ראש ממשלת יפן, שינז'ו אבה, הציל היום את הוועד האולימפי הבינלאומי כאשר הציע לנשיא הוועד האולימפי, ד"ר תומאס באך, לדחות את המשחקים האולימפיים לכל היותר בשנה, כלומר עד קיץ 2021. ההודעה הזו, שלוותה בהודעה משותפת של ההורים של האולימפיאדה ה-32 בעת המודרנית – ממשלת יפן והוועד האולימפי הבינלאומי - מלמדת שבפעם הראשונה, יתקיימו המשחקים מעבר למסגרת האולימפיאדה (יחידת זמן בת ארבע שנים בשפה היוונית), ובעיקר קבעה כי אם לא יהיו משחקים ב-2021 מכל סיבה שהיא, לא יהיו משחקים בטוקיו, והפעם הבאה תהיה משחקי פאריס 2024.
זו הפעם השנייה בהיסטוריה שטוקיו נאלצת שלא לקיים במועד את המשחקים האולימפיים שקיוותה לארח. ב-1936 נבחרה בירת יפן לארח את המשחקים ב-1940, אבל אחרי שנתיים של הכנות, המשחקים הועתקו ממנה להלסינקי בגלל המלחמה השנייה בין יפן לסין (לבסוף גם הלסינקי לא אירחה את המשחקים ב-1940 בשל מלחמת העולם השנייה).
בספרה של עמיתתי ד"ר סנדרה קולינס “The 1940 Tokyo Games: The Missing Olympics: Japan, the Asian Olympics and the Olympic Movement היא מתארת באופן שיטתי כיצד יפן הקיסרית פעלה בשני צירים – האולימפי והצבאי, וכיצד הפעילות הצבאית והלוחמנית הכריעה את הוועד האולימפי הבינלאומי, שהעתיק את המשחקים מטוקיו. הפעם יפן נכנעה לכוח אחר, וירוס קורונה או COVID-19 שמקורו בסין.
פעם זו הייתה מלחמה, הפעם הקורונה (Getty)
ההודעה של אבה, שהוא בעל עניין גדול יותר מאשר הוועד האולימפי הבינלאומי, הביאה לכך שבאך וחבריו לארגון הגג של הספורט העולמי יכולים יהיו לטעון בפני בעלי זכויות השידור ונותני החסות הגלובליים, כי הבקשה לדחייה התחומה בזמן באה מהמדינה שהשקיעה יותר מ-12 מיליארד דולר במשחקים. ממשלת יפן והוועדה המארגנת עשו בשש השנים וחצי האחרונות מעל ומעבר על מנת לארח משחקים יוצאי דופן. הם גם לא היססו להעביר מטוקיו את מרוצי המרתון לנשים ולגברים לסאפורו מפאת מזג האוויר הלוהט והמהביל בקיץ (העיר שאירחה את משחקי החורף ב-1972).
יש להניח שאבה קצב את הזמן גם כדי להפחית את הלחץ הציבורי והחשיפה הכלכלית – עוד שנה של הכנות, עוד שנה של דחייה, של מסירת הדירות שנבנו כדי לאכלס את הספורטאים בכפר האולימפי לרוכשים, וגם כדי שאף אחד לא יפעיל את פוליסת הביטוח לביטול המשחקים שנאמדת במיליארדי דולרים.
עד תחילת השבוע חשבו הורי המשחקים בטוקיו, שאפשרי יהיה לקבל החלטה סמוך יותר לטקס הפתיחה, אבל התפרצות הנגיף באירופה ובעיקר בארה"ב, השיתוק שמלווה את חייהם של מיליארדי בני אדם, האיצה את התהליך. כל חיינו אנחנו מתנהלים בחוסר ודאות, אבל כן חיים בשגרה. כעת אין לא את זה ולא את זה. הספורטאים, המאמנים, הוועדים האולימפיים ושאר בעלי העניין, כולל גופי השידור והתקשורת, היו צריכים עוגן להיאחז בו, סוג של ודאות. היום הם קיבלו אותו.
ההחלטה למעשה היא קניית זמן של המדינה המארחת והגוף בעל הזכויות של המשחקים. כעת הם יקוו שהאנושות תדע להתמודד עם הנגיף, שאולי יימצא חיסון, שהכלכלה תחזור לפעילות סבירה ואולי אפילו מלאה, שהספורטאים ישובו להתאמן ולהתחרות ו-43% מהספורטאים שעדיין צריכים לקבוע את הקריטריון להופעה יצליחו לעשות זאת, שהמשחקים האולימפיים יהיו סימן לכוחו של המין האנושי להתאחד במזרח הרחוק בקיץ הבא. נותרו כעת 16 חודשים, ואחריהם יהיה ברור לכולם, או שיהיו משחקי טוקיו 2021 או שלא יהיו שם משחקים בעשור הקרוב.
הדגל האולימפי יירד לחצי התורן? (Getty)