אחרי קרוב לשבוע ללא מדליה ישראלית, אמש (חמישי) ענבר לניר ופיטר פלצ'יק זכו בשתי מדליות אולימפיות בפריז 2024 והביאו הרבה גאווה למדינת ישראל. במהדורת חדשות הספורט של ערוץ הספורט, סיפקו השניים ראיון משותף כשברקע מגדל אייפל. צפו בראיון בנגן הווידאו למעלה.
לניר אמרה: "אנחנו נראה לי מוצפים בכל הרגשות שיש בעולם בערך, מתים מרעב אבל ממש שמחים. הכינו אותנו לשמוע בוז ואנחנו שמענו רק אל אל ישראל ואת השמות שלנו. זאת זכות אדירה לייצג את המדינה תמיד ובמיוחד בתקופה הזו, זה יום מאוד סימבולי כי כבר 300 ימים (מאז ה-7 באוקטובר)".
"לתת קצת חדשות טובות בהמון חדשות לא טובות זו זכות מטורפת, הרגשנו אותכם ביחד איתנו, גם את הקהל וגם את אלו שבבית. זו אנרגיה מטורפת, זה לא סתם לייצג את המדינה שלנו ואין גאה ממני להניף את הדגל".
"זה יום שאני מחכה לו 18 שנים, מאז שהתחלתי להתאמן בג'ודו דמיינתי את היום הזה כל כך הרבה פעמים ואמרתי לעצמי שאני מוכנה ואני פשוט צריכה לבוא ולהנות ולהיות אני. לכל אורך הדרך זכרתי שאני אני ושבאתי להנות ולעשות את הג'ודו שלי וזה פשוט הקרנבל של הקריירה עד כה".
פלצ'יק הוסיף: "לא חושב שאפשר להעביר במילים את מה שחווינו ביום המטורף הזה, רגע מתוק וטהור של אושר. לפני המשחקים האולימפיים ולפני שנבחרתי להיות נושא הדגל אמרתי את זה, שהמשחקים יהיו מיוחדים מאוד. ידענו שכל ספורטאי בכל זירה ייתן את החיים שלו וישים את הלב שלו איפה שצריך לשים ויהיה בתחושת שליחות. אני וענבר הרגשנו את זה במקסימום, היו כאן מאות ישראלים שהגיעו ועשו את הדרך מישראל הוציאו את הגרון והנשמה בכל קרב".
על הטרגדיה של סמדג'ה אמר: "זה היה אחד הרגעים העוצמתיים שחוויתי. החיבור והמערכת יחסים איתו, אי אפשר להסביר במילים, זה העולם. העובדה שאורן פה איתי ועם המשלחת לא מובן מאליו. אלו תעצומות נפש הוא צריך בכלל כדי להגיע לאימונים ואז להחליט שהוא נוסע למשחקים האולימפיים בפריז. לעשות את הדרך הזו קרב אחרי קרב עם המוטיבציה זה פשוט היה רגע של התפרקות, שמחה מהולה בכאב, מיקס של רגשות ולא חסכנו ברגשות בלשון המעטה. עשינו את זה ולא רק בשביל עצמנו, גם לזכר עומר סמדג'ה ולזכר כל החיילים שלנו שחירפו את נפשם וחייהם.
על כך שהוא כבר בן 32 אמר: "הייתה תחושה של להיות או לחדול עבורי, כל כך הרבה שנים מדברים איתנו על הבמות המיוחדות ביותר והמשחקים האולימפיים. הכל מתנקז לרגע הזה. מה שליווה אותי זו הברכה של אשתי, לפני כל תחרות היא שולחת לי ברכה ושיר וזה היה במכתב ולא בווטסאפ. אין חרטות זה משפט שליווה אותי בכל מהלך בקריירה שלי, אני שלם עם הדרך שלי. הדבר הזה הוא עוד חותמת שהדרך שלי הייתה נכונה. נתתי הכל על המזרן, ברמה האישית אני פשוט מאושר, רגע טהור של אושר".