בסיום הניצחון 0:2 על באיירן מינכן בסיבוב הקודם, הקהל של בורוסיה דורטמונד סרב לקפל את הדגלים ולעזוב את האיצטדיון. "לא נלך הביתה עד שלא נראה את יורגן", שרו אלפי אוהדים מהיציע הדרומי. קצין התקשורת יוזף שנק ניגש למאמן יורגן קלופ, שהיה ספון בחדר ההלבשה, ואמר לו: "הם צועקים את שמך במשך 20 דקות. כדאי שתצא אליהם". האחרון נשמע לדבריו, וחזר אל הדשא לחגוג עם שחקניו. עם אימונית החורף וכשלראשו כובע בייסבול, שהפך לסימן ההיכר שלו, התיישב קלופ בקצה רחבת ה-16. המאמן בן ה-43 התקשה להסתיר את החיוך הרחב כשהוא מוחא כפיים לגדוד האוהדים שמחזיר לו אהבה. לקלופ האמוציונאלי פרצופים רבים: לא אחת תראו אותו משתולל על הקווים, מקניט שופטים, ובהזדמנות אחרת מחבק את שחקניו או מרביץ בהם תורה. לעיתים נרגן וזעפן, פעמים אחרות חייכן ובדחן. אולם דומה שהתמונה שנצרבה מול באיירן תחזור על עצמה שוב אם וכאשר דורטמונד תחגוג בסיום העונה אליפות.
"באיירן תהיה האלופה בוודאות, השאיפה שלנו היא לסיים שוב במקום החמישי", זו ההצהרה שנתן קלופ בתחילת העונה בראיון ל"קיקר". קשה לומר שהדברים נאמרו מתוך צניעות או יראת כבוד לדאבליסטית הגרמנית. הרוב המוחלט של פרשני ומאמני גרמניה סימנו את הקבוצה של לואיס ואן חאל כאלופה הבטוחה, אף אחד לא ספר את דורטמונד. חצי שנה מאוחר יותר לא רק שהחבורה מווסטפאליה מסתכלת על הבווארים מלמעלה, אלא גם שהפכה למודל בגרמניה לקבוצה צעירה (הגיל הממוצע עומד על 23 שנים בלבד), אטרקטיבית (כובשת למעלה מ-2 שערים למשחק) ו-ווינרית (מדורגת ראשונה בפער דו-ספרתי על סגניתה לברקוזן). את נסיקתה של המוליכה הגרמנית אפשר לדמות לחדירה של מטאור גדול לאטמוספרה: הוא מהיר, מפתיע ומותיר אחריו מכתש גדול. אחרי שנים של אכזבות מקצועיות ופיננסיות, דורטמונד קרובה מאי פעם להחזיר את האליפות לחבל הרוהר, לראשונה מאז 2002. אומרים שלהצלחה אבות רבים, אבל לאחראי העיקרי כאן קוראים יורגן קלופ.
במשך 18 שנה קלופ היה מזוהה עם מועדון אחד, מיינץ, שם בילה את כל שנות ה-90' כשחקן. אחרי 340 הופעות, נקטעה הקריירה הבינונית שלו ב-2001 בעקבות פציעה קשה. באותה שנה, בגיל 34 בלבד, קיבל את תפקיד המאמן. מה שלא הצליח לעשות כשחקן, עשה על הקווים ב-2004 כשהוביל את מיינץ לבונדסליגה לראשונה בתולדותיה. בחלוף שנתיים העפיל לגביע אופ"א עם כדורגל קבוצתי ומרענן. ההצלחות המקצועיות במועדון הקטן על גדות הריין הפכו אותו ליקיר העיר. בטלוויזיה הגרמנית זיהו את הפוטנציאל הטמון בקלופ בשל הכריזמה, הבנת המשחק וחוש ההומור שלו, ועד מהרה הוא צורף לצוות הפרשנים של רשת ZDF למשחקי גביע העולם 2006. הופעותיו על המסך זיכו אותו באהדת הציבור וב-2006 זכתה תכניתו בפרס תכנית הספורט הטובה ביותר. בקיץ 2008 קיבל את האתגר של חייו, שיקום דורטמונד, וכבר בשנתיים הראשונות הצליח להחזיר את הענק הרדום לצמרת הגבוהה ולאירופה, לאחר שבורוסיה סיימה במקומות 6 ו-5 בהתאמה. בעונה הנוכחית, כאמור, היא הלהיט החם של הבונדסליגה.
