1. גרמניה – ספרד
גרמניה לא הפסידה בבית לספרדים מאז 1935. 89 שנים. אז כנראה שהגיע הזמן. ספרד מודל לואיס דה לה פואנטה היא הנבחרת הטובה ביותר בטורניר. זה לא מבטיח לה כלום, אבל נותן לנו אינדיקציה: אם היא תשמור על ממוצע האיכות והקצב שלה עד כה, גם גרמניה תרגיש את נחת רגלה.

הטורניר של גרמניה נחשב מעולה גם בעטיה של היכולת המאכזבת שלה בשנה ומחצה מאז מונדיאל קטאר. אבל מבט מקרוב מגלה שהאולימפוס אליו זינקה המאנשאפט בערב הפתיחה נגד סקוטלנד הזערורית (1:5), היה מטעה. היא לא ממש שכנעה באותה מידה מול עוד יריבה חלשלושה, הונגריה (0:2), ואז כאשר נתקלה בשתי יריבות מהדרג הבינוני (לכאורה) – שווייץ ודנמרק – חרקה שיניים כדי להשלים את המשימה.

ליוליאן נאגלסמן יש 11 קבועים, אליהם שב הערב ג'ונתן טאה. אבל גם מולו תתייצב לה רוחה שרצה עם הרכב יציב לחלוטין.

תעפיל לחצי הגמר: ספרד

2. צרפת – פורטוגל
מדובר ברבע גמר בין שתי נבחרות שמקבלות את ההנחות הגדולות ביותר בסופרמרקט של יורו 24. כמו סגנית אלופת העולם, כך גם אלופת אירופה 2016 – נותנות טורניר שמדעני רפואה תוהים על קנקנו ועמלים להשתמש בחומריו למציאת כדור שינה כה אפקטיבי.

תסלחו לי על השאלה: אבל איך זה שאנגליה האיומה נשחטת בצדק על ההופעות האנמיות והמייאשות שלה בעוד צרפת – 3 שערים עד כה, שניים עצמיים ואחד מפנדל – ופורטוגל, הפסד לגיאורגיה (בכל הרכב היתה אמורה להתגבר על השווילים), ואימפוטנציה מוחלטת מול סלובניה – זוכות ליחס מועדף שמשמעו ביקורת אלגנטית מלטפת על יכולתן, ולמעשה התעלמות מפגמיהן?

נו טוב. אחת מהן כבר תחטוף על הראש הלילה ומחר. מי? צרפת עיקשת, חזקה, נחושה ומוצקה. אין הפעם בינתיים ניצוץ, אבל יש ניסיון, אורך רוח, הרכב מאוזן (גם ללא ראביו המושעה) ואמבפה אחד שעדיין ממתין מאחורי הקלעים. לצרפת יש גם חשבון לסגור עם פורטוגל על אותו גמר הזוי בפאריז לפני 8 שנים.

בפוטנציה, פורטוגל מסוגלת להאפיל על הצפרדעים. היא יכולה ביום טוב לחבר שריר ושיר. אבל העיסוק שלה בכריסטיאנו רונאלדו – ושלו בעצמו - פוגע בה. רוברטו מרטינס רצה את CR7 כשסתום תומך במערכת נוצצת. הוא קיבל בורג די חלוד שחושב רק על טובתו. 20 ניסיונות בעיטה לשער יש כבר לרונאלדו, ועדיין לא שער אחד לרפואה. זה מטריף אותו. מהאיש השקול והבוגר שאמור היה להגיע לנבחרתו על סף גיל 40, רונאלדו חזר לפתע להיות הפרחח האנוכי הבכיין. אבל לזכותו עדיין עומדת סגולה חשובה: על הדשא הוא בלתי צפוי. לכאן ולכאן. והוא יכול איפוא לעשות את ההבדל. לכאן ולכאן.

תעפיל לחצי הגמר: צרפת

אמבפה עוד ממתין מאחורי הקלעים (GETTY)

3. טורקיה – הולנד
הצורה שבה הדיחה טורקיה את אוסטריה בשמינית הגמר בלייפציג (מעתה ואילך קיראו לה "נפלאייפציג") הזכירה לי את הדימוי בשירו של שלמה ארצי ואלס בחמש ושלושים: "והכל מסתחרר כמו סוסים דוהרים בתוך חדר".

טורקיה סיחררה את אוסטריה. היא התנפלה עליה בטירוף. מרץ, אינטנסיביות, תשוקה והתלהבות שולבו להם יחדיו והזכירו למי ששכח כיצד אנדרדוג אמור להתמודד עם יריב עדיף (ולו לכאורה). לשער היתרון הכה מוקדם שלה היתה כמובן השפעה קריטית נוספת. הוא הזרים עוד דלק בעורקי הטורקים, ובעת ובעונה אחת השאיר את האוסטרים למרגלות האלפים.

