחשבה מיותר, בו כל שחקן מנסה לברר לאן בדיוק הוא אמור להגיע ולמה.
בסופו של דבר, אנחנו הכי יעילים ב-4:3:3 הקלאסי, עם שחקני אגף מובהקים ושרי מתחת, וכל דבר אחר פשוט פוגם באובר אול יעילות שלנו.
משקרה הדבר ועברנו סוף סוף למערך הטבעי שלנו, ניצתה אש ברגליו של מספר 10 בירוק. עזבו את השערים שכן נכבשו, הוא היה צריך לסיים את המשחק הזה עם חמישער. אבל בבוטום ליין - איזה כוכב כדורגל, יא רבי. על הכתפיים שלו ועל רגליו אנחנו נישאים ממצב של ייאוש, פאדיחה ועמק בלתי עביר לשיוויון והעברת הכרעה לסמי עופר חם, לוהט ומהביל, שלא עושה הנחות לאף קבוצה באף מסגרת.
באופן כללי, הרבינו להחמיץ לאורך כל המשחק, ועשינו לעצמנו סתם חיים קשים ותסבוכות, אבל אקורד הסיום של המשחק החזיר המון המון אמונה באופי של הקבוצה, והשיב טון אוויר בחזרה לריאותינו. וגם, אולי, אולי, סוף סוף, יחזור גם הניצוץ לעיניו ורגליו של דולב חזיזה עם מהלך פשוט ענק בבישול שער השוויון.
אז הפנים, כאמור, ליום חמישי הבא, הסאונה על שם סמי עופר ממתינה רעבה, נחושה ודרוכה למשחק על כל הקופה. בהחלט יכול היה להיות טוב יותר, אבל גם הרבה הרבה יותר גרוע. בסופו של דבר, המטרה היא לעלות לשלב הבתים וכל האמצעים כשרים. למרות הבלאגן והפאשלות מתחילים שוב בשוויון, השבח לשרי, הדרך פתוחה, הגרונות מצטחצחים והתפאורה כבר מוכנה.
אנחנו כמו תמיד איתכם, כמו תמיד מאחוריכם - אז יאללה, תחזירו כבר את אירופה לחיפה.
שבוע טוב וירוק לכולם.
נ.ב. כן, יש גם חצי גמר גביע הטוטו. מעניין איך נראים אדר אזרואל ונבו שדו, יום ראשון תהיה הזדמנות מצוינת לברר את העניין.
פחות התחכמויות, ה-4-3-3 הקלאסי מתאים יותר למכבי חיפה (אלן שיבר)