ב-2008 כאשר אופ"א החליטה להגדיל את מספר המשתתפות של היורו ל-24 נבחרות החל מ-2016, עלתה לא מעט ביקורת. הספקנים טענו כי משחקי המוקדמות יהיו כמעט מיותרים, בשל ריבוי העולות לטורניר הגדול. לא מעט נבחרות קטנות יחלישו את איכות הטורניר שמאז 1996 התברך ב-16 נבחרות חזקות. שלב הבתים יהיה משעמם (בשל שיטת שלוש העולות בחלק מהבתים) מדי וצפוי מדי ויוריד לא מעט מהקסם והאיכות של אליפות אירופה כפי שהכרנו בעבר.
רוב הדאגות הללו הוסרו בטורנירים המוגדלים. ביורו 2016 איסלנד ו-ווילס הקטנטות צלחו את שלב הבתים, התגברו בדרך על אנגליה ובלגיה, והדהימו את אירופה עם העפלה לרבע וחצי הגמר בהתאמה. המשחקים היו תחרותיים וגם מספר השערים הנמוך ממנו חששו כתוצאה מריבוי העולות לשלב הנוקאאוט לא התכתב עם המציאות. שכן ביורו 2020 ממוצע השערים עלה והגיע עד ל-2.78, הגבוה ביותר מאז מונדיאל 1982.
כך גם בטורניר הנוכחי. הקטנות של יורו 2024, לצורך העניין אלבניה וגיאורגיה, לא מביישות את הטורניר והן עדיין חיות בטורניר. למעשה, למעט פורטוגל וספרד שהבטיחו את ראש הבית והכרטיס לשמינית הגמר ופולין שאיבדה סיכוי לעלות, לשאר 21 הנבחרות יש עדיין על מה לשחק במחזור הסיום. אפילו לגרמניה, שכבר עלתה, אבל טרם הבטיחה את המקום הראשון.
בשיטה בה 16 נבחרות עולות מתוך 24 משתתפות, נשאר לא מעט מקום לתחרות ומאבק על מיקומים שבסופו של דבר יכול להיות קריטי. העובדה שלהונגריה יש סיכוי אחרי שני הפסדים גורם לעשרות אלפי אוהדי בגרמניה ולמיליונים בבית להמשיך לקוות.
עדיין יש לה סיכוי למרות שני הפסדים, הונגריה (getty)
חסרונות השיטה של יורו 2024
1. במצב שבו 4 הנבחרות הטובות ביותר מהמקום השלישי מבין ששת הבתים מעפילות לנוקאאוט, לא צריך יותר מדי נקודות כדי לעלות. בחמישים אחוז מהמקרים מספיקות שלוש נקודות בלבד. בשני הטורנירים הקודמים לא קרה מצב שבו נבחרת לא עלתה עם 4 נקודות מהמקום השלישי, כך שאפשר היה להבין את צרפת והולנד שלא באמת עשו כל מאמץ לנצח בהתמודדות ביניהן בלייפציג (0:0) ועל הדרך ידעו שהתיקו שלהן ישלח את פולין הביתה.
2. באופן אבסורדי נוצרה בבית חמש אפשרות שבה בלגיה, אוקראינה, רומניה וסלובקיה יסיימו כולן עם 4 נקודות (אם לא תהיה הכרעה בשני המשחקים האחרונים), כך שנבחרת עם 4 נקדוות לא תעלה, כמו שקרה רק פעם אחת במונדיאל 1994, אז נורבגיה קופחה בשל הפרש שערים. לעומת זאת יש מצב שבבתים אחרים קבוצות יעלו עם 3 או 2 נקודות אפילו, אכזרי וקצת לא ספורטיבי. נכון שגם בשיטה שבו שתי נבחרות עולות מבית יכול להווצר מצב כזה, אבל אם משווים לבתים אחרים, זה כבר הופך את הסיפור לבלתי הוגן.
3. מכיוון שיותר מחצי מהנבחרות מעפילות לשלב הבא (16 מ-24), נוצר חוסר שוויוניות גם בהצלבויות בנוקאאוט. כך למשל, אם גרמניה תסיים ראשונה בבית שלה היא תקבל את הסגנית של בית 3 (בו נמצאת אנגליה) בדורטמונד, בעוד ספרד ופורטוגל שהבטיחו את ראשות בית 2 ו-6 יודעות שהן יפגשו בוודאות את אחת מהנבחרות שיסיימו במקום השלישי בבתים האחרים. מדובר בחוסר שיוויון מובנה, ולרוב הנבחרת שסיימה במקום השניה חזקה יותר מהנבחרת שסיימה במקום השלישי. זו החלטה שרירותית ולא ספורטיבית.