אז מה סוד ההצלחה של קלופ? ראשית, טביעת עין משובחת. בעבודה משותפת עם המנהל הספורטיבי מיכאל צורק, צרף המאמן תריסר שחקנים חדשים בשלוש העונות האחרונות וכמעט כולם היו בינגו. את הבלם הסרבי נבן סובוטיץ' הביא קלופ ממיינץ כשזה היה בן 19 תמורת 4.5 מיליוני יורו. ב"בילד" מעריכים ששוויו בשוק קפץ ל-15 מיליון. שינג'י קגאווה, אולי השחקן הטוב ביותר העונה של דורטמונד עד לפציעתו, נקנה בקיץ מאוסאקה בסכום מגוחך של 350 אלף יורו. אם יימכר, בורוסיה תוכל לקבל עליו פי 20. החלוץ לוקאס באריוס נרכש ב-4.5 מיליונים מקולו קולו וערכו נאמד כיום ב-14 מיליון. את הקשר סוון בנדר (21) צרף קלופ בעסקת חליפין משתלמת עם מינכן 1860 וגם נורי שאהין הוחזר מתקופת השאלה בפיינורד.
המאמן הצעיר גם קידם השנה לא פחות מחמישה שחקנים לנבחרת הלאומית: בנדר, קווין גרוסקרויץ (שהגיע בהעברת חופשית מאהלן), מאריו גוצה (בן 18 בלבד), מרסל שמלצר ומאטס הומלס זכו לערוך בכורה במדי גרמניה העונה. עכשיו נותר רק לדמיין מה יהיה שוויים כשלרזומה שלהם יתווספו עוד כמה הופעות בין-לאומיות.
קלופ מצטיין בניהול שחקנים ושם דגש רב על שיחות מוטיבציה וכושר. את הצד הטקטי הוא משאיר לידיו הבוטחות של עוזרו ז'ליקו בובאץ'. בתחילת השנה הציב לעצמו מטרה להביא את שחקניו לגמוע מרחק מצטבר של 120 קילומטרים בכל משחק, או לפחות לרוץ 5 קילומטרים יותר מהיריבה. קלופ ליכד סביבו חבורה של שחקנים בעלי כושר סיבולת יוצא דופן המסוגלים לשנות את קצב המשחק בכל זמן נתון, להרוויח מהר את הכדור ולצאת להתקפות מתפרצות במהירות וביעילות שיא. גרוסקרויץ מוביל את הקו כשהוא צובר יותר מ-13.5 קילומטרים בממוצע למשחק.
כשהשליטה לא נמצאת ברגליהם של שחקניו, לקלופ יש על מי לסמוך בחלק האחורי. מאזן הספיגות של דורטמונד עומד על 13 בלבד והיא בקצב הדרוש לשבירת שיא כל הזמנים בליגה השייך לבאיירן מינכן (21). על הנתון הזה אחראים בעיקר הומלס וסובוטיץ', שמהווים את צמד הבלמים הטוב בליגה, בעוד השוער רומן ויידנפלר, שנחשב לבינוני עד השנה, מגלה יכולת מצוינת עד כדי כך שישנם כאלה הקוראים למאמן הלאומי יואכים לאב לזמנו לנבחרת.
לפני חודשיים האריך קלופ את חוזהו בווסטפאליה עד 2014, אך ברור לכל שהשאיפה היא קצת למעלה מדורטמונד. בגרמניה, בדרך כלל, רוב הדרכים מובילות לבאיירן מינכן או לנבחרת. "קלופ בהחלט יכול לרשת אותי בנבחרת. אנחנו חולקים את אותה פילוסופיית וסגנון משחק, המבוססים על בניית קבוצה וטיפוח שחקנים צעירים", אמר לאחרונה יוגי לאב ל"בילד". פרנץ בקנבאואר היה פחות נחרץ: "קלופ עדיין צעיר וצריך לקבל ניסיון בינ"ל. הוא צריך להישאר בבונדסליגה 10 שנים על מנת להיות מאמן נבחרת". אם ניקח ברצינות את מילותיו של הקייזר, ייתכן שהוא נותן לנו יותר מרמז דק על כך שברצונו לראות את קלופ בעתיד הקרוב בבאיירן.
אז הנבחרת כבר ניצבת באופק, אך האניגמה הגדולה שבדרך עדיין מחכה לפתרון: האם מאמן מוערך בשיעור קומתו של קלופ, שכל שנותיו התבסס על בניית קבוצות וטיפוח שחקנים צעירים, יוכל לזכות בתהילה גם במקום לחוץ, תובעני ורווי באגו כמו באיירן? סביר להניח שזה יהיה תנאי הסף למינוי העתידי.