ועכשיו צריכים הטורקים לעשות זאת נגד הולנד, עם הקאן צ'אלאנולו המצויין השב מהשעייה, אבל בלי הגיבור הלאומי מריח דמירל שיצר הכיבוש ויצר ההרס שלו זכו לאותה מידת הצלחה. גם בגלל ההשעייה של דמירל, אבל לא רק, הפעם מעמד הפייבוריטית של הולנד אפילו ריאלי יותר מזה של אוסטריה.

הולנד היא הפתעה נעימה. כל השמועות על דור האוראנג' הבינוני יחסית לקודמיו – נכונות. אבל החבורה של רונלד קומאן התגלתה כיחידה מאורגנת, שמחפה על העדר הטוטאל פוטבול של חוליט, רייקארד, ואן באסטן, ואן ניסטלרוי ו-ואן פרסי – באופי הוואן דייקי.

ההפסד 3-2 לאוסטריה בשלב הבתים חשף נקודות תורפה, אבל ה-0-0 עם צרפת הצביע על קשיחות, וה-0-3 בשמינית מול רומניה גילה לנו שקודי גאקפו ודוניאל מאלן - כדורגלני שוליים אצל יורגן קלופ בליברפול ואדין טרזיץ' בדורטמונד – מתפקדים אחרת לגמרי תחת רונאלד קומאן ועם הכתום-כתום הזה סביבם על המגרש.סביר להניח שהולנד הזו כבר לא תופתע על ידי הטורקים על שלל טריקיהם ונחישותם.

תעפיל לחצי הגמר: הולנד

4. אנגליה – שווייץ
מתי בפעם האחרונה הופיעה אנגליה ביורו או מונדיאל, נגד נבחרת הנמצאת מתחתיה בדירוג העולמי, כאשר היא האנדרדוג? יכול איפוא להיות שמדובר במצב חסר תקדים. שווייץ היא הפייבוריטית מחר בדיסלדורף. זה אמנם לא מתבטא בסוכנויות ההימורים באנגליה -שם הפטריוטיות מעוורת גם את הארנק – אבל בולט בכל התחזיות של עיתונאים, פרשנים ומאמנים ביבשת.

שווייץ כמובן הרוויחה את המדרגה הזו ביושר ובכושר. אנגליה מעדה לקצה גרם המדרגות ביושר ובלי כושר. אם נזין את נתוני הטורניר עד כה למחשב – שווייץ תשאיר לאנגליה אבק. אבל מדובר במשחק חדש ואחר לחלוטין. לא מבחינת היודלים. הגרונות שלהם עדיין לא ניחרים, והמנגינה ביורו 24 כובשת. ולא רק היא.

אבל אנגליה אמורה להיות שונה. מטמורפוזה? קשה להאמין, אבל הניצחון הדרמטי על סלובקיה והשער הפנומנלי של ג'וד בלינגהאם החדירו – לפחות על פי הדיווחים המתיימרים להיות שקולים וידעניים – באנגלים מוטיבציה ואמונה, חיבור שיכול לעשות את ההבדל, במיוחד כאשר אתה מגיע למפגש בו כולם מצפים ממך למעוד.

השיח החדש הוא שגם המנג'ר גארת סאותגייט עבר תפנית, מורלית ובעקבותיה מקצועית, ונמלך בדעתו המקובעת באשר להרכב חסר הגמישות שלו. חילוף אחד הוא חייב לבצע בעקבות השעיית מרק גוהי, ולאיש שייכנס לנעליו – אזרי קונסה מאסטון וילה – צפויה טבילת אש עצומה ב-11 הראשונים.

מעניין יהיה לראות אם המנג'ר ייצא מהקופסה גם בעמדת המגן השמאלי (לוק שואו במקום קיראן טריפייר), בהתקפה (קול פאלמר ע"ח סאקה או פודן) ואולי גם מפגני אומץ נוספים בדמות אנתוני גורדון, ג'ארוד בואן, ואיוון טוני (מבשל המספרת לבלינגהאם). מכל מקום, אלו אמורים להיות 3 אריות שלשווייץ בשום פנים ואופן לא יהיה פשוט לטרוף אותם.

תעפיל לחצי הגמר: אנגליה

להתראות באנגליה – הולנד וצרפת – ספרד. או שלא.
סוף

אימפריות ילכו הביתה: תחזית מלר לרבע

ההיסטוריה שספרד רוצה לרשום מול גרמניה, הניסיון הצרפתי שיאפיל על פורטוגל ורונאלדו, הגמישות החדשה של סאות'גייט והאנגלים וכוכבים הלא צפויים של הולנד. הנבואה של הפרשן