אם האתלטיקה היא מלכת הספורט, ארמונד "מונדו" דופלנטיס הוא מלך האתלטיקה. הקופץ במוט בן ה-24, האלוף האולימפי ושיאן העולם, זכה היום (שני) בזהב שני ברציפות ושבר את שיא העולם שלו בפעם התשיעית, הפעם 6.25 מ'. זה הישג שלא קרה מאז 1956, כאשר שורת קופצים ארוכה, שכוללת את רנו לאבילני וסרגיי בובקה, לא הצליחה לעשות כן. קפיצה במוט היא לא ענף ספורט פופולרי בהשוואה לכדורסל או טניס, אבל מונדו דופלנטיס עומד בשורה אחת עם לברון ג'יימס, נובאק ג'וקוביץ' וכמובן סימון ביילס ככוכבי המשלחת.
דופלנטיס נכנס לחיים של חובבי הספורט שאינם עוקבים אחרי אתלטיקה באופן שוטף ב-2020, בה שבר את שיאו של לאבילני עם 6.17 מ'. בשנה העוקבת הוא התחרה באולימפיאדה, בה ניצח לאחר שהגיע "רק" ל-6.02 מ'. באותו יום כריס נילסן, שזכה במדליית הכסף, אמר ש"זה כאילו כדורגלן רגיל ינסה להתחרות במסי או ברונאלדו. כל הקופצים הטובים בעולם תומכים בדופלנטיס".
בשנה העוקבת הוא שבר שלושה שיאי עולם - 6.19 מ', 6.20 מ' ו-6.21 מ'. לאחר מכן, ב-2023, הוא קפץ ל-6.22 מ' ול-6.23 מ', והשנה שבר את שיאו עם 6.24 מ'. כל זה מביא איתו לפריז ציפייה שאולי נראה שיא עולם, גם אם הוא יעמוד על 6.25 מ' "בלבד".
מגזין טיים הנחשב הקדיש לדופלנטיס כתבה מקיפה, בה טען ש"יש פוסטרים של דופלנטיס בכל פינה בשבדיה. הוא סלב בסדר הגודל של טום קרוז בתחרויות שהוא משתתף בהן". הוא הושווה לאוסיין בולט, פטריק מהומס ולברון ג'יימס, וזכה בזהב בכל תחרות גדולה בה השתתף מאז 2020, והוא כאמור רק בן 24. כבר עכשיו מונדו דופלנטיס פייבוריט לזהב בלוס אנג'לס 2028, ואין מניעה שימשיך עד לבריסביין 2032 אם רק ירצה בכך. מאז 1956 לא היה קופץ במוט שזכה בשתי מדליות זהב רצופות. מונדו יכול לזכות בארבע.
מונדו, "עולם", עושה את זה בזכות שילוב של עבודה קשה וגנטיקה. כבן לקופץ במוט ואתלטית שהשתתפה בקרבות שבע זאת הייתה שאלה של זמן, והאתלטיק טען שהוא עושה לקפיצה במוט מה שפלפס עשה לשחייה. הוא אחראי ל-9 מ-10 התוצאות הטובות בהיסטוריה וניצח ב-17 התחרויות האחרונות בהן השתתף, כאשר יש הפרש של 24 סנטימטר בין שיא העולם שלו והתוצאה השנייה בטיבה השנה. יש הפרש של 23 סנטימטר, אחד פחות, בין התוצאה השנייה בטיבה השנה וה-26.
כריס מילס, פרופסור לביומכניקה מפורטסמות', אמר לאתלטיק שמונדו מהיר בצורה יוצאת דופן ועם צעדים גדולים באופן מפתיע לגובהו, כך שהוא מגיע למרחק של 45 מטרים לפני הריצה. הוא מעקם את המוט עם אותה אנרגיה, מה שמאפשר למוט להתיישר בחזרה ולו לקפוץ מעל גבהים מהירים יותר. "הוא קופץ בסגנון של קפיצות 'כדור תותח' למים", המשיכו באתלטיק. אותה יכולת המרת אנרגיה הפכה אותו לקופץ הטוב בעולם.
אם מראש נכנסתם לכתבה על מונדו דופלנטיס, אתם כנראה יודעים כמה הוא טוב. האיש כמעט שאינו מפסיד ואולי האתלט היחיד בפריז שיכול לטעון שהוא הגדול בכל הזמנים במקצוע שלו (כאשר יש אמנם ספורטאים נוספים כאלה, כמו קייטי לדקי, ביילס, ג'וקוביץ', טדי רינר ואולי אפילו לברון, אך הם אינם אתלטים). אם כך, נשארה רק שאלה אחת – למה הוא עוצר את עצמו ב-6.24 מ'?
תעקבו אחרי הכסף
קפיצה במוט, בשונה ממשולשת או מקפיצה לרוחק למשל, מתחילה כשאנחנו יודעים מה הרף שהספורטאי ינסה לשבור. גם אם הוא יעבור רף של 6.23 מ' כשגופו עשרים סנטימטר מעליו, הקפיצה תחשב כאילו היא 6.23 מ' כי צריך רק לעבור את הרף. בדומה לכל חוזה של כל ספורטאי אחר, זה מתבטא גם בבונוסים.
