היאבקות אולימפית הוא אחד הענפים הבודדים שהיו קיימים גם במשחקים המקוריים ביוון במאה הרביעית לפני הספירה, וכזה שהיה חלק מחזונו של פייר דה קוברטן ובמשחקים ב-1896 (רק לגברים, בזמנו). הענף הוצא מהתוכנייה של המשחקים האולימפיים ב-2020 והוחזר אחרי לא מעט ביקורת, גם אם הוא לא אחד הענפים המרכזיים בתחום.
אין לו את ההיסטוריה של האגרוף, עם מתאגרפים שהפכו לסלברטיז בקנה מידה עולמי כמו מוחמד עלי, מייק טייסון או אפילו איוונדר הוליפילד. אין את העניין של ה-UFC עם השילוב בין אומנויות הלחימה, כשגם הספורט המתפתח הזה (שאינו אולימפי) פיתח שמות כמו קונור מקגרגור, חביב נורמגומדוב, ישראל אדסנייה ואפילו רונדה ראוזי.
לכן, רגע לפני שטורניר ההיאבקות האולימפי יוצא לדרך, עולה השאלה שכל אוהד ספורט שואל את עצמו כשהוא רואה אירוע שנתפס כמשני באולימפיאדה - מי מקדיש את חייו כדי להפוך להיות מתאבק ולמה? זהו סיפורה של הספורטאית המבטיחה ביותר בתחום, אלופת העולם מ-2023 והמדורגת ראשונה, עמית אלור.
כפי שניתן להבין משמה, היא בת להורים ישראליים, יאיר ואלנה מאשקלון, כאשר אביה היה אלוף ישראל בהדיפת כדור ברזל בעבר. היא הצעירה ביותר במשפחה של ששה אחים, שאר קרובי משפחתה חיים כאן במדינה עד היום ושפתה הראשונה הייתה עברית.
היא מבקרת בתדירות גבוהה בישראל, התחילה את דרכה בג'ודו הישראלי ועשתה את המעבר להיאבקות בגיל תשע. מאמן נבחרת הנשים האמריקאית מאז 2002 הגדיר אותה כ"כישרון של פעם בדור", היא הולכת להיות המתאבקת הצעירה ביותר בתולדות ארה"ב במשחקים האולימפיים ופייבוריטית לזהב. לא פחות.
דוברת עברית מליגה (Getty)
היא לא הפסידה בקרב בינלאומי מאז 2019 ובמאזן 0:37, כשבכל המפגשים האלה היא ניצחה בניקוד מצטבר של 16:322. "אני תוהה לפעמים למה כולם כל כך מתעניינים בי", אמרה אלור ל-USA טודיי, "אבל אחרי כל מה שעברתי, אני לא מרגישה הבדל בגישה". כאן, כפי שבטח שיערתם בעצמכם, הגיע הזמן לדבר על מה שהיא עברה.
אלור מגיעה ממשפחה של ספורטאים, ואחיה אורי השתתף במבחנים האמריקאיים בהיאבקות יוונית-רומית לפני ריו. היא נכנסה לספורט לאחר שהתחילה לחקות את תנועות אחיה באימונים והתחננה בפני אמא שלה שתתן לה להשתתף, והיא הצליחה לשכנע את המאמן המקומי להירשם חודשים לפני יום הולדה החמישי. "ניסיתי למשוך אותה לטניס, לשחייה, להתעמלות אמנותית, אבל שום דבר לא עבד", אמרה אמה.
כל אחד ואחד מהאחים שלה שיחק פוטבול או התאבק בתיכון. כמתאבקת היחידה בגילה, וכבת למספר אחים גדולים, היא התאבקה רק מול בנים עד שהייתה בת עשר והרגישה בודדה. מאמנים לא ידעו מה לעשות כשהיא הביסה כל אחד מהם.
אלור הייתה בטורניר האבקות ב-2018, כשאמה קיבלה טלפון והתבשרה שאחיה של עמית נורה ונהרג במהלך שוד שהשתבש בעת מכירת סמים. עמית עצמה הגיעה לרוב הדיונים במשפט של הרוצח, שנידון למאסר לכל החיים בלי אפשרות חנינה. היא הייתה רק בת 14.
יותר מגנטיקה, ניסיון ללכת בעקבות אחיה או כל דבר אחר, ההיאבקות הפכה לדרך חיים. מאבק יומיומי באנשים שמנסים, פיזית, לגרום לה ליפול. בקורונה זה הפך לאכזרי יותר. אביה, יאיר אלור, בודד את עצמו משאר המשפחה מחשש שיידבק במחלה. אחיה של עמית טוענים שהוא נפל קורבן לתיאוריות קונספירציה והוא מצא את מותו. "אנחנו לא יודעים מה קרה", אמרה אלנה אלור, "אבל הוא מת כי הוא לא חיפש עזרה רפואית".
מועמד בכירה לזהב בפריז (Getty)
חמישה חודשים בלבד לאחר מכן, עמית הפכה לאלופת העולם בגיל 18. הישג בלתי נתפס בפני עצמו, בכל ספורט, ובטח לאחר שתי טרגדיות כל כך גדולות. קטגוריית המשקל שלה (עד 72 ק"ג) לא נמצאת בפריז, אז היא הורידה 4 קילוגרמים כדי להיכנס לקטגוריה של עד 68 ק"ג. אין לה דירוג בקטגוריה הזאת, אז היא עלולה לפגוש את אחת הבכירות בשלב מוקדם מאוד. אם זה לא מספיק, אז הסיבוב הראשון יהיה בדיוק ביום הולדתו של אביה המנוח.
היא אמרה שהיא לא לגמרי הרגישה כמו עצמה בקרבות האימון בשל הירידה במשקל, אבל אופטימית לקראת המשחקים. אלור הבהירה בעצמה ש"אני אוהבת מתקפות קצרות ומהירות יותר", אבל שהיא מקווה להראות גיוון. בהמשך, בראיון לג'רוזלם פוסט, היא טענה שהתמודדה עם אנטישמיות ועם איומים על חייה לאחר טבח ה-7.10.
נדיר להתקל בספורטאית בת 20 שנחשב "הדבר הגדול הבא" בענף שלה ונאלצת להתמודד עם כל כך הרבה דברים. מאמנים שסירבו לתת לה להתחרות נגד בנים, החיים כבת הצעירה ביותר במשפחה של ששה, ההתמודדות עם אנטישמיות וסטריאוטיפים לילדה של מהגרים, אח שנהרג בשוד, אב שמת בנסיבות מסתוריות לאחר שנחשף לפייק ניוז ויריבות גדולות ומנוסות ממנה פעם אחר פעם, אבל ידה של עמית אלור תמיד הייתה על העליונה. גם כשזכתה באליפות העולם במדיסון סקוור גארדן בגיל 18.
כל המטען הרגשי הזה לא רלוונטי ברגע שאלור נכנסת לזירה. גם אם מחכה לה קרב קשה מול אלופת העולם במשקל עד 68 ק"ג, הניקוד הגבוה ואליפויות העולם הקודמות הופכות אותה ללוחמת שאסור להתעלם ממנה, כשהקשר הישראלי כמובן רק מוסיף.