4. עוד `בעיה` שיכולה להתעורר היא שמכיוון ואנחנו יודעים את ההצטלבויות בשמינית לפי ראש בית, עלול להווצר מצב שבו צד אחד יהיה חזק מאוד וצד שני הרבה פחות. למשל, אם אנגליה וצרפת לא יסיימו במקום הראשון, הן ייכנסו לצד עם פורטוגל, גרמניה וספרד, כאשר חמש הפייבוריטיות הללו עלולות להפגש לפני הגמר בסיטואציה הזו. ביורו 2016, מכיוון שאנגליה וספרד לא סיימו כראש בית הן נפלו לצד החזק עם איטליה, גרמניה וצרפת, וכך יצרו שני צדדים לא שיווניים, שסללו לפורטוגל את הדרך לזכיה. היתרון ביצירת העץ הקבוע מראש הוא כמובן לאפשר לנבחרות מספיק ימי מנוחה וידיעה באיזה עיר ומקום ישחקו בשלבים המאוחרים, מה שטוב גם לאוהדים.
4. בעיה נוספת מתעוררת בסדר המשחקים. הנבחרות מבתים 5 ו-6 שישחקו ביום רביעי ב-22:00 (שעון ישראל) כבר ידעו מה הן צריכות על מנת להעפיל מהמקום השלישי. כלומר כמה נקודות עליהן להשיג ובאיזה הפרש אם וכאשר. כל זה, בזמן שבבית 1 למשל, המנצחת בין סקוטלנד להונגריה (אם תהיה הכרעה) עדיין לא תדע האם זה הספיק לה כדי לחגוג עליה, כמו גם נציגות בית 2 (קרואטיה ואלבניה בעיקר) והן תצטרכנה לחכות לתוצאות של בתים מאוחרים, שם לנבחרות יתרון מובנה ולא ספורטיבי. ובנוסף נבחרת שכבר עם ארבע נקודות כמו צרפת והולנד (בית 4) או מבית 3 עשויות למעשה לעלות לשמינית הגמר לפני המשחק האחרון שלהן בבתים.
הולנד וצרפת יכולות לעלות מבלי לשחק (getty)
מה אפשר לעשות אחרת?
לפני שנתיים הפילה אופ"א את ההצעה להגדיל את הטורניר ל-32 נבחרות ובכך לא ניתן יהיה לחסוך את כאב הראש שתואר כן. הרי בפורמט זה, כמו שהיה במונדיאל האחרון בקטאר, יעלו 16 נבחרות, שתיים מכל בית, לשמינית הגמר. כך שביורו 2028 ויורו 2032 הפורמט ישאר על 24 נבחרות בלבד. הנימוק של אופ"א היה כי משחקי המוקדמות יהיו מיתורים כמעט לחלוטין אם אליפות אירופה תוגדל.
אגב, בעקבות הגדלת המונדיאל הבא ב-2026 ל-48 נבחרות, שוב יווצרו בתים (הפעם 8) מהן יעלו 3 הנבחרות הטובות ביותר. כך שמספר העולות מגביע העולם בנוקאאוט יחזור להיות לא שווה בין בית לבית כפי שהיה במונדיאלים של 1986 עד 1994 במתכונת של 24. ולכן נסתפק בפורמט הקיים.
1. אולי ההצעה הטובה ביותר היא לקבוע כי העולות הנוספות מעבר לשתיים שמעפילות אוטומטית, יקבעו על בסיס הניקוד הכללי שלהן גם אם סיימו אחרונות בבית שלהן (ראו הסיטואציה שעלולה להווצר בבית 5). במצב כזה, הרבה נבחרות לא ישחקו על תיקו אלא עם ניצחוון ורוב המשחקים יהיו תחרותיים יותר.
2. אפשרות נוספת היא לשנות את ההצלבות בשלב הנוקאאוט ולמקם את הנבחרות לפי דירוג בבתים מ-1 עד 16 על בסיס הישיגהן, כמו בטורניר טניס ובדיוק כמו הדירוג החדש בליגת האלופות החל מעונת 2024/25.כך שהנבחרת במאזן הטוב ביותר תפגוש את הנבחרת עם המאזן החלש ביותר בבתים וכך הלאה. הדבר ימנע מצבים לא שיוויוניים בשני צדי עץ (צד של חזקות וצד של פחות חזקות), וכך למעשה ימנע מפגשים אדירים כמו בין גרמניה לספרד למשל ברבע הגמר.
בשני המקרים המוצעים יצטרכו המארגנים ככל הנראה להגדיל את מספר הימים של הטורניר, כדי לא להגיע למצב שבו נבחרת אחת לא תשחק בפער של שלושה ימים ונבחרת אחרת בפער של שישה לצורך העניין. אבל מבחינת הספורטיביות זו יכולה להיות ההחלטה הטובה ביותר.
3. האפשרות השלישית היא איננה ריאלית ומדברת על החזרת מספר הנבחרות ביורו ל-16 נבחרות, לקבוע 4 בתים של 4 נבחרות כפי שהיה נהוג בין יורו 1996 ליורו 2012. התחרות תהיה חזקה, איכותית וקצרה. אבל פוליטית וכלכלית זה כמובן לא מתאפשר באקלים של 2024.