הג'ודאים הישראלים שהשתתפו במשחקים האולימפיים בפריז 2024 חזרו עם הישגים יוצאי דופן. רז הרשקו וענבר לניר השיגו את מדליות הכסף, בזמן שפיטר פלצ'יק זכה בארד ברגעים שעשו את המדינה שלמה גאה. היום (ראשון), הם נחתו בישראל והתקבלו על ידי עשרות אנשים בנמל התעופה בן גוריון באהבה עצומה, ופגשו את בני המשפחה שלהם שהרעיפו עליהם אהבה.
"אני באמת לא ידעתי למה לצפות כשיצאתי מהמטוס", סיפר פיטר פלצ'יק. "היינו בכפר האולימפי הרבה זמן, היינו בבועה והתכוננו כל אחד ליום הגדול שלו. לא עניין אותנו שום דבר אחר, כי הגענו לשם בתחושת שליחות, ידענו שהמשחקים האלה הם מיוחדים בהיבט הזה, כי עברנו את הטרגדיה הכי גדולה שהמדינה ידעה. הייתה לנו אחריות כל כך גדולה, ידענו שלכל קרב יש השלכות, המטרה הייתה להניף את הדגל כמה שיותר גבוה, על אפם וחמתם של כל מי שרצו להחרים אותנו".
"אני אישית עברתי תקופה לא פשוטה בחודשים לפני המשחקים פריז, כל מיני דברים ברשתות, תקיפות וחדירה לפרטיות. לקחו איזה פוסט שלי מתחילת המלחמה וניסו להחתים איזו עצומה שחתמו עליה המון אנשים מכל מיני מדינות עוינות ניסו ממש להחרים אותי. כשנודע שאני נושא הדגל זה העלה הילוך".
"עברתי תקופה לא פשוטה בחודשים לפני המשחקים פריז, כל מיני דברים ברשתות, תקיפות וחדירה לפרטיות. לקחו איזה פוסט שלי מתחילת המלחמה וניסו להחתים איזו עצומה שחתמו עליה המון אנשים מכל מיני מדינות עוינות ניסו ממש להחרים אותי. כשנודע שאני נושא הדגל זה העלה הילוך".
"המון אנשים לא רצו שהמדינה תשתתף במשחקים, וכרגע הבאנו כבר 6 מדליות השמענו את התקווה בצרפת. זה הניצחון הכי גדול שלנו, שמול מיליארדים הדגל הונף והבאנו כבוד. אני הכי מאושר, רוצה לנצל את הרגע להודות לאישתי דניאל. אנחנו אמנם נמצאים בפרונט, אבל מאחורינו ולצידנו נמצאים כ"כ הרבה אנשים שלא זוכים לקרדיט,, הצוות, אורן סמדג'ה שלא נמצא איתנו, המאמן גיא פוגל, גולן פולק ועוד רבים. פציעות הורידו אותי בדירוג והקשו עליי, אבל הצוות הרים אותי על הרגליים ולא הייתי עושה את זה בלעדיהם. כל איגוד הג'ודו, היחדיה לספורט הישגי, הועד האולימפי, ליעל ארד, תודה גדולה לכולם".
הרשקו ופלצ`יק. מדליסטים גאים (אלן שיבר)
"לייצג את המדינה בימים האלה זו זכות אדירה", הסכימה ענבר לניר. "לא משהו שהאמנתי שיקרה לפני 18 שנה בגיל 6 כשהתחלתי בג'ודו שאני אשב פה ליד רז ופיטר עם מדליה על צוואר. אני אשלח מפה חיזוק לכל האזרחים, לכל מי שנפגע בגוף ובנפש, תודה לצוות האימון ולכל מי שמלוווה אותנו. אמנם אנחנו אלה שחוזרים אם המדליה הביתה אבל אנחנו מייצגים המון אנשים שלא מקבלים קרדיט".
"אני רק בת 24, אני עושה ג'ודו כי אני אוהבת את זה. יש בי רעב אדיר אבל מגיעה לי נוחה ואני אקח אותה. מבחינתי אני לא בחופש מאז 2018, אז עכשיו אקח אותה".
לניר והוריה (אלן שיבר)
"אני מאוד מתרגשת, קבלת הפנים הייתה מציפה מאוד", שיתפה רז הרשקו. "נגמרו לי המילים ברגע שעליתי לגמר, אני כל כך מרוגשת להגשים את החלום שלי. זו מדליה אולימפית והיא שלי וזה מטורף. יש לי תחושת החמצה מהגמר, הייתי מרחק נגיעה מהזהב אבל אני מסתפקת בכסף. זה לא תמיד היה פשוט, היו שנים קשות ולא הכל היה ורוד. אבל כל יום עבדתי בשביל להיות יותר טובה מאתמול, הרבה בזכות שני, שתמיד גרם לי להאמין בעצמי ותמך בי לכל הדרך. גם ג'ו פשר שבא כל פעם ונתן לי ולענבר להפיל אותו מלא פעמים וזה לא פשוט".
המדליה הזו של כולם, של המדינה, של הדגל ושל העם. עברנו ימים לא פשוטים, וזו הדרך שלי לתרום. אלו המדים שלי, וככה אני יכולה להניף את הדגל גבוה ולתרום, תודה למשה פונטי שנתן לנו הכל, תודה לכולכם".
גאווה! (אלן שיבר)
גם המאמנים שיתפו והודו. "אני מודה למשפחה שלי, לילדים שלי, לפונטי", אמר שני הרשקו, מאמן נבחרת הנשים. "אני ביחד איתו מסוף שנות ה-80 כשהייתי ספורטאי בנבחרת שלו, הקריירה שלו כמאמן ואח"כ כיו"ר עשינו אותה ביחד, כבר 35 שנה, זה לא צחוק. זה מראה לכולם שבשביל דברים טובים צריך להשקיע המון זמן. עשינו באיגוד משהוף מעבר להישגים, אנחנו בונים גברים ונשים חזקים לחיים. הג'ודו עושה משהו שאף ענף אחר לא יכול לעשות. רואים את זה בהישגים וגם באנשים. מעבר למדליות שזו חוד החנית, יש לי מאות ספורטאיות וספורטאים שעושים דברים אדירים. זה ספורט, צריך לקחת הכל בפורפורציות, החיילים והמשפחות שלהם הם הגיבורים האמיתיים, זכינו לתת לכולם קצת שמחה בזכותם. עכשיו כולנו צריכיח לנוח קצת".
גיא פוגל, עוזר מאמן הגברים: "בתחילת המסע, כשיצאנו לשדה התעופה, ליוו אותנו נציגים של משפחות החטופים שדיברו איתנו על אהוביהם שבשבי, ויצתאנו מאוד מחוזקים וחזרנו עם הישיגים. אורן סמדג'ה היה איתנו בכל הדרך, והוא ופיטר עשו את המדליה ביחד".
(אלן שיבר)
(אלן שיבר)