אחרי יותר מחודש שבו זה לא קרה, רובי קין יחזור לעמוד על הקווים כמאמן מכבי תל אביב. זה לא יקרה בישראל, אלא בפולין. בעקבות המלחמה, הקבוצה שלו תתארח אצל זוריה במסגרת הקונפרנס ליג. והדרך של קין חזרה לקווים כמובן לא היתה פשוטה. המאמן האירי לא היה עם השחקנים שלו כבר תקופה ארוכה, כי יצא מישראל ימים ספורים לאחר תחילת הלחימה בעזה. הקשר שנעשה עם הצוות שנשאר בארץ היה בעיקר בשלט רחוק - דרך תכניות אימונים ופגישות ב"זום".
אבל היה קושי נוסף סביב קין, והוא הקושי הסביבתי. קין בעצמו לא התבטא פוליטית לגבי המלחמה בעזה - הדבר הכי קרוב שהיה לזה, היה הפוסט של רעייתו קלודין קין שקראה לדו קיום בין שני העמים, ופרסמה סרטונים של הטבח המזעזע בעוטף עזה תחת הכותרת "השטן כן קיים" (וכמובן, נאלצה להתמודד עם תגובות זועמות). אבל במדינה שלו, אירלנד, הנושא הפלסטיני בוער במיוחד - פי כמה כאשר אנחנו בתקופת מלחמה, וישראל תוקפת ברצועת עזה, בתגובה על התקפת הטרור של ה-7.10.
עוד בסוף יוני, כשקין רק מונה לתפקיד, היו מחאות רבות של אוהדי כדורגל אירים נגד החלטתו לאמן בישראל. טענו שהמהלך מהווה "תמיכה בפשעי מלחמה", ואפילו ארגון ה-BDS פנה במכתב לקין במטרה שלא יקבל את התפקיד ו"ישתף פעולה עם משטר האפרטהייד הישראלי". קין, בסופו של דבר, קיבל את התפקיד, נחת בישראל ואפילו הצליח מקצועית במכבי תל אביב מפתיחת העונה. ואז, הגיע ה-7.10 - ואחריו העולם השתנה.
אז למה בעצם לאירלנד כל כך אכפת מפלסטין? כדי להבין את הנושא, צריך לחזור המון שנים אחורה. בתחילת הדרך, אירלנד דווקא הזדהתה מאוד עם העם היהודי - בשל העובדה שגם אירים וגם יהודים היו מיעוטים שסבלו מרדיפה. אלא שכאן נכנס אלמנט נוסף - והוא המנדט הבריטי, ששלט בארץ ישראל מ-1922 ועד הכרזת העצמאות ב-1948. "בחלוף השנים, האירים ראו את ישראל פחות ופחות כמקלט לעם היהודי, שנלחם על זכויותיו, ויותר כמשטר קולוניאלי, שהוקם על כידוני המשטר הבריטי, ושלט על עם ילידי אחר" (הפלסטינים). כך נכתב במגזין "פוריין פוליסי" בשנת 2010.
וזה, כמובן, קשור גם להיסטוריה של אירלנד - שבעצמה היתה קולוניה בריטית עד שהשתחררה ממנה לאחר מלחמה וחתימת ההסכם האנגלו-אירי בשנת 1922. בשל כך, העם האירי לאורך השנים הזדהה מאוד דווקא עם העם הפלסטיני - זה שנחשב לכזה שנמצא תחת כיבוש ישראלי. זה היה השורש לכך שאירלנד עמדה בחוד החנית של התמיכה בפלסטינים.
בשנת 1969, שנתיים לאחר מלחמת ששת הימים, הכריז שר החוץ האירי פרנק אייקין כי בעיית הפליטים הפלסטינים, שנמלטו מאז המלחמה, היא "הבעיה הדחופה ביותר במדיניות האירית במזרח התיכון". ב-1980 אירלנד היתה המדינה הראשונה באיחוד האירופי שתמכה בהקמת מדינה פלסטינית. מנחם בגין ז"ל, ראש הממשלה דאז, התראיין לתחנת רדיו אירית וטען כי "אירלנד לא יכולה לקבל את זכותו של אש"ף להרוס את מדינת היהודים".
ב-2011 אירלנד העניקה למשלחת הפלסטינית בדבלין מעמד דיפלומטי, ושלוש שנים לאחר מכן שני בתי הפרלמנט העבירו החלטה הקוראת לישראל להכיר במדינה פלסטינית. עם זאת, עד היום ממשלת אירלנד לא מיסדה באופן רשמי את יחסיה עם הרשות הפלסטינית. אבל בקרב הציבור, התמיכה וההזדהות עם הפלסטינים גדולה - בוודאי כאשר עזה נמצאת תחת אש. וזה מחלחל, כמובן, גם לכדורגל.
אוהדי סלטיק. לקחו צד (Getty)
זו הסיבה, למשל, שאוהדי סלטיק הסקוטית תומכים בעקביות בעם הפלסטיני - מועדון הכדורגל של סלטיק הוקם ע"י אירים שהיגרו לגלאזגו משם מגיעה גם היריבות עם ריינג'רס - סלטיק הקתולית פונה לכיוון אירלנד, ריינג'רס הפרוסטנטית קשורה בעבותות חזקות לבריטניה. זה הוביל לשנאה ארוכת השנים בין הקבוצות.
שם נוסף שביטא את הקשר הזה היה הכדורגלן ג'יימס מקלין, ששיחק בעבר עם קין בנבחרת אירלנד וקרא השבוע, סביב המלחמה והתקיפות של צה"ל בעזה, למדינה להחזיר את השגריר מישראל באופן רשמי. "תבעטי את השגריר מישראל בבעיטת וולה", אמר בז'רגון אופייני, "אין לנו מקום במדינה הזאת". אגב, עם או בלי קשר למינוי של רובי קין למכבי תל אביב, ב-30 ביוני (ארבעה ימים לאחר ההודעה הרשמית של הצהובים) חבר פרלמנט אירי בשם מארק וורד הציע לקיים משחק ידידות בין נבחרות אירלנד ופלסטין. המשחק, בינתיים, לא התקיים בפועל.
עוד ביטוי נוסף לתמיכה של הכדורגל האירי בפלסטינים הגיע מקבוצת בוהימיאנס, שבפברואר השנה השיקו מדים מיוחדים עם צבעי הדגל הפלסטיני - ירוק, אדום ושחור - שכל המכירות מהם יוקדשו למען מחנה כדורגל שהקים המועדון בטול כרם.
עד עכשיו, קין עמד בלחצים בהצלחה. כל הסימנים מראים שהוא ימשיך לאמן את הקבוצה, על אף הרגשות הבוערים במולדת. הוא הביע סולידריות כלפי השחקנים שלו בשיחות פנימיות ("מבין את הכאב שלכם"), גם אם פומבית בחר שלא להתבטא כרגע. עכשיו, הוא ינסה להתרכז בכדורגל - ולנצח עבור הקבוצה שלו, ואוהדיה, מישראל.
הפוסט מעורר המחלוקת של ג'יימס מקלין (צילום מסך)