בשנים האחרונות ישראלים רבים זוכים בפרסים בעלי ערך כספי לא מבוטל, במיליוני שקלים - פרסי נובל, פרסים במסגרת תוכניות ריאליטי, מענקים בגין זכייה בתחרויות ספורט שונות ועוד. בימים אלו ספורטאים המייצגים את מדינת ישראל באולימפיאדה רשמו מספר הצלחות כאשר אבישג סמברג זכתה במדליות ארד בטאקוונדו, נבחרת הג'ודו זכתה במדליית ארד בתחרות הקבוצתית המשוגעת, ארטיום דולגופיאט זכה במדליית זהב ענקית בהתעמלות קרקע ולינוי אשרם במדליית זהב בהתעמלות אמנותית.
מדליה אולימפית נחשבת בעיניי רבים כפרס הספורטיבי האולטימטיבי על הישגים בלתי רגילים הגם שמעבר לזכייה של אינדיבידואל כזה או אחר, מדינת ישראל (שקשה לומר שהיא מדינת ספורט גדולה במיוחד) נהנית ומתפארת לא פחות מהישגיו של הספורטאי והזכייה אף מעניקה ערך מוסף של חינוך לחתירה למצוינות ומעוררת השראה בעייני מיליוני ילדים ברחבי הארץ.
אז מדוע המדינה לא פוטרת את אותם זוכים ממס?
הבעיה נעוצה בבירוקרטיה והיעדר בחקיקה המבדילה בין זכייה המשויכת למדינה, כמו בפרס נובל או מדליה אולימפית, לעומת זוכה בפרס כספי בתחרות ריאליטי.
ספורטאי אולימפי המקדיש את כל חייו לניסיון זכייה במדליה אולימפית או חוקר המקדיש את חייו למחקר וזוכה בפרס נובל - הזכייה במקרים האלו משויכת למדינה כפי שהיא שייכת לזוכה עצמו. זכייה בתחרות ריאליטי משויכת לזוכה עצמו. לכן, אם אותו ספורטאי מייצג את המדינה אין שום סיבה שהוא ישלם מס.
הגיע הזמן שהדיון יגיע לוועדות הכנסת ולמסלול החקיקה וימצאו את הפתרון הנכון המפריד בין המקרים השונים. ממשלת ישראל שחרטה על דיגלה לשפר את הספורט בישראל - אנו פונים אליכם כי הגיע הזמן לשינוי.
הכותב הוא עורך דין ורואה חשבון
דולגופיאט. למדינה יש חלק בהישג (אלן שיבר)