ביום שלישי שעבר לואיס אנריקה הניח את המסיכה האדומה שלו על השולחן והתיישב מאחורי המיקרופון. זו הייתה מסיבת העיתונאים לקראת המשחק הגורלי מול סלובקיה ולפניו היו גם שני בקבוקי קולה. אפילו ס"מ הם לא זזו. בניגוד לרונאלדו, מקומם היה מובטח אצל מאמן נבחרת ספרד, ממש כאילו היו אלבארו מוראטה. אבל אחד הבקבוקים בכל זאת הפך לנושא מרכזי במפגש עם התקשורת. בקבוק של קאווה.
עבור לואיס אנריקה, זה היה הדימוי המתאים ביותר לנבחרת ספרד שלו. זו ששומעת מתחילת היורו את הביקורות על ה'לה רוחב' - המסירות הבלתי נגמרות - ומוציאה את הצופים מדעתם. וגם את הכדור. אבל שני משחקים בסביליה מול שבדיה ופולין ואפס ניצחונות הם לא מה שישברו את לוצ'ו, אחד שעוד לא פגש אתגר שנכנס אליו כל כולו. וכשהרבה היה מונח על הכף, הוא אמר: "זה כמו בקבוק קאווה שעומדים לפתוח אותו. ברגע שנוציא את הפקק, ברגע שניתן תצוגה שלמה ונשיג את הניצחון שייתן לנו ביטחון, הגירסא הכי טובה שלנו תצא החוצה".
פחות מ-24 שעות לאחר מכן, לוצ'ו כאילו שפשף את המנורה, אבל ממנה לא יצא ג'יני. יצא בוסקטס. אחרי תקופה מורטת עצבים בחסות הקורונה, סוף סוף הוא שוחרר לחופשי וספרד גילתה את האנטי וירוס שלה, הקפטן שנשלח לבכורה ביורו האחרון שלו. "אני מתרגש מאוד כי עברתי 10 ימים קשים בבית ולא ידעתי אם בכלל אוכל לחזור", סיפר בסיום בוסקטס בקול חנוק, בעודו מוחה דמעה אחר דמעה, לא נותן לאף אחת לזלוג מעינו כאילו היו כל שחקן יריב פחות או יותר עשור לפני כן.
כן, לנצח 0:5 את סלובקיה אולי נראה קל, אבל לפרוק הכל החוצה – קצת פחות.
"טרנקילו", אמר לו העיתונאי שראיין אותו – אם תרצו הגירסא הספרדית של "מאיר, תירגע" – לפני שמספר 5 סיים את דבריו במאמץ אחרון: "לראות את הקהל מפצה על הסבל ואיתו אנחנו יותר חזקים. הדברים שעברנו גרמו לנו להשתפר ולשמינית הגמר נבוא עם המנטליות החזקה שלנו".
היורו האחרון שלו. בוסקטס (getty)
אבל דווקא היא, המנטליות הזו, עמדה למבחן עוד לפני הכרטיס לשלב הבא. כשמוראטה ניגש לפנדל אחרי 12 דקות והחמיץ, האוהדים באצטדיון האולימפי לא האמינו שזה קורה להם. אבל ספרד הייתה יותר מדי טובה מכדי לבעוט גם בדלי הזה. המשחק שלה זרם יותר, היה מהיר יותר ואחרי חצי שעה סוף סוף לואיס אנריקה, בוסקטס וחבריו נשמו לרווחה. עם שובר הלחץ הטוב ביותר, הפקק השתחרר וספרד חזרה לחיים.
אז כן, סלובקיה היא לא מאריות אירופה, אבל כך גם לא שבדיה ופולין. ולא היה קשה לשים את האצבע על ההבדל המשמעותי באמת בין שתי הגירסאות האלה של אלופת אירופה לשעבר. "יש ספרד אחת עם בוסקטס ואחרת בלעדיו", תיארו ב"ספורט" את התחייה המחודשת. רובי דאן מעיתון "אס" כתב על הקשר האגדי ש"הבנת המרחב והזמן שלו היא נצחית", והעיתונאי אלברט בלאיה סנסאט לקח את זה למחוזות של בארסה: "מה היה קורה אם היו מתמקדים בבנייה סביב בוסקטס אחרי 2015 במקום לחשוב עליו כנקודת חולשה שצריך להגן עליה?".
זה לא מקרי שפתאום ספרד נראיתה כמו נבחרת ואחת שטובה במה שהיא עושה. שהיא הייתה זו שאיימה הכי הרבה פעמים למסגרת – 9 – בלי איום אחד של היריבה עליה ביורו ומשתווה בכך להולנד מ-1996. שפתאום, מכל שלב הבתים, זה המשחק שבו פדרי הופיע לטורניר. ובעיקר לא מקרית התחושה הזו שפתאום הכל קל יותר. אלה הדברים הקטנים שבוסקטס עושה ומשדרגים פלאים את אלה שמסביבו. הם יכולים לספר בלי סוף איך פתאום הם מקבלים את הכדור בתזמון המושלם, איך כל הנבחרת מתחילת את ההתקפות כמה מטרים קדימה יותר, עד כמה משחק ההגנה מתחיל יותר מלמעלה וכמה בוסקטס משפיע על הנבחרת הרבה יותר מאשר נדמה.
מה יהיה מול קרואטיה? (getty)
"המשחק שלו היה מדריך של איך לשחק כקשר אחורי - בהגנה ובהתקפה", אמר לואיס אנריקה על מי שנבחר למצטיין, "הוא שחקן שהרבה לא מבינים אחרי כל כך הרבה שנים שהם התרגלו לראות אותו, אבל הוא ייחודי". אז מה הלאה? "עוד בקבוק קאווה", סיכם לוצ'ו, "נראה אם נצליח לפתוח גם אותו".
עם כל הכבוד לסלובקיה, הבקבוק הבא הולך להיות קשה יותר לפיצוח בדמות קרואטיה, סגנית אלופת העולם בשמינית הגמר בקופנהגן. ספרד תקווה להמשיך את המומנטום במשחק נוסף שאין ממנו דרך חזרה. היריבה חזקה ומנוסה, אבל עם בעל הבית החדש ישן במרכז המגרש, הכל עכשיו נראה אפשרי.