כשמונדו דופלנטיס מתחיל לרוץ עם המוט, הוא אמנם נאבק נגד היריבים שלו אבל גם בעצמו. הוא מנסה לחצות רף שהוא חצה בעבר או שאיש לא חצה מעולם, כמי שדומיננטי בצורה יוצאת דופן בספורט. כשאף אחד לא מאתגר אותו, הוא מסתכל על שיאי העולם בתור הבונוסים הפרטיים שלו. ובצדק.
מונדו דופלנטיס מרוויח בין 30 ל-100 אלף דולר בכל פעם בה הוא מגביה את הרף, כך שבאופן שיטתי הוא מעלה אותו בסנטימטר כל פעם. כספורטאי ששווה כ-5.1 מיליון דולר, לפי הערכות, מדובר בהכנסה משמעותית וזה עוד לפני כל העלייה בחסויות ובעניין הנלווה סביב דופלנטיס. "שיא עולם חדש" הוא אולי הביטוי היפה ביותר שקיים בספורט, וכל קפיצה כזאת מסוקרת יותר מ"סתם" קפיצות בהן הוא חוצה את רף ה-6.17 מ', מה שאף אחד לא עשה לפניו.
השבדי לא המציא את השיטה. סרגיי בובקה שבר את שיא העולם לא פחות מ-35 פעמים בקריירה במצטבר, 17 בשטח פתוח ו-18 באולם. לא הייתה קפיצה של יותר מ-5 סנטימטרים בשיא העולמי מאז 1985, כשבובקה קבע שיאים עולמיים ב-6.00, 6.01, 6.03, 6.05, 6.06, 6.07, 6.08, 6.09, 6.10, 6.11, 6.12, 6.13 ו-6.14 מ'. האחרון שבהם החזיק כמעט עשרים שנה, עד לקפיצה ההיא של לאבילני בפברואר 2014. היא החזיקה שש שנים, ואז הגיע מונדו.
ברגע שהשיא לא "מיתולוגי" וברגע שהבונוס והחשיפה כל כך גדולים, באופן תיאורטי אין מניעה לעשות את זה. דופלנטיס הקופץ הגדול ביותר בכל הזמנים במוט ויהיה עד שיגיע מישהו וישבור את השיא שלו, כשכנראה גם הוא ינסה לשבור אותו בסנטימטר אחד כל פעם כי זה הנוהג בענף ויתרון כלכלי עצום על האפשרות השנייה. אם מונדו שובר עשרה שיאים עולמיים בסנטימטר, הוא מקבל מיליון דולר. אם הוא שובר את שיא העולם ב-10 סנטימטר, הוא מקבל מאה אלף דולר.
בכל זאת, יש בזה משהו שעומד כמעט בניגוד לרוח הספורט. דופלנטיס בן 24 ויכול להמשיך לשבור שיאים, כשבובקה הגיע ל-6.14 מ' בגיל 30 ולבליאני ל-6.16 מ' בגיל 28. רפואת הספורט מתפתחת והוא יחסית בריא, אבל הוא לא מנסה בהכרח לקחת את הגוף שלו לקצה. ייתכן שבעולם בלי שיקולים כלכליים והמענקים הגבוהים היינו רואים אותו מנסה להגיע ל-6.30, 6.35 או אפילו 6.40 מ'. יכול להיות שהוא מסוגל לכך, ויכול להיות שהוא יגיע לשם בהמשך הדרך צעד אחרי צעד.
מצד שני, אנחנו לא יודעים לעולם מה יקרה בעתיד. האתלטיות של דופלנטיס תדעך עם השנים, מה שרלוונטי בפרט לכל מה שקשור לריצה שמייצרת את היתרון הגדול של השבדי. אנחנו יודעים שהוא לא בהכרח מנסה לעשות את המקסימום, ויכול להיות שגם אוסיין בולט היה עושה משהו דומה לו היה יכול להגביל את השעון על 9.70 שניות, 9.69, 9.68 וכן הלאה עד ל-9.58 שניות, התוצאה האייקונית שמלווה אותנו עד היום. במקרה של בובקה קיבלנו אחת (6.14 מ') רק ברגע שכבר לא היה יכול לעבור אותה.
כשבובקה שבר את שיאו והגיע ל-6.01 מ', הוא נשאל למה הוא לא ניסה להגיע רחוק יותר. הוא חייך ואמר ש"יש עוד זמן. אני יכול להגיע גבוה יותר". הוא צדק, כמובן, והגיע ל-6.14 מ', גבהים שאף אחד לא הגיע אליהם לפניו. האם הוא היה יכול להגיע לגובה גבוה יותר אם היה מנסה בשיא האתלטיות שלו? אנחנו לעולם לא נדע. ייתכן שזה מוסר ההשכל גם מהסיפור של דופלנטיס, ומין תחושת החמצה שעלולה להישאר איתנו רגע אחרי הזהב.